סיטרואן קקטוס דיזל - מבחן רכב

משטחי ה-Air bump הפלסטיים מתאימים כמו כפפה לנהגים הישראלים שלא יודעים להתחשב ברכושם של אחרים. הטרוניות היחידות היו שהפרופורציות של הקקטוס נראות קצת יותר טוב יותר בתמונות ושהצבע גרם לויכוחים משפחתיים: חלק חשבו שהצהוב הזה הוא בכלל גוון של ירוק. כנראה שהעיצוב העביר אותם על דעתם.

תא הנוסעים

גם בתא הנוסעים אין ממש שוני בין הגרסאות: לקקטוס יש שיק שלא ניתן למצוא גם במכוניות שעולות כפליים. שני צגים דיגיטליים משולבים בעיצוב רטרו עם שילוב צבעים מדליק. איכות חומרים טובה משלימה תא נוסעים שפשוט נעים לשהות בו. המושבים מעוצבים ומרגישים כמו כורסאות רחבות. באופן מפתיע הכורסאות אוחזות לא רע את הנהג ושכנו, והבד שלהן נעים למגע. המושב האחורי שטוח ורחב, אך נראה שהוא לא יוכל להכיל יותר משני מושבי פעוטות רחבים.

הפאולים הבולטים הם חסרונו של פתח מיזוג אוויר לנוסע, המחסור בתאורה ליושבים מאחור והנדסת האנוש של תפעול מסך המגע הראשי שלא עומדת ברמה לה ציפינו. תפעול המערכות השונות אינו אינטואיטיבי מספיק לתפעול בזמן נהיגה והוא יכול להסיט את תשומת הלב של הנהג מהמטלה העיקרית: הנהיגה. חבל שסכי השמש קטנים מדי ולא באמת מצליחים לגונן על עיניי הנהג מהשמש. תא המטען בנפח 348 ליטר סביר בגודלו, פתח ההטענה שלו רחב ונוח לשימוש ורק המתכת הצהובה בדופן החיצונית שלו קצת נראית זולה למראה.

נוחות נסיעה

בניגוד לאופיו של צמח הקקטוס הקוצני, סיטרואן קקטוס מציע נוחות נסיעה טובה. הודות לכיול מתלים רך למדי, הקקטוס לא נשבר על טלאי האספלט העירוניים למרות צמיגים בחתך נמוך של 55. גם מחוץ לעיר הקקטוס שומר על נוחות טובה אך הכיול הרך גורם לעיתים לנדנוד קל על שיבושים משמעותיים. בידוד הרעשים סביר: שאון מנוע הדיזל לא חודר לתא הנוסעים אך רעשי כביש חודרים מבתי הגלגלים ומסילות הגג תורמות את חלקן לרעשי רוח במהירות בינעירונית. באופן כללי, איכות הנסיעה של הקקטוס טובה אך אינה מושלמת.

מנוע ותיבת הילוכים

הסיבה לשמה התכנסנו כאן היא המנוע. מתחת למכסה המנוע של הצוללת הצהובה, נמצא מנוע דיזל מוגדש בעל 4 צילינדרים ונפח של 1600 סמ"ק מסדרת HDi. המנוע מפיק הספק של 100 כ"ס ב-3750 סל"ד נמוכים מאוד ומומנט מרשים של 25.9 קג"מ ב-1750 סל"ד. בהתחשב בעובדה שזו הגרסה הכבדה ביותר של הקקטוס, מסקרן לדעת כיצד זה ירגיש על הכביש.

מתניעים. המנוע רועש קצת בסרק אבל לא בזמן נסיעה. דוושת התאוצה דורשת רגל כבדה כדי שהמנוע יספק את תוצרתו. המנוע מושך היטב את הקקטוס אך לא מרגיש חזק במיוחד, למרות שהוא מסיים את המיאוץ הקלאסי ל-100 קמ"ש ב-10.6 שניות בלבד. תיבת ההילוכים היא כנראה עקב אכילס של יחידת הכוח: היא פשוט לא מספיק מדויקת. אחרי שהשילוב להילוך השלישי במכונית המבחן חרק מדי פעם בהעברות מהירות, הבנו שהיא לא בעניין הזה. צריך לעבור למוד נהיגה רגוע.

בתחנת הדלק גרסת הדיזל הוכיחה את עליונותה אבל הפער מגרסאות הבנזין לא היה גדול כפי שציפינו. בסוף המבחן נעצרה המדידה על 18.1 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

במכוניות צריך גם לנהוג, במיוחד כמדובר בצרפתייה עם סמל סיטרואן ותיבת הילוכים ידנית. למרות שרוב רוכשי הקקטוס לא ייקחו אותה לנהיגות כיף, אין ספק שהיא מצליחה לצלוח בקלות כבישים מפותלים במהירות מכובדת. אחיזת הכביש גבוהה, למרות צמיגי המישלן הירוקים, ותת ההיגוי לא מגיע מוקדם מדי, למרות המנוע הכבד יותר מלפנים. אז נכון שהקקטוס מרגישה קלילה והתגובות לעזיבת הדוושה הימנית מצליחות לתת תחושה בטוחה, אבל ההגה לא מדווח מספיק על מעשיהם של שני הגלגלים הקדמיים. זה לא מספיק בשביל להפוך את הקקטוס למכוניות מהנה לנהיגה במובן הספורטיבי של המילה. ההתנהגות מצוינת בהחלט. מהנה? פחות. למרות מהלך דוושת הבלמים מעט ארוך, הבלמים מדויקים ועוצמתיים ולא נרשמו דעיכות בעוצמתם במהלך המבחן.

סיכום

גם במבחן הזה נוכחנו לדעת שסיטרואן קקטוס היא מכונית מדליקה ושימושית. פעם שלישית גלידה. ציפינו שגרסת הדיזל תספק את יתרונותיה בתחנת הדלק, אבל הפער בצריכת הדלק מגרסאות הבנזין אינו משמעותי מספיק. כנראה שגרסת ה-1.2 טורבו היא הגרסה המנצחת של הקקטוס לרוב המשתמשים, אבל הקקטוס דיזל הוא אופציה מעניינת לאלו שמבצעים נסועה גבוהה מהממוצע.


לדגמי סיטרואן בישראל - סיטרואן

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות