סיטרואן ג'מפי חשמלי - מבחן רכב

סיטרואן ג'מפי תמיד היה הרכב המסחרי הזה שיעשה כמעט הכל, במחירים לא גבוהים מדי. צריכים להוביל משפחה עם 7 ילדים? זה הרכב. מטען לנוסעים? הסעת עובדים? אין בעיה. כמעט לכל בעיית שינוע היתה תשובה בצורת ג'מפי. עד לא מזמן גם צריכת הדלק שלו לא היוותה בעיה – מנוע דיזל חסכוני הוא בהחלט מתמודד ראוי על התואר "משתלם ביותר".

אך לאחרונה מחירי הדלק זינקו, תקנות זיהום האוויר הוחמרו ופתאום מנוע דיזל נראה בזבזני ולא משתלם. בדיוק בזמן נחת סיטרואן ג'מפי חשמלי, עם שתי סוללות שונות לבחירה (50 ו-75 קוט"ש) ועם הבטחה להוזיל באופן משמעותי את עלויות התפעול לעסק (או למשפחה הברוכה).

בסביבה שלו אין כרגע חשמליות המאיימות עליו. מצד אחד יש את מקסוס דליברי 3 בעלת טווח פחות מרשים, מימדים חיצוניים מעט יותר קטנים ומחיר נמוך יותר באופן משמעותי; מעליו יש את מרצדס eVito שעולה בערך 50% יותר. בהמשך יגיעו ארצה גם דגמים נוספים, כולל פולקסווגן ID.BUZZ המסקרן, אך כרגע אלו האופציות. אז האם הג'מפי החשמלי הוא פתרון אידיאלי? והאם הוא מצדיק תוספת של למעלה מ-40,000 שקלים לעומת הג'מפי לוגם הסולר?

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: סיטרואן ג'מפי

עיצוב

לא זכורים לנו הרבה רכבים מסחריים שזכו להתלהבות בגלל המראה, וסיטרואן ג'מפי לא יוצא דופן. ועדיין, בשביל מי שצריך נסיעות מזדמנות עם המון ציוד ולא נוסע לתחרות יופי, זה לא ישנה. מצחיק לגלות עד כמה סיטרואן התעצלו או חסכו בעיצוב הרכב: אפילו את פתח התדלוק של גרסת הבעירה הפנימית הם לא הסירו אלא רק דאגו שלא תוכלו לפתוח אותו.

תא הנוסעים

תא הנוסעים של הג'מפי פשוט מאוד, אבל גם פה לא מדובר בסיפור חריג. במרכזו יש מסך מולטימדיה בהתקנה מקומית ומתחתיו הפתעה: ידית ההילוכים מגיעה מרכבי פיג'ו וסיטרואן הפרטיים. מדובר בידית קטנטנה ונוחה לתפעול. לידה עוד הפתעה - בלם יד חשמלי. לוח המחוונים פשוט והכל משדר תכליתיות.



ההגה נוח לכיוון ואפשר למצוא תנוחת ישיבה די טובה. שדה הראייה לפנים טוב והמושב מתכוונן לטווח מספיק כדי לספק תנוחת ישיבה נוחה. בדרך כלל תאי אחסון הם משהו שמוצאים בכמויות ברכבים מסוגו של הג'מפי, אבל המצב במסחרית הצרפתיה לא מבריק.



תא אחד לא גדול נמצא מתחת למסך המולטימדיה, תא נוסף גדול יותר נמצא במקום פחות נגיש על הדשבורד. בדלתות יש תאים גדולים ומחזיק הכוסות היחיד שמצאנו בצד הנהג נמצא על הדשבורד משמאל לנהג, במקום בו השמש מבשלת את המשקה. ואם בחרתם בפחית גבוהה, היא תסתיר את מערכת ה-"מובאון" שניצבת במקומן של מערכות הבטיחות החסרות. כן, מפרט הבטיחות כולל רק 2 כריות אוויר (עם אפשרות לנטרול כרית הנוסע), בקרת יציבות ואת אותה מערכת התראה מבוססת מצלמה בהתקנה מקומית. כבר פגשנו במסחריות שמגיעות עם מערכות אקטיביות יעילות; מתבקש שגם הג'מפי תוסיף כאלו למפרט.



מסך המולטימדיה המקומי מציג נתונים רבים ובהם נתוני נסיעה, קישוריות בלוטות' מתבקשת, ניווט מובנה של Waze ועוד. בלם היד החשמלי נוח לתפעול ועושה חיים קלים אך עדיין צריך להניע את הרכב עם מפתח. בלוח המחוונים יש תצוגת מחשב דרך קטנה ונוחה.



התפעול לא מסובך מדי למרות שמערכת המולטימדיה לא מרגישה כמי שתוכננה לשימוש בזמן נהיגה. מאחורי ההגה יש את כפתורי בקרת השיוט והרדיו. לוקח זמן להתרגל אבל בסוף מסתדרים איתם גם בלי לראות אותם.



מושב הנהג מוצלח, מחזיק את הגוף היטב והוא נוח גם בנסיעות ארוכות. אבל יתר המושבים ברכב הרבה פחות איכותיים. בג'מפי שלנו ישנם שני מושבי נוסעים לצד הנהג וגם שורה אחת של מושבים מאחור. סך הכל 6 נוסעים כולל הנהג.



המושב האמצעי מלפנים צר ופחות נוח מהמושב החיצוני, אך הבעיה הגדולה באמת היא שלא מצאנו איך לכוון את זווית המסעד או את מרחקם מהמושב האחורי. כך תנוחת הישיבה שם זקופה מדי ומעט מטרידה. דלת הצד של הרכב לא רחבה במיוחד. המושבים עצמם יציעו מקום סביר לרגלי נוסעים גבוהים וגם לראש, אך ממש לא מעבר. אם תהיה עוד שורה מושבים מאחור תגלו שמנגנון הקיפול של המושב ממוקם בנקודה לא נגישה וקשה לקפל את המושב.



תא המטען גדול יחסית ובעיקר רחב ונוח. באופן מפתיע מאוד, למרות ממדים גדולים יחסית, נפח ההטענה הפנימי של הג'מפי בגרסת המשא המלאה לא גדול מאוד: מעט יותר מ-6,000 ליטר. כושר הנשיאה בגרסת ה-75 קוט"ש נמוך ביחס לאחות עם סוללת ה-50 קוט"ש בכמה עשרות קילוגרמים. בתא יש נקודות עגינה נוחות ושקע 12 וולט. רכב המבחן עם 6 המושבים ועם שטח ההטענה הגדול מאחור מציע שילוב מעולה בין היכולת להוביל נוסעים לבין היכולת לשנע ציוד רב.

נוחות נסיעה

אנחנו רגילים שרכבים מסחריים מציעים מתלים נוקשים מאוד, שיוכלו להתמודד עם כמויות המשקל הנוספות. כשמדובר ברכבים מסחריים חשמליים הציפיה לנוקשות גבוהה אף יותר. בפועל הסיטרואן מפגין רכות יוצאת דופן.

הרכות מתבטאת בהרבה מאוד תנועה של גוף הרכב ובחוסר ריסון מופגן. בתוך העיר זה פחות נחמד כי המרכב הכבד זז הרבה אחרי כל מפגש עם מהמורה או פס האטה. לעיתים הרכב אפילו סוגר מתלה בחבטה לא נעימה. צריך להזכיר כאן שהנוחות שלו עדיין טובה יחסית כשמשווים אותו לרכבים מסחריים נוקשים וכואבים.



מחוץ לעיר הנדנודים פחות מפריעים כך שהג'מפי מתגלה כרכב בעל נוחות נסיעה סבירה למדי. יתכן בהחלט והנוחות תשתפר בהעמסה של הרכב.

בידוד הרעשים לא רע. קודם כל אין רעש מנוע בכלל, כמובן. רעשי הכביש ורעשי הדרך נוכחים בהחלט אך ביחס לקטגוריה ולעובדה שאין הפרדה בין תא המטען לתא הנוסעים, המצב בסדר גמור.

אחד היתרונות המשמעותיים של הג'מפי הוא כושר תמרון יוצא דופן. הרכב הארוך מאוד מצליח להיכנס בקלילות לחניות צפופות ולהשתחל במקומות צפופים בזכות ההגה הארוך. מה שהיה יכול לעזור עוד יותר היא מצלמת רוורס איכותית. המצלמה הקיימת פשוטה ובעלת זווית צרה בשביל רכב מסחרי גדול.

יחידת הנעה

כל מי שמכיר את קונצרן סטלנטיס יודע שמבחר יחידות ההנעה החשמליות שלו די מוגבל. וכמעט כמו בכל חשמלית של החברה, מותקן גם פה מנוע בעל 136 כוחות סוס ו-26.5 קג"מ.

המנוע מגיע לצד סוללה של -75 קוט"ש ויחד מתקבל טווח מוצהר של כ-316 ק"מ (319 בגרסה הקצרה יותר).

המנוע לא מרגיש חזק בשום שלב ובניגוד לרכבים חשמליים אחרים הוא לא ממהר לדהור קדימה באמצעות המומנט הזמין, אפילו כשהרכב ריק. אפילו במצב Power כשהרכב לא במצב B (המוסיף לאנרגיית הבלימה) הוא לא מרגיש עוצמתי בצורה יוצאת דופן.

היכנסו לערוץ הוואטסאפ של

הג'מפי מציע 3 מצבי נהיגה: Eco, Normal ו-Power. בנהיגה רגילה ההבדלים לא מאוד מוחשיים אך בצריכת האנרגיה ראינו פערים משמעותיים ביניהם. את תחילת הנסיעה עשינו בשיוט מהיר (יחסית לחשמלית מסחרית) במהירות של 100-110 קמ"ש עם פקקים פה ושם והכל במצב Eco. צריכת האנרגיה עמדה על 209 וואט-שעה לק"מ. בהמשך המבחן שייטנו פחות או יותר בקצב זהה רק במצב Normal וצריכת החשמל קפצה ל-222 וואט-שעה לק"מ. בקטעים שכללו עצירות והאצות רבות מהמקום ונסיעות הרריות יותר הצריכה האמירה ל-238 וואט-שעה לק"מ.

בכל המקרים מדובר בצריכה נמוכה בהרבה מהצריכה הרשמית (267 וואט-שעה לק"מ). בחישוב לפי קיבולת הנטו של הסוללה, שקרובה יותר ל-65 קוט"ש על פי פרסומים זרים, הנסיעה הרגועה שלנו הציבה אותנו קרוב מאוד לטווח הרשמי (316 ק"מ). כנראה שבנסיעה פרברית רגועה עם הרבה האטות הטווח אפילו יכול להשתפר.



באופן מפתיע ברכב אין בלימה רגנרטיבית של ממש. מצב B בתיבת ההילוכים מסייע בהאטה ומגיב באופן סביר להרפיות של דוושת התאוצה, אבל אי אפשר לנהוג את הרכב מדוושה אחת וחבל.

גרסת ה-75 קוט"ש מאפשרת טעינה מהירה בקצב של 100 קילוואט. אנחנו הגענו עם 19% סוללה לעמדת טעינה אולטרא-מהירה ויצאנו אחרי 23 דקות עם 60%. לא רע בכלל. טעינה איטית אף היא טובה בזכות קצב של 11 קוט"ש ואחרי 4 שעות של טעינה נוספו עוד 43 קוט"ש.

בעצירה לארוחת צהרים הסוללה תתמלא בקצב מספק וטווח הנסיעה היומי יכול להתארך משמעותית בלי לשלם בעלויות זמן מוגזמות. רק צריך למצוא את השילוב הנכון של עמדת טעינה מהירה פנויה ומקום טוב לאכול בו.

התנהגות כביש

אם תנמיכו ציפיות ותזכרו שמדובר ברכב מסחרי גדול מאוד, כבד יחסית ובעל מתלים רכים למדי, לא תהיה שום בעיה לנהוג את הג'מפי החשמלי ממקום למקום. הרכב המסחרי אוחז בצורה טובה אבל ממש לא מעבר.

הגוף של הרכב רוכן באופן מורגש בסיבובים וההגה מנותק לגמרי מהנעשה למטה. מצד שני, מרכז הכובד הנמוך מאוד מבטיח שהתחושות הללו הן בעיקר תחושות ושיכולותיו של הרכב בפועל ובעיקר האחיזה טובות יותר. באופן כללי אפשר לסמוך על הג'מפי בזכות בלמים טובים ולאור העובדה שבמבחן לא הורגש תת היגוי מוגזם.

סיכום

סיטרואן ג'מפי מציע פתרון נהדר לצרכים של חברות מסחריות. יש לו שטח הטענה נאה בגודלו, טווח נסיעה סביר ומעלה וכמובן הוא חוסך באופן ניכר בהוצאות השוטפות על דלק וטיפולים. תא הנוסעים שלו לא הכי מבריק או מתוחכם, האבזור מצומצם ומערכות הבטיחות חסרות, אך בסך הכל מדובר באמת ברכב מסחרי יעיל שלא נופל מחבריו מונעי הדיזל ומתעלה עליהם בלא מעט פרמטרים.

אבל הבעיה העיקרית היא המחיר של הרכב. אם השיקול הוא כלכלי בלבד, יקחו הרבה שנים להחזיר פער של למעלה מ-40,000 שקלים במחיר הרכישה. כמה שנים? תלוי כמה אתם נוסעים ביום וכמה יעלו החשמל והדלק בשנים הקרובות. אבל אם לחברה שלכם חשובה גם התדמית הירוקה ואתם מעוניינים לצמצם את פליטת המזהמים של העסק, מדובר בהחלט בפתרון מוצלח.

לצפיה בכל דגמי סיטרואן בישראל

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות