לא אהבתי את קוויה של סובארו B4 הנוכחית עוד מהרגע שהגיחה אל אוויר העולם, בתערוכת ניו-יורק 2009. היא נדמתה לי מקושקשת מדי, מעין שעטנז יפנוקאי שאיבד את הזהות הסובארואית של מורשת הלגאסי. עדיין לא אהבתי את עיצוב B4 הנוכחית – הן סדאן והן סטיישן – גם כשנטלתי לידי את המפתחות בתחילת המבחן. אז איך יתכן שעכשיו אני מתבונן בה עומדת ברחוב מבעד לתריס המרפסת והיא נראית לי כל כך יפה ומדויקת?
אומרים שהאופי מקרין החוצה על היופי. אם ניקח שתי תאומות זהות, אחת עם לב זהב והשנייה עם לב איטונג, הן לא תהינה יפות באותה המידה. אז אחרי שהכרתי את הסובארו סטיישן הזאת במשך שלושה ימים וכמה מאות אלפי קילומטרים היא כבר נראית מרשימה בעיניי. ואולי זה קשור גם למשפחה שפגשתי על חוף הים באשקלון. הם היו לחלוטין בעד עיצוב ה-B4 הסטיישנית. עליתי מהחוף אל מגרש החנייה ומצאתי שם אב, אם ושני ילדים מסתודדים סביב הסובארו על רקע שקיעה ים-תיכונית. משהו התחבר שם באותו רגע. תצורת הסטיישן היא אידיאלית כטיולית למשפחות. כיום אף הורה סביר כבר לא מעמיס את ילדיו לתוך תא המטען, אבל ה-B4 סטיישן מסייעת עם היכולת שלה לבלוע את כל כבודת הילדים בקלות (אופניים, עגלות, צעצועים ואספקת חטיפים שיכולה לספק פיל במאנצ').
סובארו B4 סטיישן. תחליטו אתם - יפה או לא יפה?
אחד החסרונות הבולטים בסובארו B4 הקודמת היה מרווח הפנים המצומצם. הדגם החדש צמח משמעותית בכל המימדים וזה ניכר היטב בתוך תא הנוסעים. שלושה מבוגרים יוכלו להסתדר היטב בספסל האחורי. גם שני מושבי תינוק ובוסטר.
עדיין בתוך תא הנוסעים, הדור הקודם ספג ביקורות לגבי איכות החומרים ולגבי התחושה הזולה יחסית ששידר. גם כאן לקחו היפנים את הסוגייה לתשומת לבם וליטשו את הקוקפיט, אם כי עדיין לא ברמה של מתחרות אירופאיות כסקודה סופרב או סיטרואן C5 החדשה. איכות ההרכבה, יש לציין, עושה רושם מצוין. נדמה שאחרי הפצצה ישארו כאן רק ג'וקים וקונסולות מרכזיות של סובארו B4.
בניגוד לסובארו B4 סדאן (הזולה מאחותה בכמה אלפי שקלים בודדים), מהדורת הסטיישן משווקת רק ברמת גימור אחת: TOP. זה אומר שהיא מצויידת בבקרת אקלים מפוצלת, חישוקי 16 אינץ' מסגסוגת קלה, בקרת שיוט, כוונון חשמלי מלא למושב הנהג, מראות צד מתקפלות אוטומטית ועוד. תמורה לא רעה למחיר של 166 אלף שקל.
סובארו B4 סטיישן. בולעת מטען בקלות מרשימה
B4 סטיישן עושה שימוש במנוע הבסיסי של הסדאן – יחידת בוקסר מסורתית בנפח 2.0 ליטרים, המפיקה 150 כוחות סוס ו-20 קג"מ בסל"ד נמוך. מנוע זה משודך לגיר רציף, דהיינו לתיבה בעלת הילוך מודולארי יחיד המתאים את עצמו לפי המאמץ. תיבה זו מסייעת להשיג צריכת דלק משופרת (9 קילומטרים לליטר בנזין בתנאי המבחן המאומצים), אך גורמת למנוע להרגיש מעט אנמי. זה לא שהוא חלש – לוחצים על הגז והוא זז – אבל התפרצויות כוח לא תמצאו כאן.
כשסובארו B4 סדאן מקבלת הנעת 4X4 זה בגלל המסורת. כשהסטיישן משווקת עם 4X4 זה בשביל הג'יפון. מצחיק איך שהבגאז' משנה את כל מהות הרכב. אמנם ל-B4 גחון נמוך ואפס סובלנות לסלעים, אבל בעידן של ג'יפונים רכים מחמאה לה לפחות יש הנעה כפולה. על האספלט מספקת מערכת ההנעה אחיזת כביש מצוינת, תחושת ביטחון ויכולת להתמודד עם כבישי ישראל המושלגים.
בכל הנוגע לנוחות – סובארו B4 הנוכחית עברה מהפכה קטנה. מי שהייתה אולי המכונית הפחות נוחה שבין מכוניות המנהלים הפכה לאחת המענגות ביותר. אלה לא רק המושבים המוצלחים אלא גם עבודת המתלים המלוטשת. הבעיה היחידה היא שלמרות כל אופציות הכוונון החשמליות לא מצאתי תנוחת נהיגה מושלמת. וגם שעל מזבח הנוחות קצת הוקרבה הנינג'ה הספורטיבית של הדור הקודם.
סובארו B4 סטיישן. תא נוסעים מרווח לחמישייה / תמונת יצרן
בשנים האחרונות פלח הסטיישניות הגדולות זוכה לתנופה מסוימת. תנופה – כי יבואנים רבים החלו לשווק "מנהלים סטיישן" לישראלים, ומסוימת – כי אף אחד לא קונה אותם. הונדה אקורד טורר, טויוטה אוונסיס סטיישן, פיאט כרומה, אלפא 159 ספורטוואגן – כולן מכוניות טובות ושימושיות המשמשות כנערות-הפוסטר של אולמות התצוגה. גם סיטרואן C5 סטיישן וסקודה סופרב קומבי שנחתו לאחרונה לא עוררו בהלת קניות גדולה. יוצאת הדופן היחידה עד כה היא פורד מונדיאו סטיישן שנמכרת לא רע – למוניות ולפרטיים.
ביבואנית סובארו יפנאוטו מאמינים כי גורלם יהיה שונה משל הרוב. ויש להם על מה להסתמך. בעשורים האחרונים עבר המונח "סטיישן" תהפוכות תדמית שונות בקרב הלקוחות הישראלים, אך לאורך כל התקופות סובארו לגאסי/B4 סטיישן נמכרו היטב. B4 סטיישן החדשה היא מכונית משפחתית משכמה ומעלה ואף זולה מרוב המתחרות דלעיל. מי שמבקש לרכוש מכונית מנהלים חדשה – חובה עליו שלפחות יכניס את הסובארו היכנשהו בצמרת רשימת המועמדות.
לדגמי סובארו בישראל – סובארו
פורסם לראשונה ב- 28.12.10
למאמר זה התפרסמו 2 תגובות