נניח שעולה לפניכם האפשרות, לצאת למסע בן מאות קילומטרים אל נופי הצפון הקסומים. באילו גלגלים תרצו להצטייד? הרשו לנו לנחש - איזושהי מכונית GT מקומרת, מהירה מאוד אבל נוחה, מאובזרת היטב ומפנקת מאין כמותה, אולי גם בגג שניתן להשיל. נכון? בזה אנחנו היינו בוחרים בוודאי. אבל אם לנסיעה יצטרפו לא בן/בת זוג, אלא כמה וכמה בני משפחה או חברים אהובים, במה תבחרו אז?
רוב רובם של כלי הרכב שנועדו מראש לשוק הפרטי אינם מרווחים דיים ליותר מארבעה נוסעים מבוגרים, גם אם יש בהם שבע חגורות בטיחות. סיטרואן ג'מפי מועמד טבעי יותר להסעה של מספר נוסעים רב, או להסעת ציוד רב. או גם וגם.
עיצוב
ג'מפי וחבריו מוצעים בלא מעט גרסאות מרכב והנעה. גרסת המבחן מצוידת במרכב באורך הבינוני משלושת האורכים המוצעים בישראל ובעולם. זה לא נשמע הרבה, אבל מדובר בכמעט חמישה מטרים מחוטם לישבן. אבל למרות ממדי הענק, ג'מפי נראה דווקא די קומפקטי, ממדים טבעיים ונעימים שכאלה. לטעמי יפה הוא לא, אבל הוא גם רחוק מלהיות גמלוני או מוגזם.
העיצוב בתוך תא הנוסעים מתחיל ונגמר בפרקטיקה. החלק האחורי לא ממש מעוצב - זוהי תיבה ענקית שכל רוכש חוצב בה בהתאם להתקנים שהוא מעוניין בהם. הקבינה כמעט שאינה עוסקת בקימורי יופי, אלא בהנדסה של התאמת כמה שיותר תאי אחסון בין עזרי הנהיגה והנוחות.
תא הנוסעים
אז תאי אחסון יש ובמספרים מכובדים. דוגמאות: היצירתיים ימצאו שישה תאים מופרדים לשימושים שונים בכל אחת מהדלתות; מתחת לתא הכפפות הגדול והסגור ניצבים שלושה תאים קטנים ופתוחים ומעל לכל הפאנל הקדמי ישנו תא גדול וייעודי לתיקי מסמכים בגודל A4. את צמד מסעדי הישיבה שליד הנהג אפשר להרים ולהניח תחתם תיקים או קרטונים. פרקטיקה, זה הסיפור.
המושב האמצעי הקדמי מתאים יותר לילדים במושבי בטיחות (אפשר לנתק את כרית האוויר) או לילדים קצת יותר גדולים, אבל מבוגר עשוי להסתפק במרחב ברכיים צנוע ובחשש קבוע מפני בחישת הנהג בברכיים שלו, בעת שיעסוק בהחלפת הילוכים.
שני המושבים האחרים מלפנים אינם מהנוחים, וזו נקודה מעט מאכזבת כיוון שרבים ממשתמשי הרכב יושבים ליד ההגה שעות רבות מדי יום. היינו ממליצים בחום לרוכשים להשקיע ולהחליף את מושב הנהג באחר. העובדה שההגה עולה-יורד וגם יוצא פנימה-החוצה מסייעת להשגת תנוחת נהיגה שולטת ויעילה מאוד.
ניתוח שאר המושבים לא מאוד משמעותי, היות שכל רוכש יכול לבחור לעצמו מה להתקין מאחור. את אלו ברכב המבחן התקינו ב"יעלי". הם בחרו במושבים מפוארים, אם כי לא נוחים במיוחד והסידור לא השאיר המון מקום לברכיים מאחור. מאידך, אפשר היה להשכיב את רובם ועל התקרה זכו הנוסעים בפתחי מיזוג כמעט אישיים ובתאורת LED בוהקת.
מה שכן חשוב לומר הוא שיש כאן סוג של מקלט מס מפנק: היות שהרכב מגיע ללא חלונות או מושבים, כל התקנה היא התקנה מקומית והיא פטורה ממסי הקנייה הכבדים המוטלים על הרכב, ועל כן האבזור מאחור עשוי להיחשב למציאה.
רמת האבזור הרשמית בגרסה המסחרית שבה נהגנו משאירה לא מעט שאיפות. יש בה רק שתי כריות אוויר, אין מערכת מולטימדיה (אם כי כזו הותקנה ברכב המבחן) ולא מערכות בטיחות מודרניות כמו בלימה אוטונומית או בקרת סטייה מנתיב. יש בה בקרת שיוט, מחשב דרך ומקבלים גם צבע מטאלי ללא תשלום נוסף.
העמסה
קשה לדבר על סיטרואן ג'מפי במונחי נפח, שכן ניתן לבחור בגרסאות אורך שונות וגם ההתקנות הפנימיות משנות את גודלו. הגישה לאיזור ההעמסה נוחה במיוחד, דרך דלתות גדולות מאחור שגם נפתחות בזווית שטוחה של 180 מעלות, ודרך דלת הצד הגדולה. דלת צד נוספת ודאי היתה מקלה על הטענת הרכב. בגרסה הבינונית אותה בחנו, עם 9 מושבים ברכב, נותר עדיין מקום רב למטען.
נוחות נסיעה
הג'מפי גדול מאוד, אבל תנוחת הנהיגה היעילה בו ושטח החלונות הגדול לפנים ולצדדים, מסייעים לתמרון קל מאוד, גם בסביבות צפופות. לכך מצטרף היגוי שמאפשר לגלגלים להסתובב בחדות לצדדים ובכך להפנות את הרכב ביעילות בהשתחלויות מורכבות או בסיבובי פרסה. עם זאת, בתחומי הראות לאחור המצב טוב פחות, בשל החלון האחורי המפוצל בין הדלתות, ובשל נוכחות הציוד או האבזור מאחור.
למושב שאינו מושלם מצטרפים בנסיעה רעשי רוח ומרכב בולטים יחסית, אם כי אפשר לחיות איתם. בצד של ריסון תנאי הכביש, המצב טוב בהרבה. סיטרואן ג'מפי מוכיח את עצמו כנוח בהחלט, אבל בלי להיות רכרוכי מדי. לצד הנוחות הוא מצליח להיות יציב מאוד, גם במהירויות גבוהות, דבר שמסייע לנינוחות ולבטחון של הנוסעים בתוכו. זוהי סגירת פער מרשימה מהטרנספורטר של פולקסווגן, שזו אחת מנקודות העוצמה שלו בתנועה.
מנוע ותיבת הילוכים
כל דגמי הג'מפי בישראל נמכרים עם מנועי טורבו דיזל. הנפחים הם 1,600 סמ"ק בגרסת הבסיס (115 כ"ס) ו-2,000 סמ"ק בשאר הגרסאות, כולל זו שבחנו. דגמי האורך הבינוני, כמו הדגמים הארוכים, מוצעים עם תיבת הילוכים אוטומטית ו-177 כ"ס או ידנית עם 150 כ"ס - וזו שבדקנו.
150 כ"ס לא נשמעים הרבה על מרכב שמסוגל לשאת קרוב לטון וחצי של ציוד (הגרסה הזו, אורך בינוני וגיר ידני, מציעה את כושר ההעמסה הגדול ביותר בסדרה, 1,484 ק"ג), אבל המציאות מוכיחה אחרת לחלוטין. אולי זה הזמן להוסיף שלנתון ההספק מצטרף נתון המומנט, שמבשר על זמינות הכוח. הנתון כאן הוא 37.7 קג"מ ב-2,000 סל"ד, ובמונחים קצת יותר ברורים - בערך כפול ממכונית משפחתית סטנדרטית. המשמעות היא שלמרות שמדובר ברכב גדול וכבד, כמעט כל הזמן אפשר לקבל כוח מתפרץ להזזת כל המאסה הזאת, הן בהאצות מעמידה והן בעקיפות מהירות, שבהן מורגשת האצה חזקה ומרשימה.
תיבת ההילוכים הידנית שכאן מצוידת בשישה יחסי העברה. ההילוך הראשון כל כך קצר, וכוח המנוע כל כך גדול ביציאה מהמקום, שאפשר לעתים לוותר על שימוש בו ולהתחיל ישירות בהילוך השני. העוצמה בהילוך הראשון אדירה וכשהרכב אינו עמוס במיוחד, נדרשת רגל עדינה במיוחד על דוושת המצמד כדי לעדן את היציאה הכוחנית מהמקום.
מצד שני, סידור ששת ההילוכים מאפשר גם להגיע להילוך שיוט שקט ונינוח, שמתאים לנסיעה ממושכת ונטולת דרמות מכיוון המנוע. זאת דרך סידור הילוכים יעיל ושימושי, שמאפשר מעבר חלק בהאצות, כל עוד עוברים בשלום את ההילוך הראשון.
העברת ההילוכים עצמה לא חלקה והידית הגדולה מעט רכה ולא החלטית, הן בין הילוכים והן כשהיא בהילוך. הוסיפו לכך פעולת דוושת מצמד לא ליניארית - מהלך ארוך מעוט פעילות שרק בסופו פועל במהירות תהליך העברת ההילוך, ותקבלו מערכת הילוכים שאינה מהחלקות.
צריכת הדלק במהלך המבחן נעה בסביבות 12 ק"מ לליטר. בתנאים מבוקרים וזהירים אפשר להגיע לצריכה טובה מזו.
התנהגות כביש
אנחנו מניחים שהן כשמסיעים שמונה חברים והן כשנושאים פחיות צבע, ענייני נהיגה ספורטיבית מעט פחות משמעותיים… גם תנוחת הנהיגה השולטת בג'מפי מתאימה הרבה יותר לשליטה מדויקת בתנאי נהיגה צפופים, ופחות לשקוע בתנוחת מסלול מירוצים.
אחרי שהבהרנו את הנקודה, אפשר לומר שהג'מפי מפתיע לטובה בהתנהגות. אחיזת הכביש בו גבוהה מאוד, דבר שמצטרף לאותה יציבות כיוונית שהזכרנו קודם. בדומה לפולקסווגן טרנספורטר, אפשר לנהוג ולנסוע ברכב המסחרי במהירות רבה, מבלי לפגוע בשלווה הפנימית, אפילו אם הדרך כוללת פיתולים או דרך לא חלקה ומלוטשת
סיכום
ההפתעה הגדולה שלי על טיבם של רכבי עבודה הגיעה רק כשהתחלתי לעסוק בהם במרץ. רק אז הבנתי עד כמה כלי הרכב האלה הם אתגר הנדסי מורכב הרבה יותר מהמכוניות היפות, הנוחות והמהירות שרובנו פוגשים בחניה הפרטית. רק אז הבנתי עד כמה משאיות, אוטובוסים וכלי רכב מסחריים הם הסופרמנים והוונדרוומנות של עולם הרכב. הסיבה? הם מצליחים לשאת משקלים אדירים, להכיל נפחים עצומים, וכל זאת ברוחב של נתיב סטנדרטי, במהירויות תלת ספרתיות ועם יכולת לבלום את כל זה בבטחה, בסופו של דבר.
סיטרואן ג'מפי הוא אחד הכלים הקלאסיים, בעיקר בישראל, בסביבות הקלות יחסית של הסביבה המסחרית. וגם הוא חלק מאותו פלא: רכב בגודל שאינו חורג משמעותית ממיניוואן בגודל מלא, אבל נושא מאחוריו קופסא ענקית, שאפשר לעשות איתה כל מיני דברים, מנשיאת כמה וכמה רהיטים, דרך התקנת חדר קירור וכלה, כמו בגרסת המבחן, בהתאמת מושבים ללא מעט נוסעים.
תיבת ההילוכים הידנית בג'מפי לא מאוד חלקה ונעימה לתפעול, אבל היא מתאימה מאוד לנסיעות בינעירוניות נינוחות. הג'מפי אינו מפואר או מאובזר במיוחד, אבל הוא נוח מאוד (מלבד המושבים עצמם), יציב מאוד ומאפשר לכל אחד להתאים אותו בדיוק לפי צרכיו.
לדגמי סיטרואן בישראל -
סיטרואן
למאמר זה התפרסמו 0 תגובות