סיטרואן, בניגוד להרבה יצרניות אחרות, יודעת להעניק למכוניות שלה אופי מסויים. לפעמים זה מצליח להם יותר ולפעמים פחות. אחרי כמה שנים חלשות, סיטרואן חזרה לעצמה בזמן האחרון ושבה להעניק לרכבים מתוצרתה את האופי הייחודי. סיטרואן C3, יחד עם הקקטוס, סימנה את המהפכה של סיטרואן ושל קונצרן PSA בכלל.
אבל האם זה אומר שהיא גם סופר מיני מוצלחת? ה-C3 עברה לאחרונה מקצה שיפורים ומתיחת פנים קלה, שאמורה להשאיר אותה רלוונטית בסביבה התחרותית שהופכת קשה מיום ליום. רק השנה הגיעו לישראל מתחרות קשוחות כמו רנו קליאו, טויוטה יאריס והונדה ג'אז, לצד אחות מבית בשם אופל קורסה ועוד אחות שצפויה לנחות כאן בתוך זמן קצר - פיג'ו 208 החדשה. האם ה-C3 היא עדיין סיטרואן טובה ואיך היא בתור סופר מיני?
סיטרואן C3 היא מכונית נאה מאוד לטעמנו, וגם מי שלא התחבר לסגנון - ודאי יסכים שניכרת כאן השקעה בעיצוב. הקו העיצובי שלה התחיל לפני כ-7 שנים עם הקקטוס, אבל כאן אין את בליטות הגומי על כל הצד של הדלת. לפני מתיחת הפנים אלו היו כריות קטנות לאורך חלקן התחתון של הדלתות ולאחר מתיחת הפנים נותרו רק 3 כאלו עם ניגוד צבעים, כדי לרמוז שהרעיון העיצובי נותר. בנוסף, מתיחת הפנים הביאה לכמה נגיעות בפגושים ובפנסים ועוד סוג של אי על הגג בצבע שחור, שברכב המבחן הספציפי נבלע בצבעו השחור של הגג. צריך להיות חוש-חש הבלש כדי באמת לזהות פה פערי עיצוב רציניים.
איך שלא תסתכלו על זה, הסיטרואן הקטנה היא מכונית שמושכת הרבה תשומת לב ביחס לגודלה ולמחירה.
תא הנוסעיםסוס מנצח לא מחליפים, וכנראה שהסוס הקטן של סיטרואן עושה עבודה לא רעה. אם בחוץ עוד מצאנו אי אלו הבדלים, בפנים מדובר בזהות כמעט מוחלטת לדגם שלפני המתיחה. הרבה פריטים בתא הנוסעים מקבלים את השפה העיצובית של הכריות המלבניות עם הפינות הקהות. אפשר למצוא את זה בלוח המחוונים, בידיות הפתיחה של הדלתות, בפתחי המיזוג ובעוד מספר מקומות. גם ידיות "מזוודת העור" הקלאסיות מוסיפות לטאצ' הייחודי.
למרות העיצוב המרהיב והצבעוני, איכות החומרים לא ממש מרשימה. יותר מדי פלסטיקים בתוך הרכב פשוטים מדי, חלולים מדי או מחוספסים מדי. קטגוריית הסופרמיני ידועה באיכות הפלסטיקה הלא מבריקה, אבל גם בסטנדרט של הקטגוריה מרגיש שהצרפתים העדיפו להשקיע בעיצוב ופחות בתחושה.
גם התפעול לא מבריק. בסיטרואן כבר הבינו את הרעיון ובמכוניות חדשות של המותג יש כמה כפתורים פיזיים לתפעל מערכות חשובות. ב-C3 הם נותרו נאמנים למקור. הכל מתבצע מהמסך המרכזי וזה לא ממש מוצלח. לפעמים צריך יותר מדי לחיצות והסטות מבט כדי להפעיל פונקציות די בסיסיות – מזגן לדוגמא. ברכבים חדשים יותר של החברה, סיטרואן הוכיחה שהיא יודעת להקשיב לביקורת ולחזור אחורה לפקדי תפעול וכפתורים היכן שנדרש. מתיחת פנים למכונית הסופר-מיני החשובה היתה הזדמנות טובה שלצערנו לא נוצלה.
גם מבחינת האבזור אין כמעט שינויים. רכב המבחן, בגרסת ה"שיין פק" הבכירה, מצויד בבקרת אקלים, חיישני חניה מלפנים ומאחור, מראות מתקפלות חשמלית, מצלמת רוורס, כניסה והנעה ללא מפתח, מסך 7 אינץ' עם קישוריות אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, תאורת לד מלאה ועוד. אין ספק שיש מתחרות מאובזרות יותר מהסיטרואן, אך רובן נמכרות במחיר משמעותית יותר גבוה.
בסעיף הבטיחות המפרט כולל התרעה על סטיה מנתיב, זיהוי רכב בשטח מת, בלימה אוטונומית, התרעת עייפות, זיהוי תמרורים ומעבר אוטומטי מאורות גבוהים לאורות דרך. גם כאן, הסיטרואן בולטת ביחס למחירה.
תנוחת הישיבה היא אולי הפלא הגדול של הסיטרואן. למרות שמדובר ברכב קטן, תנוחת הישיבה מרגישה מאוד גבוהה, כמעט ג'יפונית ביחס למתחרות. וה-C3 אכן גבוהה בסנטימטרים טובים מרובן. קו החלונות הנמוך והחלונות הגדולים תורמים לתוחשה מאוד אוורירית בתא (בטח ביחד עם עיצוב הפנים) ומעניקים ראות נפלאה החוצה. זה הופך את הסיטרואן למכונית אורבנית נעימה במיוחד. המושבים גדולים ורכים ויש שפע מקום לנהג ולנוסע גם מבחינת הרגליים וגם לראש. קורת הגג, באופן מוזר, קצת נמוכה, אז למרות שהמרווח טוב לפעמים צריך להתכופף מעט כדי להיכנס וגם נוסעים לא גבוהים פגשו את הקורה הנבזית.
מאחור המרווח לא רע בשביל מכונית סופר-מיני. המושבים עצמם מרגישים מעט נמוכים מדי כך שאין מספיק תמיכה לירכיים בנסיעות ארוכות. נוסע שלישי לא יהיה שמח במיוחד להתמקם פה באמצע. קו החלונות נמוך גם כאן אך המושב מרגיש מעט שקוע יותר ומציע פחות שדה ראיה ממקבילו מלפנים. כל המושבים קצת רכים מדי. זה נוח מאוד בנסיעות עירוניות קצרות אך כאשר הארכנו את הנסיעות הורגש מחסור בתמיכה לגוף.
תא המטען סביר מאוד בגודלו עם נפח של 300 ליטרים. המבנה שלו מצוין ונוח מאוד להעמיס בו ציוד, ויש בו גם וויי תליה מתבקשים לשקיות סופר.
נוחות נסיעה
סיטרואן יודעת לבנות מכוניות נוחות מאוד, את זה תמיד ידענו. וכמו לפני העדכון, ה-C3 היא אחת מהנוחות בקבוצתה. אם זכרוננו אינו מטעה, החדשה מרגישה מעט יותר מרוסנת, אך כדי לקבוע זאת בבירור נצטרך בדיקה שלהן אחת מול השניה.
בתוך העיר הרכות המעולה מנטרלת כמעט כל פגם משמעותי. המתלה מרגיש ארוך יחסית ורך, עד לגבול מסויים, והסופר מיני מטאטאת את רוב השיבושים בלי בעיות יוצאות דופן. כדי לוודא שאין פה טעות נכנסנו איתה לקיבוץ אחד ובדקנו את הנוחות גם בכבישים המאוד משובשים של הרפת בואכה הלולים. נכון, אם תביאו אותה ממש לקצה היא יכולה מעט לזוז על המתלה, בעיקר במעבר על רצף שיבושים אכזרי, אך רוב הזמן היא פשוט מכונית מצוינת. גם רדיוס הסיבוב הסביר, לצד שדה הראייה המצוין, מעניק לה חותמת נוספת על היכולת העירונית הגבוהה.
מחוץ לעיר נרשם שיפור קל להערכתנו. היא עדיין רכה מאוד וסופגת את פגעי הכביש הבין-עירוני בישראל באופן מרשים, אך היא זזה פחות על המתלה כשפוגשים מהמורות גדולות ומתונות ושקעים בכביש (מה שאנחנו קוראים לו פעמים רבות "גלים"). השיפור הקל בריסון בהחלט מעניק לה עוד נקודות. בידוד הרעשים לא מושלם: רעשי המנוע נוכחים תמיד ורעשי הרוח מגיעים מוקדם מהצפוי, בסביבות 100 קמ"ש.
מנוע ותיבת הילוכים
לקונצרן יש מנוע 1.2 ליטרים שמוצמד לרוב המכוניות הקטנות שלו. וגם לגדולות, למען האמת. המנוע מוגדש טורבו ומציע הספקים שונים. באופל קורסה לדוגמא הוא מגיע עם 100 או 130 כוחות סוס, ב-DS3 קרוסבק תוכלו לקבל אותו עם 155 כ"ס וב-C3 הוא מספק 110 סוסים - הספק זהה לגרסה שטרם מתיחת הפנים. הנתון היותר מרשים הוא דווקא המומנט: 20.9 קג"מ שמגיעים מוקדם, ב-1,750 סל"ד. למנוע יש רעש נוכח של מנועי 3 צילינדרים ועושה רושם שסיטרואן רוצה שתשמעו אותו, כי יש לו רעש חביב אך די נוכח רוב הזמן.
אבל הרעש הוא לא הסיפר אלא הגמישות. מיד כשעוברים את שיא המומנט המנוע הקטן מזיז את ה-C3 בקלילות. המנוע הזה מאפשר לה להתנייד בכביש העירוני בזריזות ובכביש הבין עירוני ללא כל רגשי נחיתות. להיפך, היא מרגישה מהירה וחזקה.
למנוע משודכת תיבת 6 הילוכים של "אייסין" היפנית. כשנתקלנו בה בפעמים הראשונות הביקורות היו לא רעות, בעיקר כי היא החליפה את אחת מתיבות ההילוכים הכי רעות בתעשיה. בפועל לא מדובר בתיבה מבריקה. היא קצת איטית והיא נוטה להעביר הילוכים, בתוך העיר, באופן שהוא לא תמיד חלק. אבל הנקודה הכי רצינית לחובתה היא צריכת הדלק.
מדובר במכונית לא גדולה, במנוע גמיש מאוד ובתיבת 6 הילוכים. למרות נתוני הפתיחה המצויינים צריכת הדלק במבחן עמדה על כ-11.5 ק"מ לליטר. בנוסף, מיכל הדלק לא גדול כך שנדרשנו למלא דלק מוקדם מהצפוי.
התנהגות כביש
סיטרואן C3 היא לא מכונית לנהגים עם נטיות ספורטיביות. הרכות, שעד לרגע זה עמדה לזכותה, הופכת אותה למכונית קטנה שמרגישה קצת מפוזרת. בראש ובראשונה האחיזה שלה לא אבסולוטית כמו אצל כמה ממתחרותיה, למרות שהיא בטוחה דיה לשימושים יומיומיים.
בנוסף, יש לה רכינת מרכב מאוד מוחשית. זווית גלגול כזאת פחות זכורה לנו ממכוניות סופר-מיני בקטגוריה. ההגה עצמו גדול, לא מספיק מדויק ועם משקל קל מדי. מצד שני, ההגה מאוד ארוך, מה שתורם לרדיוס סיבוב נפלא בסביבה עירונית. הבלמים סבירים ולא יותר מזה.
חשוב להגיד – הסיטרואן היא מכונית לבבית מאוד, היא לא מסוכנת. יש לה אחיזה סבירה. הצרפתיה הקטנה פשוט לא מכונית שמציעה חדווה או תחושת ביטחון כמו שתקבלו במכוניות רבות בקטגוריה – נניח אופל קורסה (האחות מבית), סיאט איביזה או רנו קליאו. לרובכם אנחנו מניחים, זה לא ממש יפריע.
סיכום
קל מאוד לסמן את הלקוחות הפוטנציאלים של ה-C3. עבור מי שמרבה בנסיעות עירוניות ורוצה רכב מקסים, מלא באופי, עם יחידת הנעה טובה, נוחות עילאית ואבזור מקיף במחיר הוגן – הסיטרואן היא אופציה מצוינת. בכלל, המכונית הזאת מציעה את כל מה שצריך לשימוש אורבני שוטף – רדיוס סיבוב קטן, שדה ראיה מעולה, חיישני חניה ומצלמה ועוד ועוד. לצד היכולת העירונית המעולה היא מציעה יחידת הנעה חזקה שתסייע בשימושים בין עירוניים מזדמנים וגם 5 שנות אחריות מלאות - עניין נדיר למדי.
לעומת זאת, אלו המחפשים ומחפשות רכב לנסיעות בין עירוניות קבועות יותר – נמליץ להם לשקול רכבי סופר-מיני אחרים. במקומות הללו הסיטרואן קצת פחות מבריקה ויש לה כמה נקודות לחובתה – כמו צריכת דלק לא חסכונית במיוחד, בידוד רעשים לא מושלם וכיסאות לא מספיק תומכים – שקצת פחות יתאימו לאלו המבלים שעות רבות על הכביש.
במבט קצת יותר כולל – סיטרואן C3 היא באמת מכונית מצוינת. היא היתה כזאת לפני מתיחת הפנים והפכה מעט יותר טובה אחרי המתיחה. לטעמנו, מתיחת הפנים היתה הזדמנות מצוינת לגעת בכמה נקודות תורפה של הרכב ולתת להן מענה . הפער מול הקורסה וה-208 החדשות יכל להצטמצם יותר.
לדגמי סיטרואן בישראל - סיטרואן
למאמר זה התפרסמו 6 תגובות