הותיקים מבינינו עשו את צעדיהם הראשונים בנהיגת שטח על סוזוקי סמוראי המיתולוגי. רכב השטח הזערורי (ג'יפון היום משמש לתיאור כלים שונים לגמרי...) הוחלף לפני כמעט שני עשורים בסוזוקי ג'ימני, שהביא בשורות גדולות ומבטיחות: מיזוג אויר, דיפוני פלסטיק לדלתות ונוחות משופרת (עליה נרחיב בהמשך). הג'ימני אף פעם לא היה להיט מכירות, אבל בהחלט היה מושא החלומות של בוגרי הסמוראי הקשיש. רכב שטח קטן אבל אמיתי.
לפני מספר שנים נאלץ היבואן להפסיק את יבוא הג'ימני בהעדר בקרת יציבות. עכשיו חוזר הג'ימני לשוק כשהוא מוצע בשני דגמים: ידני ואוטומטי, זהים כמעט לחלוטין במפרט (הדל). הידני משווק במחיר של 100,000 שקל ועבור האוטומטי תאלצו להפרד מעוד 20,000 שקל. בשניהם מוצעת, כאופציה, חבילת צמיגי 50:50 ומיגון תחתון בעלות של 5,000 שקל ובדגם האוטומטי ניתן לקבל בתשלום נוסף מסך מולטימדיה על תוספותיו.
אחרי שכבר בחנו את הגרסה האוטומטית, יצאנו אל השטח עם הג'ימני הידני כדי לבדוק אם 100 אלפיות הן השקעה טובה ברכב השטח הזערורי.
העיצוב החיצוני חביב, וחדי העין יבחינו בשינויים מזערים בעיצוב מהדגם המקורי שהוצג לפני כ-18 שנה (גם מבפנים, ועל כך בהמשך). החרטום מעט מצועצע יותר, פס על הדלתות וטמבון אחורי גבוה ומרובע יותר - אלו השינויים העיקריים. למרות זאת, מדובר בעיצוב נחמד המשווה לרכב השטח הקטנטן חזות ידידותית וגם קשוחה. כונס האוויר במכסה המנוע סתום על ידי כיסוי פלסטיק ולא משמש לכלום, אבל מעט רושם זה כן עושה.
תא הנוסעים
העדר השינוי מבחוץ נמצא גם מבפנים. להוציא את כפתורי החלונות החשמליים שמוקמו במקום מרגיז בדלת הנהג, כך שיפריעו לרגל שמאל, ולהוציא שינוי של עיצוב מסגרת המחוונים העגולים - הכל קפא על שמריו. עולם הרכב התקדם בכמה רמות בשני העשורים האחרונים, ואילו סוזוקי השאירה את פנים הג'ימני כאילו העולם לא השתנה. הדיפון והמשטח הקדמי עשויים פלסטיק חלול אך בנוי מצויין. נראה כי כמו בעבר מדובר בחומרים שישרדו "לנצח". הכל מחובר היטב ואין חריקות או רעשים, גם בנסיעה בשטחים קשים (להוציא נקישות מהגלגל הרזרווי המחובר לדלת האחורית).
ההגה (מצופה בעור רק בגרסה האוטומטית) בגודל ומשקל טובים מאוד אבל לא מתכוונן בכלל - לא לעומק ולא לגובה. למרות זאת תנוחת הנהיגה סבירה לגמרי.
סוזוקי ג'ימני, המהדורה הידנית / צילום: יצרן
המושבים הקדמיים הפתיעו לטובה. הם מעט צרים והמושב מעט קצר, ואין אפשרות לשנות את גובהם, אבל למרות זאת הם נוחים למדי. המרחב מאוד מצומצם, שכן בסיס הגלגלים עומד על 2.25 מ' - כמו או אפילו מתחת למכוניות מיני מודרניות. הרוחב הוא 1.6 מ' בלבד, מהקטנים על כבישי ארצינו.
המושב מאחור קצר, ומסעד הכסאות דק, זקוף ונמוך מידי. ניתן להושיב שם שני ילדים בעונש. מאידך, ניתן לקפלם בקלות (את המושבים, לא את הילדים) ולקבל חלל מסוים המספיק לציוד שטח לשני אנשים. זה בהחלט לא רכב למי שמעוניין להסיע בו יותר מזוג.
אבזור כמעט ואין בסוזוקי ג'ימני. ובכל זאת? יש חלונות חשמליים (קדמיים, שכן באחוריים ממילא אין חלונות לפתיחה), מזגן, רדיו-דיסק בסיסי, 2 כריות אויר (בלבד!) וכאמור גם בקרת יציבות - הודות לדרישות החוק.
נוחות נסיעה
נוחות הנסיעה של הג'ימני לא מוצלחת. ההפתעה לטובה היא שנראה שיש שיפור מהגרסה הקודמת, אם כי ייתכן וזכרונות העבר התעמעמו עם השנים. הג'ימני קופץ על מהמורות בצורה תזזיזית. בשטח זה סיפור אחר. הסוזוקי עדיין קופצני, אבל כאן הוא מצליח לעבור מהמורות רבות, כאלה שכלים גדולים ויקרים פי 3 היו מתרסקים עליהן, בקלילות ובנוחות יחסית.
מנוע ותיבת הילוכים
ההספק והמומנט הצנועים (85 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-11.2 קג"מ ב-4,200 סל"ד), מייצרים "האצה" מ-0 ל-100 קמ"ש ב-14 שניות (באוטומט 17.2 שניות). בהחלט איטי. המנוע גם מספק רמת רעש די גבוהה במאמץ – והמאמץ בהחלט נדרש כדי להביא אותו למהירות נסיעה סבירה. אבל למרות זאת, ובניגוד לגרסה האוטומטית, סוזוקי ג'ימני בהחלט יכול להשתלב בתנועה עם משחק נכון של ההילוכים (מומלץ להתעלם מהצג המורה באיזה הילוך לבחור – נהיגה על פי המלצות אלו תביא אתכם לדשדוש איטי ומעצבן).
צריכת הדלק טובה מאוד. בשטח, שרובו היה קשה וטכני, הוא הצליח לגמוע כמעט 10 ק"מ לכל ליטר. בכביש, בנהיגה מאומצת יחסית, שאפשרה נסיעה במהירות התנועה, הצריכה המשולבת שמדדנו דומה מאוד לנתוני היצרן: כ-14 ק"מ לליטר. בהחלט מפתיע לטובה.
התנהגות כביש
סוזוקי ג'ימני, כמו בעבר, היא מכונית איטית, לא מספיק יציבה ועם הגה מעורפל מידי – בקיצור, לא מציאה. ומצד שני, נקודת התורפה של תחושת איבוד היציבות בסיבובים חדים, עקב מרכז הכובד הגבוה יחסית, נעלמה כמעט לחלוטין בזכות בקרת היציבות.
יכולת שטח
כאן מתחיל הכיף. לג'ימני בסיס גלגלים קצר, רוחב מינימלי, מרווח גחון גבוה יחסית (19 ס"מ אמיתיים), מתלים יעילים וזויות גישה ונטישה מעולות. בלחיצת כפתור עוברים להנעה של כל ארבעת הגלגלים (ניתן לעשות זאת גם בנסיעה ישרה במהירות של עד 100 קמ"ש), ולחיצה נוספת (בעמידה בלבד) תשלב את הילוך הכוח.
מדובר בחיית שטח נדירה. יחד עם שלדת הסולם וקפיצי הסליל (שהיו חידוש מבורך לפני שני עשורים) הוא פשוט עובר כל מכשול. בשבילים הוא קצת קופץ, אבל בשטח טכני זה תענוג. ניתן להוציא את הראש מהחלון ולכוון אותו בדייקנות מרובה על מכשולים קשים. במעלה תלול אותו עלינו והתחפרנו לא מכבר עם מגוון כלים יקרים ומהודרים, הוא טיפס כעז הרים קלילה.
סיכום
סוזוקי ג'ימני דורש סבלנות ואורך רוח בכביש, אבל ברגע שהוא מריח שטח – הוא פשוט פנינה. הוא הפתיע אותנו ביכולת העבירות שלו בשטחים קשים ומתאגרים, בלי לשפשף את הגחון ובלי לפגוע בחצאיות (שאין לו). אם אתם אוהבי שטח אמיתיים שמחפשים כלי חדש וזול, סוזוקי ג'ימני הידני עם ערכת הצמיגים-מיגון יספק לכם כיף וריגושים לרוב. כי אם כבר הולכים על הכי ספרטני וממוקד שיש, אז הגרסה הידנית עם יתרון בביצועים, בצריכת הדלק ובמחיר, היא הבחירה הקלאסית.
.jpg)
