תשאלו כל שווייצרי מתחיל, אחד הדברים הכי מעצבנים באמריקאים הוא שאין להם עכבות. למה להתאמץ ולדבר בשקט אם אפשר לשחרר את החרצובות? בשביל מה להצטופף בשלושה חדרים אם אפשר שלוש קומות? המבורגר בלחמניה עגולה זה לחלשים, תביא שני המבורגרים! גלידת סנדיי? תביא דאבל סנדיי! צ'יפס? צ'יפס גדול! בעצם, צ'יפס ענק! וגם שתייה XXXL!! מכנסיים במידה 40? תביא 50! (אבל תקרא לזה "40", כדי שנרגיש רזים וחוץ מזה, למה להתמודד עם המציאות? הכי כיף לחיות בפנטזיה!).
הקטע הוא ששוטטות ברחבי אמריקה עלולה להיות מעצבנת עוד יותר: גם השטח שיש להם הוא אינסופי. נופים מהיפים בעולם, קניונים מהעמוקים והרחבים, פארקים טבעיים עצומים, אתרי סקי מופלאים, מזג אוויר לכל טעם, מטרופיקנה של קו המשווה בדרום ועד לאסקימוסים שמשגרים את המבוגרים שלהם למדבריות הקרח כשכבר אין בהם צורך. בעצם, מזה הם הצליחו להיגמל, אני מקווה. וחוץ מזה, יש להם את הכבישים הכי ארוכים בעולם (ע"ע הכביש הפאן-אמריקאי).
נו, אז אפשר לצפות מהאמריקאים לקנות מכוניות קטנטנות כאלה, או סתם מכונית אפרורית בלי איזה כמה מאות סוסים שרצים מקדימה ודוחפים את האמריקאי הממוצע ואת כרסו אל עבר השקיעה המופלאה ב-Canyon או בקניון הקרוב?
ניסאן מקסימה מגיעה מיצרן יפני, אבל נולדה, גודלה וטופחה להתמודד עם היעדר העכבות האמריקאי. היא מכונית משפחתית, כן? אבל איך האמריקאי הכי יאהב את המכונית המשפחתית שלו? נכון - עם ממדי ענק, עיצוב שאי אפשר לטעות בו, כל רשימת האביזרים בתנ"ך של דת האביזרים ומנוע שיטיס אותך תוך שנייה למהירות המרבית, כלומר - ממש מוגבלת, ועם המון אכיפה, שזה בערך הדמיון היחיד בין שווייץ וארה"ב.
אמרנו "מכונית משפחתית". אם קראתם את כל הפתיח, בוודאי לא הרמתם גבה. אצלנו, כמו בשווייץ או בספרד, מכונית משפחתית היא מכונית קומפקטית (טויוטה קורולה, ניסאן סנטרה). הגודל הבא הוא המשפחתית הגדולה, או המנהלים (טויוטה אוונסיס ואולי טויוטה קאמרי, ניסאן אלטימה). אם האמריקאים ממש מצטמצמים הם יכולים להסתדר עם הגודל, אבל הם יעדיפו את העוד-יותר-גדולה, אפשר לקרוא לה "משפחתית פול-סייז" או "משפחתית תגדיל-לי" (שברולט אימפלה, ניסאן מקסימה).
בישראל למכונית הזאת אין המון מתחרות ומי שכן, עולות כמעט כפול מהמכונית המשפחתית של השכנים. המתחרות העיקריות: שברולט אימפלה והגרסאות החזקות של סקודה סופרב.
הדור החדש של ניסאן מקסימה הולך על עיצוב בולט מאוד, רשימת אביזרים ארוכה ומעל הכל, מנוע אמריקאי לעילא, כלומר - ענק וחזק במיוחד. אחרי כל החפירות האחרונות, הגיע הזמן שנבדוק איך הדור החדש, לא?
אם החלטתם ללכת על ניסאן מקסימה, אף אחד בעולם לא יפספס את זה. המעצבים עשו כאן עבודה שיוצרת נוכחות היסטרית מכל זווית שמסתכלים עליה. יופי הוא עניין של טעם, ולטעמי מזוויות מסוימות המקסימה נראית כמעט גרוטסקית, אבל מרוב נקודות המבט היא מיוחדת ולפעמים אפילו מרהיבה. קו העיצוב של הגג יוצר תחושה כאילו שהוא מרחף מעל שאר המרכב; הפרופיל שלה מזכיר מאוד מכונית ספורט-קופה גדולה ואם מסתכלים עליה בדיוק מלפנים, היא ממש דומה למכונית הספורט הפולחנית של היצרן, ניסאן GT-R.
בפנים היא פחות יוצאת-מגדר-הרגיל אבל בהחלט עושה טוב על הלב. מול הנהג ישנו הגה שקטום מלמטה בסגנון ספורטיבי, לוח מחוונים גדול ועשיר ומערכת מולטימדיה עם מסך גדול שמוטמע בחלק קדמי המוטה מעט לכיוון הנהג. ברמת הגימור SL, היחידה המוצעת נכון לכתיבת שורות אלו בישראל, מוקף הנהג והיושבים בדיפוני עור וגימורים דמויי עץ סטייליסטים ביותר.
תא הנוסעים
איכות הגימור וההרכבה טובות כאן והנדסת האנוש גם כן, עם כמה אלמנטים טובים מאוד כמו חוגות ההפעלה הגדולות והתפעול על ההגה. עם זה, מול עיני הנהג העומס קצת גדול, גם בכפתורים וגם בפרטי מידע. למרות הממדים הגדולים של ניסאן מקסימה, המרחב לנהג, לנוסע ולאלה שיושבים מאחורה - לא יותר ממספק. כמה ביג-מקים ודבל-סנדיים ויהיה לכם קצת קשה להידחף למושבים הצפופים-יחסית. כן אהבנו את התמיכה לגב התחתון ואת הכוונונים החשמליים במושבים הקדמיים.
הכניסה מבעד לדלת האחורית לא נוחה להתיישבות וקימה. המושבים האחוריים צפופים עוד יותר מהקדמיים, עם מרחב מוגבל לראש ולכתפיים, בין היתר בשל העיצוב הספורטיבי ושני החלונות הגדולים בגג (כי למה להסתפק באחד?). לא חבל, במכונית שהאורך שלה כמעט חמישה מטרים?
אבל על המרחב המוגבל מפצה ים של פינוקים: מערכת סאונד מצוינת של Bose, מושבים והגה מתחממים, אפליקציית Waze מובנית במולטימדיה, ריפודי עור ועוד ועוד. ברמת הבטיחות רשימת האבזור פחות מבריקה: יש מובילאיי עדכנית, אבל אין בלימה או היגוי אוטונומי, כפי שאפשר לקבל בכמה מכוניות משפחתיות זולות משמעותית.
לפי הקטלוג, תא המטען קטן מאוד: 405 ליטרים בלבד, אבל בפועל הוא בנוי מצוין, גדול ושימושי.
נוחות נסיעה
אי אפשר להתווכח עם הגאוגרפיה והפיזיקה: עם ממדים כמו של ניסאן מקסימה קשה קצת להתנהל בעיר. האוטו גדול וגם המבנה שלו לא מאפשר לראות בקלות ממושב הנהג מה קורה בקצות המרכב. מזל שההגה קל וכייפי לתפעול ושיש חיישנים מלפנים ומאחור וגם מצלמת נסיעה לאחור. עם כל אלה, הרבה יותר קל לתמרן.
אם המכונית נראית ספורטיבית, למה שלא תהיה גם קצת ספורטיבית? מהנדסי המכונית החליטו לתכנן את המתלים כך שיהיו קצת ספורטיביים, כלומר - נוקשים ומהודקים במקום רכים ומתנדנדים. כך המכונית יציבה ואינה "מתרסקת" לבורות, אבל היא מעבירה הרבה מהפגמים על הכביש כמו שהם בצורה קפדנית. קצת, אההממ… שווייצרית?
מחוץ לעיר המצב הרבה יותר טוב - כאן נהנים יותר מהמוצקות והקשיחות, היות שכך המרכב הרבה יותר יציב ומהודק. בתנאים האלה אפשר גם להעריך את איכות התכנון והבנייה שמשתיקים את רעשי החוץ בצורה מרשימה.
מנוע ותיבת הילוכים
רבותיי, הגענו לעיקר. מנועים קטנים וחכמים? מה, אנחנו שווייצרים? גרמנים? זאת אמריקה פה! קבלו מנוע V6 בנפח 3,500 סמ"ק, עם הספק של (תופים) 300 כ"ס. הרבה כוח צריך כדי לסחוב את כל ההמבורגרים האלה. הקטע הוא שלמרות שהאמריקאים לא נחשבים למעודנים במיוחד, המנוע הזה אנין טעם. מצד אחד הוא מעיף את המרכב עם המון המון כוח ברגע שמבקשים ממנו. מצד שני הוא עושה את זה יפה, בלי טלטלות קשות וחספוס - הוא חלק, צובר כוח בצורה מרשימה ונעים מאוד לפעולה.
והצליל שלו - תענוג! חוויה נעימה לאוזן של מנוע בשרני, חספוס קל ונעים עם תאוצה חזקה - כל הדבר הזה ביחד משתלב לחוויית שימוש בלת שגרתית בעליל, גם ברמות המחיר האלה. מעניין מה תהיה התוצאה בתחנת הדלק… תיבת ההילוכים היא אוטומטית רציפה, כלומר - כאילו שיש לה אינסוף הילוכים. הפעולה שלה חלקה וטובה והיא מנצלת טוב את כוח המנוע.
אתם יושבים? אחרי שהופתענו מהיכולת הבשרנית והכוחנית של המנוע, גילינו שצריכת הדלק שלו היתה משהו כמו 11 קילומטר לליטר. זה באמת לא שונה בהרבה מהתוצאה של מכוניות משפחתיות הרבה יותר קטנות וחלשות. לייק גדול.
התנהגות כביש
היא נראית מאוד ספורטיבית, האם היא ספורטיבית? לא, היא לא. היא גם לא רעה בכלל, אבל ספורטיבית היא לא. הטוב בהתנהגות של המקסימה - אחיזת כביש גבוהה מאוד, אופי בטוח וצפוי ברוב המקרים ויכולת לנסוע מהר בנינוחות. הצד הפחות טוב - היגוי קל שלא מעביר תחושה של מה שקורה על הכביש וגם נטייה לפעמים לתת היגוי, כלומר - המכונית "רוצה" להמשיך ישר בפנייה וצריך לסובב את ההגה יותר מכפי שחשבנו שצריך.
סיכום
לא נראה לנו שהשווייצרי הממוצע, שמחפש פתרון משפחתי פרקטי ומתעלם משלטי המקדונלדס שהצליחו להתגנב למבואות ז'נבה, יקנה את ניסאן מקסימה - היא לא מרווחת במיוחד, קצת מסורבלת לנסיעה בעיר ויותר מהכל - עולה כמעט כפליים ממכוניות משפחתיות קומפקטיות טובות.
מי שכן יאהב את המקסימה הוא מי שמחפש את פינוקי האבזור והעיצוב, את מנוע הענקים המופלא שלה ואת כל הנוכחות הזאת, שאי אפשר לפספס אותה גם מרחוק. נראה לנו שגם היינו שמחים לקחת אותה מחברת השכרה אמריקאית, כדי לצלוח איתה את כבישי ארה"ב, מחוף לחוף.
