סובארו אאוטבק - מבחן דרכים

בדור האחרון אפילו לא הוצגה לגאסי סטיישן והאאוטבק הופך לרכב נפרד לגמרי. העיצוב של הפנסים דומה מאוד לזה של ה-B4 הנוכחית, שלא משווקת בישראל, אך משם הדברים משתנים. מרווח הגחון גדול מאוד והפגושים הגדולים והמאסיביים מבהירים שפניו של הרכב הזה לשבילים לא פחות מאשר לכביש. חצאיות הצד מאסיביות בהרבה, הן מעוצבות ומרגישות רובוטריקיות. החלון האחורי נמשך גבוה מאוד וכל החלק מהחלון ועד לקצה הפגוש מעניק תחושה של רכב הרבה יותר גדול מגודלו האמיתי של הרכב. במידה מסויימת האאוטבק משלים את המהפך מסטיישן מוגבה לרכב פנאי עצמאי.

תא נוסעים

הדור האחרון של סובארו לגאסי ואאוטבק זכה לתא נוסעים חדש לחלוטין. הרכיב הדומיננטי ביותר הוא מסך אנכי בגודל 11.6 אינץ'. אין ספק שמדובר בחתיכת נדל"ן פריים במרכז הרכב. לעומת המסך העצום, עיצובו של שאר הרכב מרגיש שגרתי.

איכות החומרים בחלקו העליון של תא הנוסעים טובה מאוד. הפסלטיקים רכים, העור מוצלח והתפרים נראים יופי. ידית ההילוכים מעניקה תחושה סולידית ומוצלחת וגם איכות הריפוד של מושבי העור גבוהה מאוד. ככל שיורדים מטה הפלסטיקה פשוטה יותר ופחות איכותית. 

האבזור הכולל טוב אך אפשר היה לפנק יותר ברכב שעולה כל כל כך הרבה. יש כניסה והנעה ללא מפתח, בלם יד חשמלי (בלי פונקציית 'אוטו הולד'), כוונון מושבים חשמלי, בקרת אקלים, מצלמות רוורס וחיישנים (וגם מצלמה לגלגל הימני קדמי) אך באמת שאין הרבה מעבר. חסר לנו מאוד בסובארו לוח מחוונים דיגיטלי שיחליף את המדים האנלוגיים המיושנים. 

בסעיפי הבטיחות יש פה את מערך הבטיחות של סובארו ("אייסייט") שנעזר בשתי מצלמות ועושה עבודה די טובה. המערך כולל בקרת שיוט אדפטיבית, בקרת סטייה מנתיב עם פונקציית מרכוז של ההגה, התראה על רכב בשטח מת, בלימה אוטונומית ואפילו מערכת שמנטרת את הנוהגים ומוודאת שהעיניים על הכביש. 

התפעול טוב בחלקו. המסך הענק מציע מעבד טוב עם קצב עבודה סביר. המסכים ברורים וכל עוד לא תשלבו אנדריאיד אוטו הכל יראה טוב, למרות שהעיצוב של המסכים לא מבריק. מצד שני תפריטי המשנה כוללים המון טקסט וגלילות, יש המון שורות מידע במחשב הדרך שבלוח המחוונים או במסך המרכזי ולעיתים הכל מוצג בבת אחת ובאופן מבלבל שמקשה לרכז את המבט במקום ברור. 

כאשר אנדרואיד אוטו בפעולה הוא משתלט רק על חלק קטן של המסך ומתחתיו יש את פקדי הרדיו ואת הפיקוד על המזגן. מעליו יש שורת מידע נוסף – עמוס ומבלבל. כשאפל קארפליי מחובר הוא תופס שטח הרבה יותר גדול מהמסך וקל יותר לתפעל אותו בנהיגה. 

יש לא מעט כפתורים פיזיים שמסייעים, אך גם הם לא מושלמים. לבקרת האקלים יש כפתורים פיזיים לטמפרטורה אך לא לשאר הפונקציות. מחשב הדרך לא אינטואיטיבי ונדרש זמן למידה כדי להתרגל לרכב.

תנוחת הישיבה נפלאה. נקודת המוצא היא ישיבה במכונית מנהלים עם קו מותניים גבוה ובמקביל תצפית די טובה לכל הכיוונים. לכל אלו מצטרפים עוד כמה ס"מ מהרצפה שמקנים תחושה של ישיבה ברכב פנאי ולא ברכב משפחתי נמוך. ניתן להגביה את המושב ולהרגיש מאוד גבוה על הכביש אך הפער בגובה לעומת הפורסטר (שבפועל גבוה רק ב-6 ס"מ) עדיין עצום. 

המושבים נוחים מאוד, ההגה יוצא רחוק ומאפשר להגיע לתנוחת ישיבה אופטימלית. יש המון תאי אחסון ורובם גדולים ונוחים. מעבר אחורנית מגלה מרווח מצוין גם למי שעברו את גיל בית הספר. בסיס המושב תומך היטב בירכיים, המרחב לראשים ולרגליים נדיב. יש פתחי מיזוג, יציאות USB, תאי אחסון בדלתות וחלונות גדולים יחסית. אולי הנקודה המוצלחת ביותר נובעת ממיקום גבוה יותר של השורה השניה ביחס לזאת הראשונה מה שמקנה לקטקטים שדה ראיה טוב קדימה. 

תא מטען עם דלת חשמלית מציע נפח די גדול. הופתענו שאין שטח אחסון מתחת לרצפה אבל מה שמעליה מספיק מרווח ויספיק ללא מעט ציוד.

נוחות נסיעה

היא גבוהה. האאוטבק מתנשאת לגובה של 167 ס"מ, שזה די מרשים למכונית סטיישן וגבוה יותר מכמה רכבי פנאי טהורים. אך כאן זאת לא סתם סטיישן, זאת מכונית על עקבים, והם די מרשימים. עם מרווח גחון של 21.3 ס"מ הציפיה הרגילה היא למכונית נוקשה שתמנע מהמרכב לנוע יותר מדי.

וכמובן שזה לא נכון. קודם כל, האאוטבק נמכרת גם בארה"ב ושם אוהבים מכוניות רכות. בנוסף, סובארו אוהבת מכוניות עם מתלים לא נוקשים, ויש לזה יתרונות. ואכן, הסובארו הגדולה מתנהלת בכבישים השבורים של דרום תל אביב באלגנטיות. המתלים סופגים את רוב השברים וכמעט מעלימים אותם. היא מתייחסת לפסי האטה כמו שפוליטיקאים מתייחסים לקהל הבוחרים שלהם ביום שאחרי הבחירות – היא פשוט לא רואה אותם. מדובר על שילוב בין מתלה רך ולא הכי קצר ובין בולם יעיל אך לא אגרסיבי. כך, רוב הזמן היא פשוט מגהצת את הכביש. כשהגלים גדלים הסובארו מבהירה שיש לחגיגה גבול והיא יכולה לזוז על המתלים בחוסר שקט ולעיתים להעביר מעט מהמורות פנימה, אבל היא לעולם לא תסגור מתלה באגרסיביות או תחבוט באופן לא יפה בנוסעים. 

בתוך העיר היא גם מרגישה מעט גדולה וקצת יותר מגושמת. על אף שרדיוס הסיבוב לא מבריק, יש מספיק מצלמות וחיישנים כדי לנווט בביטחון בתוך הבלאגן האורבני. 

כשעוברים אל מחוץ לעיר אותה נוחות נסיעה נשמרת, לפחות ככל שזה נוגע למתלים. המכונית מבודדת היטב מרוב התלאות והמהמורות. גלים גדולים בכביש מזיזים אותה קצת ואפשר לחוש את הרכות של המתלים. באותו הזמן אפשר להרגיש באופן מוחשי איך הבולם מונע מהרכות להפוך לנדנוד ארוך מדי. 

בידוד הרעשים הוא הרכיב האחרון בסעיף הנוחות ודווקא הוא לא מרשים במיוחד. יותר מדי רעשי דרך חודרים כאשר הכביש לא ממש מוצלח וגם סגירה של המדף האחורי לא תשנה דברים משמעותית. רעשי הרוח לא נוראיים בכלל ורעשי יחידת ההנעה, למרות שמדובר ברכב עם תיבה רציפה, לא מאוד מפריעים.

מנוע ותיבת הילוכים

ממנוע בנפח 2.5 ליטרים באמת שלא ציפינו לקבל רק 170 כוחות סוס. עזבו את העובדה שמדובר במנוע אטמוספרי, הוא פשוט מציע מעט מאוד סוסים. ולא מדובר פה ברכב קל – בערך 1.7 טון שצריך לשנע ממקום למקום, וזה משהו שמצריך קצת מומנט וסוסים. 

אז אם אתם מחפשים מכונית שתקרע את הצמיגים ותשיג בקלילות כל סופר-מיני עם מנוע טורבו קטן נפח – האאוטבק ממש לא הולכת להיות התשובה. מצד שני, היא לא איטית מדי והתיבה הרציפה מסייעת למצות יותר כוח ממה שציפינו. 

בפועל היא מתקדמת בקצב טוב, היא תשמור על הקצב הסביר גם בעליות אבל אל תבנו על עקיפה של משאית עם נגרר בעליה. התיבה עצמה, כמו תיבות רציפות, מקפידה להעלות את הסל"ד ונשמעת מתאמצת יותר ממה שהיא באמת, אבל בהשוואה לתיבות רציפות אחרות המצב לא רע. הסיבה המרכזית היא טווח תנועה של הסל"ד בהאצה. התיבה לא שומרת על סל"ד קבוע אלא נעה בין 4,000 ל-6,000 ונותנת מעט תחושה של תיבה רגילה. 

צריכת הדלק לא הייתה רעה בהתחשב בעובדה שלקחנו אותה גם לשטח וגם לנסיעות מעט יותר תובעניות. בסוף המבחן היא עמדה על כ-11 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

כנראה שלא נולדה האאוטבק שלא נאהב לנהוג בה. על הנייר יש למכונית את כל המגרעות שהופכות מכוניות לממש לא מהנות ופחות בטוחות, אבל זה רק על הנייר. למרות המתלים הרכים יחסית ולהגה הלא מספיק מדויק בכביש המפותל, הסובארו מתנהגת למופת. בסיס הגלגלים הארוך הופך אותה למאוד צפויה, האחיזה שלה מצוינת והרכות של המתלים מסייעת להבין בדיוק איפה נמצאות מגבלות האחיזה. 

בנוסף ההנעה הכפולה עושה עבודה ללא דופי בכבישים המהירים ויודעת להעביר את הכוח לאן שצריך. הבלמים מצידם קצת רכים ואמריקאים באופיים.

שטח

יכולות השטח של האאוטבק נאמנות ל-DNA של המותג. מצד אחד, ממש כמו ה-XV והפורסטר, אל תצפו פה ליכולות בשטח טכני של ממש. האאוטבק אפילו נעדרת חלק מהיכולות של שני האחרים האחרים למותג. מרווח הגחון שלה מעט פחות טוב ולצד בסיס גלגלים ארוך יותר הוא צפוי לפגוש בסלעים נבזיים מוקדם יותר. גם זווית הנטישה פחות טובה ובפער הודות לזנב הסטיישן הארוך. ולאחר שמבינים את הנתונים הללו, אפשר להיכנס לשטח. אין ספק שביחס לרוב רכבי הפנאי שנמצאים בסביבה ולא עונים לשם סובארו – האאוטבק תגיע רחוק יותר. ההנעה הכפולה שלה עובדת נפלא ומטאטאת בעיות והצלבות קלות. היא יכולה לעבור די הרבה בשטח למרות מהלך מתלה לא ארוך ועם כיוון קרקעי נכון היא תגיע רחוק מרכבי פנאי אחרים. 

סיכום

סובארו אאוטבק היא מכונית מופלאה. היא מציעה מרווח פנימי נהדר, נוחות נסיעה מעולה, התנהגות כביש טובה ויכולת שטח שתספיק רוב הזמן לרוב הנהגים. היא גם נראית טוב, מאובזרת היטב וברור לנו למה היא הפכה להיות המאמי הלאומית של עיתונאי רכב בארץ ובעולם. 

למרות זאת, היא רחוקה משלמות. במחיר של רבע מיליון שקלים היא מציעה מערכת מולטימדיה לא מאוד מרשימה, בידוד הרעשים ואיכות החומרים הכוללת לא עומדים ברף הגבוה של המחיר, וגם הביצועים רחוקים מלהבריק. 

אך האתגר הגדול ביותר של האאוטבק לא קשור ישירות אליה. הבעיה היא השוק. ראשית, כיום השוק מלא ברכבים מצוינים בטווח המחיר הזה. במחיר נמוך משמעותית ניצב לו הפורסטר באותו אולם תצוגה ובאמת שאין לו הרבה נקודות חובה לעומת האאוטבק. 

ואם תחליטו שבסכום הזה עדיף לפנות לאופציית היוקרה – וולוו V60 קרוס קאונטרי מציעה חבילה מאוד מרשימה של סטיישן-פנאי בכ-8% יותר בלבד. מישהו אמר מבחן השוואתי?

לדגמי סובארו בישראל – סובארו

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות