סאנגיונג קוראנדו – מבחן רכב

סאנגיונג קוראנדו החדש כבר לא נראה משונה, אך הוא גם לא מעורר התפעלות / צילומים: נועם ריין

עם תחילת הנסיעה, מתגלה הסאנגיונג כרכב לא נוח במיוחד. זה מאכזב במיוחד לאור העובדה שמדובר ברכב שטח שאמור להיות מכויל על הצד הרך, אבל זו תופעה מוכרת שפגשנו גם ביונדאי ix35. שיבושי הכביש עוברים ישירות לתא הנוסעים והמושבים הנוקשים לא מסייעים בשיכוך. על הקמטים הקטנים באספלט עוד מצליחים המתלים להתגבר – אך ככל שהשיבושים הופכים לצלקות, הנסיעה הופכת לקופצנית ולא נעימה. מחוץ לעיר משתפרת הנוחות במעט.


יכולות השטח לא מזכירות את הקוראנדו של פעם, אך הן לא נופלות מאלו של המתחרים בקטגוריה

אך בעוד נוחות הנסיעה לא מיטיבה עם יושבי הרכב, תא הנוסעים של הקוראנדו מנסה לפצות על כך ומפנק את הבאים בשעריו במרווח כמעט בלתי מוגבל. מלפנים, קל למצוא תנוחת נהיגה גבוהה ושלטת. המושבים אמנם צרים וקשים – מה שבטח לא תורם לנוחות - אך שפע אפשרויות הכוונון מקל על מציאת הזווית האופטימאלית. הספסל האחורי מרווח במיוחד והוא גם מציע אפשרות ייחודית לכוונון זווית המשענת. שני מבוגרים + ילד שמנמן יתמקמו בנוחות בספסל האחורי, שיאכלס בשמחה גם 3 מושבי בטיחות. הרצפה השטוחה והתקרה הגבוהה מוסיפים לתחושת המרווח. תא המטען מציע נפח סביר בלבד עד גובה החלון (404 ליטר), אך ניתן להעמיס הרבה יותר אם מנצלים את כל גובה הרכב.

כמו רכבים רבים מהמזרח הנאבקים על מעמדם באירופה, גם סאנגיונג קוראנדו מציג רשימת אבזור מפתה: מבחוץ נצפו פנסי ערפל אופנתיים, חישוקים קלים, חיישני חניה אחוריים וגג שמש נפתח (קיים בגרסת ה-4X4 בלבד). מבפנים מציע הקוראנדו מערכת שמע עם שליטה מההגה, דיבורית בלוטות', בקרת שיוט ומושבים קדמיים מחוממים. מרשים? בהחלט, אך הבעיה היא בתפעול. סאנגיונג קוראנדו סובל מהנדסת אנוש בעייתית: זה מתחיל במנופי האיתות והמגבים שממוקמים מעל ההגה בזווית גבוהה ומשונה, שמקנה להם מראה של זוג מחושים שצמחו משום מקום. בעיה נרשמה גם בהפעלת כפתורי השליטה על מערכת השמע ובעיקר כפתורי השליטה על תיבת ההילוכים, שאמנם ממוקמים על ההגה אך נמצאים במיקום המחייב הורדת היד מגלגל ההגה לטובת לחיצה על הכפתור. במרבית המקרים העדפנו פשוט לוותר על השליטה מההגה ולהשתמש בכפתור שעל בורר ההילוכים (לחצן קטנטן ולא נוח) או בגלגלת ההפעלה המרכזית של מערכת השמע. גם כפתור ההפעלה של מחשב הדרך ממוקם באופן משונה במרכז הקונסולה, מעל למזגן ובסמוך לכפתור החימום של המגבים הקדמיים (כן, קיימת מערכת כזו).


תא הנוסעים קודר למראה, אך הוא מרווח ומאובזר היטב

מנוע הדיזל של סאנגיונג קוראנדו (2.0 ליטר, 175 כ"ס ו-36.7 קג"מ) מגיע היישר מהמדף של מרצדס – ולא מבייש את הפירמה. לאחר השהיית טורבו קצרה, לחיצה על דוושת הסולר מניבה פרץ מרשים של כוח ותאוצה משביעת רצון. גם במהירויות גבוהות מגלה המנוע כושר נשימה מוצלח, כל עוד נשארים בתחומי הסל"ד הנמוכים, שם הוא יעיל במיוחד. אבל מרצדס לא אחראית לבידוד הרעשים של סאנגיונג – וזה מתגלה כבלתי מספיק. בשיוט רגוע המנוע שקט למדי, אך לחיצה מתונה על הדוושה מספיקה כדי ליצור שאון ניכר ומטריד בתא הנוסעים. חבל. מנוע הדיזל של מרצדס מככב בעיקר בענף המוניות, שם כל ליטר סולר הוא משמעותי, אך המשקל הכבד של הקוראנדו (2,260 ק"ג, שהם 600 ק"ג יותר מיונדאי ix35!) הוא כנראה אחד הגורמים לצריכת הדלק הגבוהה שנמדדה: 8.4 ק"מ לליטר בתנאים מעורבים.

תיבת ההילוכים (אוטומטית-טיפטרוניק, 6 הילוכים) מבצעת היטב את תפקידה: היא פשוט מעלימה את נוכחותה. בעידן של תיבות מתוחכמות ומתחכמות, התיבה של סאנגיונג קוראנדו גרמה לנו לשכוח מקיומה – וזו בהחלט מחמאה. בתפעול ידני, לעומת זאת, הגיבה התיבה לפקודות באיטיות מרגיזה, כך שעדיף לתת לה לפעול בכוחות עצמה. היא עושה זאת היטב.

התנהגות הכביש של סאנגיונג קוראנדו היא ללא ספק עקב האכילס המשמעותי ביותר של הרכב. כניסה לעיקולים, גם במהירות מתונה, הניבה תת היגוי חריף – ודרשה לחיצה הגונה על הבלם בכדי להחזיר את הרכב למסלול הנסיעה. הבלמים התקשו לעצור את הרכב הכבד ולא פעם נכנסה לפעולה מערכת ה-BAS שניסתה להגביר את עוצמת הבלימה תוך הבהובים מאיימים של פנסי האיתות. ההגה סובל משטח מת במרכזו ומרכות מוגזמת, שהופכת להתקשחות מלאכותית ולא נעימה ככל שעולה המהירות. גרסת הבנזין צפויה לשפר במעט את היכולות (בשל המשקל המופחת ועידון הנטיה לתת היגוי), אך בימים בהם כל ג'יפון מתהדר בכינוי SUV – שמשמעותו Sport utility vehicle (= רכב ספורט שימושי) - התנהגות הכביש של סאנגיונג קוראנדו מאכזבת במיוחד.


האם סאנגיונג קוראנדו יעורר לתחיה את המותג הרדום?

כשירדנו מהכביש הצליח הקוראנדו להפתיע לטובה. יכולות השטח שלו מוצלחות לעומת מתחרים מודרניים אחרים, שויתרו כליל על אופציית הטיולים. כמובן שלא מדובר במשהו שמזכיר את הקוראנדו המקורי, מתחילת שנות ה-2000 – לקוראנדו ההוא היתה שלדת סולם נפרדת, סרן אחורי חי והילוכי כוח שהפכו אותו לעז הרים מסוקסת – אבל הקוראנדו החדש לא מפחד לצאת לשבילים ולטפס על סלעים קטנים ובלתי מאיימים. מנוע הדיזל עתיר המומנט הפגין יכולות משובחות בטיפוס תלול, מהלך המתלה אפשר כניסה לבורות צנועים ורק זווית הגישה המוגבלת והגחון הנמוך העמוס בפלסטיקים עדינים מנעו מאיתנו לדלג בקלילות בשבילים המסולעים של הרי ירושלים.

לאחר כמעט 500 ק"מ של מבחן, ניתן לומר שסאנגיונג קוראנדו מפגין שיפור ניכר. הוא מצליח להשכיח את הרכבים המוזרים שייצרה סאנגיונג בעשור האחרון ומציג עיצוב קל לעיכול, ואין בכלל ספק שמדובר בשדרוג משמעותי לעומת רכבי סאנגיונג מן העבר – אלא שבינתיים, גם היצרנים האחרים רשמו התקדמות ניכרת. החסרונות המשמעותיים של סאנגיונג קוראנדו, בעיקר בתחום הנוחות והתנהגות הכביש, מונעים ממנו להתחרות כשווה בין שווים אל מול הג'יפונים הקוריאניים הפופולאריים – על אף שהוא משתוקק ללכת בדרכם. במחיר הנוכחי לא ניתן להמליץ על קניה של סאנגיונג קוראנדו; אבל אם תמשיך סאנגיונג במגמת ההתקדמות שרשם הקוראנדו החדש, מצפה לה עתיד לא רע בכלל.

לדגמי סאנגיונג בישראל - סאנגיונג

היכנסו לערוץ הוואטסאפ של