סיאט לאון סטיישן - מבחן רכב

עיצוב

סיאט לאון סטיישן נראית טוב בסך הכל. החזית שלה, שמוכרת מדגמי הלאון והאיביזה, הולמת יותר ומתאימה כשמדובר במכונית סטיישן רצינית. האחוריים מפוסלים ונאים, בולטים בהרבה משל האחות אוקטביה, וכאשר פגשנו אותה בחניון היבואן בצבע שאינו לבן - המראה היה נעים אפילו יותר.

מבפנים, לעומת זאת, יש שממה אינסופית. הצבע שחור ומדכא, הקווים רבועים ושבלוניים, והתחושה היא של רכב מיושן.

תא הנוסעים

אבל אם מתעלמים מהמראה או שפשוט מתרגלים אליו, מגלים שסביבת הנהג בלאון היא אחת מהמוצלחות שיש. איכות החומרים מעולה: הפלסטיקים איכותיים, ההגה נעים לאחיזה והמושבים רכים במידה ותומכים היטב בגב. שפע של תאי אחסון הם מצרך מבוקש ברכב משפחתי, וגם בסעיף הזה סיאט לאון מסמנת V.

רשימת האבזור עשירה, כמקובל אצל סיאט. הלאון סטיישן מציעה כסטנדרט פריטים יחודיים כמו חישוקים קלים, פנסי ערפל, מראות נגד סנוור עם קיפול חשמלי, בקרת אקלים מפוצלת, חיישני גשם ותאורה, ובמסגרת "חבילת ההשקה" ישנו גם גג שמש פנוראמי עצום. כל הפריטים האלו, אגב, לא מוצעים באוקטביה - וגם לא במרבית המתחרות לקטגוריית הסטיישנים.

תלונה יחידה נשמיע בעניין מסך המולטימדיה הקטן מדי (אף שתפעולו נוח), ואולי עוד רטינה קטנה אחת בנוגע להיעדרה של מצלמת רוורס מהמפרט הרשמי.

כניסה לא זהירה למושב האחורי עלולה להסתיים ב"נפילה", שכן הספסל האחורי ממוקם נמוך יחסית. זה גם אומר שיהיה כאן פחות נוח לחגור ילדים בכסאות בטיחות. מנגד, המרווח לברכיים ולראש טוב מאוד (למרות הגג הפנוראמי), והנוסעים יהנו גם מפתחי מיזוג ותאורת לד נעימה.

תא המטען של סיאט לאון סטיישן גדול מאוד, אם כי לא מפלצתי כמו זה של האוקטביה. סף הטעינה גבוה יחסית אך שטוח לגמרי, מה שאומר שיהיה קל להכניס ולשלוף חפצים כבדים בגרירה. מבנה התא לא מאוד עמוק או גבוה, אך מתחת לרצפה מסתתרת הפתעה: חלל עצום מעל הגלגל החלופי, בו ניתן לאחסן את שישיית המים, המחצלת לים וכבלי ההטענה. את השניים הראשונים, לפחות, מחזיקים בכל בגאז' של משפחה ישראלית שמכבדת את עצמה. את סעיף השימושיות נסגור במחמאות לווי התליה המרובים בתא המטען, ששימשו אותנו בדרך מהסופר הביתה.

נוחות נסיעה

כמו האחיות לפלטפורמת ה-MQB, גם סיאט לאון היא מכונית גרמנית למדי. הנסיעה מרגישה בעיקר מוצקה, ולמרות זאת ספיגת השיבושים בעיר טובה במרבית המקרים. מחוץ לעיר נוחות הנסיעה בלאון מתעלה לספירה של מכוניות המנהלים, והרכב שומר על ריסון מופלא ונינוחות מרגיעה.

גם בידוד הרעשים משובח. המנוע שקט לחלוטין, רעשי הרוח והכביש מבודדים היטב, והופתענו לגלות כמה קל להגיע בטעות (באמת שבטעות) למהירויות פליליות.

מנוע ותיבת הילוכים

את יחידת ההנעה הזו, בנפח 1.2 ליטר עם מגדש טורבו, פגשנו כבר פעמים רבות - וגם הפעם אהבנו את השדרוג שהיא עברה. המנוע הזה כיום יותר ליניארי וחלק מבעבר, פחות אגרסיבי ויותר נעים לשימוש. הביצועים טובים מאוד בכל מצב, גם ביציאה מהמקום וגם בעקיפות ביניים, וכבר לא צריך לדחוק בו כדי לנסוע במהירות.

גם תיבת ההילוכים טובה בדרך כלל, למרות שהביקורת על ההססנות והרעידות בעיר נותרה בעינה. זה מפריע בעיקר בתמרון עדין בחניות או בפקקים, שם קשה למנן את עוצמת הלחיצה על הדוושה.
צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 13 ק"מ לליטר. זהו נתון מעולה בפני עצמו, ואת העובדה שבאוקטביה מדדנו צריכה מעט יותר טובה ניתן לזקוף לטובת הקילומטרים המעטים שעברה הלאון לפני שהגיעה לידינו.

התנהגות כביש

במכונית סטיישן אין צורך לחפש ריגושים. סיאט לאון ST, בהתאם ליעודה, מעניקה יציבות ותחושת בטחון. אחיזת הכביש גבוהה מאוד, הכל קורה באופן צפוי, ולהגה משקל מדויק (אם כי קוטר הגלגל היה גדול מדי לטעמנו).

סיכום

סיאט לאון סטיישן אמנם לא השתתפה במבחן ההשוואתי למשפחתיות הסטיישן, אבל אפשר לשער שהיא היתה זוכה בו לניקוד גבוה מאוד. אם נשווה אותה לאחות סקודה אוקטביה סטיישן, נגלה שהלאון אמנם מעט יותר קטנה - אך היא נאה, מאובזרת וזולה ממנה. ביחס לדגמים אחרים בשוק מציעה הלאון סטיישן תמהיל מצוין של שימושיות, נוחות, ביצועים ואבזור, וגם אם היא לא סוחטת עד הסוף את פוטנציאל השימושיות של תצורת הסטיישן - היא מצליחה להעניק פתרון מאוד מוצלח למשפחות.


במבחן הוידאו - גרסת ה-5 דלתות של סיאט לאון:

צפייה בתוכן סיאט לאון סטיישן - מבחן רכב

לדגמי סיאט בישראל - סיאט

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות