סוזוקי איגניס (מתיחת פנים) - מבחן רכב

במסגרת מתיחת הפנים זכתה האיגניס לעיצוב חדש של השבכה הקדמית, שנראית עכשיו הרבה יותר כמו של ג'יפ האמריקאי, וגם למגיני גחון מדומים מפלסטיק, שלא היו שם קודם. אנחנו קיבלנו את רכב המבחן בצבע חאקי מעניין, גם אם צבאי-משהו. 

תא הנוסעים

תא הנוסעים ממשיך באותו קו יחודי. הוא לא מרגיש "שטח" בפנים אלא פשוט נראה שונה. בקונסולה יש שילוב צבעים ששובר את הצבע השחור בנגיעות לבנות וקצת פלסטיק בגימור דמוי קרבון. חביב. העיצוב הקליל נשאר גם באיזור בקרת האקלים ומסך המולטימדיה הקטן נותן כשהיה. 

איכות החומרים נמוכה - עניין מקובל בקטגוריית המיני. אין פלסטיקים רכים או משהו שנעים לאחוז בו. האבזור, לעומת זאת די חריג - ובהחלט לטובה. רמת הגימור היחידה כוללת כניסה והנעה ללא מפתח, פנסי לד, מצלמת רוורס, חיישני חנייה, בקרת אקלים, ואפילו הארה של המילה Hybrid על הרצפה בפתיחת הדלת. גם מסך מולטימדיה יש בנמצא והוא מציע תפעול קולי מלא בעברית. המסך עצמו קצת קטן וקצת איטי לפרקים, אך התפעול הקולי טוב מאוד, בעיקר בניווט. 

עד למתיחת הפנים, היצע מערכות הבטיחות כלל מערכת מובילאיי בהתקנה מקומית בלבד, מה שאפשר לאיגניס להתהדר בציון של 3 כוכבים בלבד במבחן הריסוק האירופי. כעת מגיעות לישראל סוף סוף צמד המצלמות בחזית, המספקות לה בלימת חירום אוטונומית הפעילה בזיהוי רכב עד למהירות של 50 קמ"ש ובזיהוי הולכי רגל עד למהירות של 30 קמ"ש. בנוסף ישנה התרעה מקורית על סטיה מנתיב הנסיעה, אך ללא תיקון אקטיבי. המערכות האלו מקנות לאיגניס ציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק של EuroNCAP, שבוצע לדגם עם המערכות בשנת 2016.

ההגה אינו מתכוונן למרחק אלא רק לגובה. וכך, ללא קשר לגובהו של הנהג, הוא נאלץ לשבת קרוב מהרצוי. בכל מקרה מכסה המנוע המשתפל מציע תצפית מצוינת לפנים ואפשר לראות ממש מתי הרכב הקטן מתקרב למכשולים ורכבים אחרים. שדה הראיה לצדדים ולאחור לא ממש מרשים וקורות ה-C (מאחורי המושב האחורי) מסתירות המון שטח. 

המושבים הקדמיים סבירים. הם לא עוטפים טוב מספיק והם קצת גדולים, אך לא מעייפים בנסיעות ארוכות. המרווח מלפנים מצויין, בעיקר לראש. לנוסעים מאחור יש מרווח סביר עד טוב לרגליים ומרווח מעולה לראש. מצד שני, המושב מאחור קצר מדי וחסרה לו תמיכה לירכיים, תאי האחסון קטנים וכמובן שאין יציאות מיזוג או משענת יד מתקפלת. מכונית מיני, בכל זאת. 

תא המטען גדול יחסית בזכות גובהו של הרכב. הנפח עצמו עומד על למעלה מ-270 ליטרים ונוח להעמיס בו ציוד רב. פחות מרשימה היא העובדה שהתאורה בו חלשה מאוד ואין בו ווים לתליית שקיות. 

נוחות נסיעה

המבנה הגבוה של האיגניס חייב תגובת נגד של מהנדסי החברה - הרי צריך לטפל איכשהו במרכז כובד גבוה במטרה לשמור על יציבות. את האתגר הם פתרו עם מתלים בעלי מהלך קצר יחסית (כדי למנוע זווית גלגול מוגזמת) ובולמים די נוקשים. על משטחים תקינים ועל פסי האטה העסק עובד די טוב ולא הרבה מפגמי האספלט יעברו פנימה לתא הנוסעים. 

אך בסופו של יום, זאת עדיין מכונית עם בסיס גלגלים קצר וחישוקי 16 אינץ'. על רצפי מהמורות או בורות ביוב בולטים נוחות הנסיעה פחות מוצלחת והאיגניס מרגישה יותר עסוקה ומעט יותר חובטת.

האמת שזה קצת חבל, כי מבחינות אחרות האיגניס היא מכונית עירונית מדהימה. המבנה הקצר והגבוה מאפשר לנווט אותה במקומות צפופים בקלות בזכות שדה הראיה המעולה קדימה. רדיוס סיבוב קטן מאפשר להכניס אותה כמעט לכל חניה בקלות, עניין שנעזר גם בהגה ארוך במיוחד. ההגה באופן מפתיע ממש לא קל.

האיגניס מעט משתפרת מחוץ לעיר אך היא לא הופכת למכונית נוחה מאוד. המהמורות עדין חודרות פנימה והמתלה מתקשה להתמודד עם בורות או סדקים שאפשר למצוא פה ושם. 

גם בידוד הרעשים לא מצטיין. במהירויות פרבריות ואילך יתחילו להישמע רעשי דרך ורוח.

מנוע ותיבת הילוכים

בסוזוקי מבטיחים מכונית היברידית, וזו לא רק סיסמא פרסומית של היבואן - אלא גם אמירה ברורה מצד היצרן, שמופיעה גם בכיתוב על גבי הרכב. אבל מערכת מיקרו-היברידית היא לא ממש היברידית. מדובר במנוע חשמלי קטן וחלש יחסית - כאן יש לו הספק של כ-3 כ"ס, לעומת מנוע חשמלי של כ-80 כ"ס בטויוטה יאריס ההיברידית. המערכת המיקרו-היברידית נכנסת לפעולה בכל מיני סיטואציות בהן המנוע הרגיל לא ממש נדרש: נניח בגלישה לקראת עצירה או בשיוט במהירות מתונה מאוד. המערכת אכן מסייעת בשיפור צריכת הדלק אך ההשפעה שלה לא דרמטית כמו מערכת שממש מניעה את הרכב במשותף עם מנוע הבנזין לאורך כל הנסיעה. במקרה הזה היצרנית מדווחת על שיפור של כ-10%.

במקביל עודכן גם מנוע הבנזין ובסך הכל יחידת ההנעה איבדה 7 כ"ס (83 עכשיו) אך הרוויחה את הסיוע החשמלי הקטן. בפועל צריך להפריד באופן מוחלט בין ביצועי הרכב לתחושות שהוא משדר. לאיגניס מנוע די גמיש: שיא המומנט, רק 10.8 קג"מ, מגיע כבר ב-2,800 סיבובי מנוע ורצועת הכוח נמשכת עד לשיא ההספק ב-6,000 סל"ד. לא רע בכלל. 

הרכב עצמו גם מבצע את המטלות השונות בקצב סביר ומסוגל לעקוף יחסית בקלות ולטפס עליות ללא דרמות מיוחדות (לפחות בכל הנוגע לקצב בפועל). עם זאת, לא מדובר במכונית חזקה במיוחד שתעניק חוויית ביצועים או בכזאת שתעקוף במהירות משאית ארוכה בכביש הררי. 

העניין הוא שלמנוע משודכת תיבת הילוכים רציפה, שדואגת שכל מה שהמנוע עושה יעיל - ישמע לא יעיל. כל האצה שולחת את מחט הסל"ד גבוה, למרות שהמנוע יעיל כבר בסל"ד נמוך. כל האירוע הזה מלווה ברעש נוכח כך שהמכונית הקטנה והקלה נשמעת מאוד מתאמצת אפילו במצבים בהם היא ממש לא מזיעה.

את החלק הראשון של המבחן העברנו בנהיגה עירונית איטית מאוד עם המון פקקים, עמידות ארוכות עם מנוע פועל ועוד שאר מריעין בישין שהביאו אותנו למהירות ממוצעת של 13 קמ"ש. למרות התנאים הלא פשוטים צריכת הדלק עמדה על כ-11 ק"מ לליטר. לא רע בכלל.

מחוץ לעיר המצב משתפר. אחרי שיוט ארוך, עליות לירושלים ונהיגה בין עירונית רגועה התייצבה הצריכה בסוף המבחן על כ-16.7 ק"מ לליטר. 

התנהגות כביש

תנאי הפתיחה של האיגניס לא קלים גם בסעיף הזה. הרכב קצר, גבוה ועם צמיגים במידות שגם דוגמניות לא יכנסו אליהם. בפועל, המתלים הנוקשים יחסית מצליחים לשמור על זווית גלגול לא רעה ועל אחיזה טובה מרבית הזמן. אכן, לא מדובר בחוויית נהיגה ספורטיבית, שכן ההגה ארוך מאוד, המשקל שלו כבד בעיר וקצת קל מחוצה לה, והבלמים מרגישים מעט ספוגיים ולא מספקים עוצמת בלימה החלטית. מנגד, השלדה מגיבה באופן טוב להרפיית דוושה וקל מאוד לשלוט ברכב.

סיכום

סוזוקי איגניס היא ככל הנראה אחת מהמכוניות העירוניות הטובות בסביבה. עם תנוחת ישיבה גבוהה, תצפית מעולה מהסיפון קדימה, רדיוס סיבוב קטן, צריכת דלק חסכונית ויכולת טיפוס על כל מדרכה בסביבה – באמת שמדובר במכונית שמסתדרת מעולה בין גדרה לחדרה (עם כוכבית הכוללת כמה ערים מרכזיות באיזורים אחרים). בסביבה הזאת באמת שאין הרבה תחרות למכונית המיני פנאי הקטנה.

אלו המתכנים נסיעה בין עירונית קבועה יוכלו לרכוש בתוספת מחיר קטנה (ואפילו בלעדיה) את אחד מדגמי הסופר מיני שמציעים איכויות גבוהות יותר, בעיקר בסעיפי בידוד הרעשים ויחידת ההנעה. אבל כך או אחרת מדובר בשדרוג משמעותי שהאיגניס עברה, בעיקר בכל מה שנוגע לתחום הבטיחות החשוב כל כך.


לדגמי סוזוקי בישראל - סוזוקי

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות