סמארט פורטו - מבחן רכב

הולך לקחת מכונית מהסוכנות של מרצדס בתל אביב. קצת יותר מחצי שעה הליכה מהבית, לא משהו רציני. מגיע ויושב לשתות קפה עד שהאוטו מוכן. בינתיים מחליק את האצבע על האייפון, עושה "צ'ק-אין" בפייסבוק ואוסף כמה לייקים של חברים שספק מפרגנים ספק מקנאים על עוד מבחן למכונית יוקרה. מקבל את המפתחות וניגש לחניון. גבר תל אביבי בעשור השלישי לחייו, עוטה זיפים ולבוש בג'ינס משופשף ובמעיל עור, יוצא למבחן דרכים בסמארט פורטו אדומה. אלוהים אדירים.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: סמארט פורטו

סמארט פורטו Passion, בנזין 1.0, 71 כ"ס, החל מ- 119,900 שקל
יתרונות	חסרונות
עיצוב מקסים	לא נוחה לנסיעה
קלה לתמרון ולחניה בעיר	תיבת הילוכים רובוטית
זריזה	יקרה

סמארט פורטו. מסתדרת מצויין בחניון של היכל נוקיה / צילומים: נועם ריין

קצת אחרי היכל נוקיה לכיוון מחלף השלום, אני עומד ברמזור לצידה של משאית חלוקה עירונית. הנהג נועץ בי מבט זועם שניתן לפרש כהאשמה חד משמעית בביזוי המין הגברי. אני מסתכל עליו ומחייך. לפני חודשיים בערך הסתובבתי כאן עם יונדאי סנטה פה, חודשיים קודם לכן בחנתי טויוטה לנדקרוזר. מכוניות שקל יותר למכור אותן בסוף היום ולקנות מחדש למחרת מאשר למצוא להן חניה בעיר הזאת. את הסמארט האדומה אני הולך להחנות איפה שרק יתחשק לי, ושכולם יקפצו.

למרות שמדובר במכונית עירונית קלאסית, חשוב לומר, הסמארט היא לא מכונית נוחה. קשה לספוג שיבושים עם בסיס גלגלים של 1.86 מטר: עד שהמתלה הקדמי מחליט מה עושים עם הבור בכביש, בא הגלגל שמאחוריו ונכנס גם הוא לתוך הבור. מסוג המכוניות שיגרמו לכם להתידד עם הכירופרקט. כדאי גם לדעת שתמורת הגה כוח דורשת היבואנית תוספת של 5,000 שקלים, וכיוון שבמכונית המבחן הוחלט לחסוך את האביזר המתקדם הזה נאלצתי להפעיל שרירים בכדי לבצע חניות בעיר הגדולה. זו לא משימה בלתי אפשרית במכונית שכזו, בטח לא אם תשאלו את אשתי שנאלצת לבצע חניות ברכב גדול וכבד יותר עם הגה קשה הרבה יותר; אבל זו גם לא צפרדע שניתן לבלוע בקלות במכונית עירונית. השקעתם כבר את הסכום וקניתם סמארט? עשו לעצמכם טובה ותפרגנו גם בהגה כוח. אחר כך תזכרו למי לבוא ולומר תודה.


לא מפחדת גם מהירידה לנתיבי איילון

המבחן על הסמארט נפל במקרה או שלא על יום הבחירות, ואני תכננתי לנצל את החופש לטובת שיטוט עירוני ברחבי תל אביב. קצת שנקין, נחלת בנימין, שוק הכרמל, ד"ר שקשוקה. מקומות בהן הסמארט תרגיש בבית ואני לא ארגיש חריג. באיזורים מסוימים בתל אביב צריך להיות מאוד שמרן בכדי להרגיש חריג. להסתובב עם סמארט זו בטח לא הדרך. אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד, ובערב יום הבחירות מצאתי את עצמי עולה לירושלים עם אשה, מזוודה ובגאז' שאמור להספיק לכמה שקיות של שופינג במדרחוב ממילא. יכול להיות שהייתי מעדיף מאזדה 6 למשימה כזאת. אבל עכשיו אני עם סמארט.

באופן קצת מפתיע, הסמארט מתמודדת היטב עם מהירויות גבוהות. גרסת ה-Passion שנבחנה מצוידת במנוע בנפח 1,000 סמ"ק עם 71 כוחות סוס, וזה נתון טוב יותר מזה של יונדאי i10 למשל - על רכב ששוקל הרבה פחות. לוקח לה קצת זמן לטפס למהירויות גבוהות, אבל כשכבר מגיעים ל-100 קמ"ש וצפונה היא משייטת בלי שום בעיה. קצת לפני לטרון התחצפה הננסית האדומה והבהבה באורות גבוהים לב.מ.וו שהתנחלה על הנתיב השמאלי במהירות זחילה של 120 קמ"ש או קצת יותר, ותדמיינו בעצמכם את המבט שהיה בעיניים לבחורצ'יק במשוריינת השחורה. אם הסמארט היתה קצת פחות רועשת, אני משוכנע שהייתי שומע אותו מסנן לעברי משהו כמו "חבל, דווקא יש לה פנים יפות..."


מה זה אדום מבחוץ, אדום מבפנים, מתוק ובגודל של תות שדה?

במעלה הקסטל אמנם עברנו לנתיב האמצעי, אבל גם שם חשפה הסמארטית שרירים ורשמה מהירות של 90 קמ"ש לפחות. התיבה הרובוטית, שלמעשה מורכבת מתיבה ידנית עם רובוט קטנטן שמחליף הילוכים בכוחות עצמו, אפשרה שליטה ידנית על החלפת ההילוכים וכך יכולנו לנצל היטב את כוחו של המנוע. בתוך העיר נוטה הגמד הרובוטי של התיבה להתבלבל ולהחליף הילוכים ברשלנות, מה שמקנה תחושה של איטיות, השתהות מיותרת ולפעמים גם נדנוד. ניתן לתאר זאת בביטוי "תלמיד נהיגה בשיעור עשירי". זה גם יכול להסביר את העובדה שהגמדון עדיין לא למד לבצע זינוק בעליה כראוי.

את מבטי ההשתאות שקיבלנו בעליות לירושלים אפשר להשוות רק למבטים שננעצו בנו כשניסינו לחפש חניה באיזור שוק מחנה יהודה. "אתה נכנס עם צעיף אדום ליציע המזרחי של אוהדי בית"ר", הזהיר אותי קשיש תימני שמכר מרק קובה על רחוב אגריפס - אבל בסמטאות הצפופות הסתדרה הסמארט היטב, ותמרנה באקרובטיות בין וואנים של חסידי ברסלב למוכרי בייגלה על תלת אופן. שדה הראיה טוב מאוד בזכות תנוחת הישיבה הגבוהה וחלונות הענק, כאשר הראות לאחור מוגבלת על ידי משענות הראש שמשתלטות על שטח המראה - אך בהסטת ראש לאחור ניתן לרחרח את האגזוז ולבצע חניה מבלי שום בעיות. שמנו את הסמארט במאונך למדרכה ויצאנו לחפש לנו סמבוסק.


והיא מוצאת חניה גם בין העמודים של הבניין

סמבוסק טוב לא מצאנו, קוראסונים מצוינים דווקא כן, ובשעות אחר הצהריים ירדנו עם הסמארט בחזרה לתל אביב. הילדונת מתגעגעת הביתה. ברחוב מונטיפיורי התאספו סביבנו פעילי מרצ בחולצות הירוקות, ובמלצ'ט ניגשו אלינו זוג נערים עם פליירים של מפלגת חד"ש ושאלו אם כבר הצבענו. חנינו במקביל לסמארט אחרת (מבלי לקשור אותן לאותו עמוד חשמל) ויצאנו לשתות מיץ סחוט בסביבה המוכרת. מירי אלוני ישבה עם הגיטרה ושרה שירים לשלום שכבר מזמן איננו, שני גברים מזוקנים עם שמלות לבנות הפעילו מעגל מתופפים, ונראה היה שהעיר הלבנה מקבלת בברכה את פנינו בשעות האחרונות של חגיגת הדמוקרטיה.

סמארט פורטו היא בטח לא מכונית שניתן להגדיר אותה כתמורה טובה למחיר או כעסקה משתלמת לצרכן העירוני. היא עולה כפול ממכוניות המיני בסגמנט של סוזוקי אלטו ושברולט ספארק, צפופה מהן, לא נוחה וגם לא ממש מאובזרת. אבל כל זה לא מפריע לה להיות מוצר נחשק ויוקרתי. הלקוחות האופייניים, שבדרך כלל מחזיקים מכונית יוקרה אחת וגם ג'יפ אופנתי לצידה, קונים אותה בגלל החוויה שהיא מעניקה. המבטים שהיא משכה ברחובות תל אביב, השכנים ששאלו והתעניינו ואפילו התימני עם הקובה ממחנה יהודה - הם הסיבות שבגללן אנשים קונים את הסמארט. מכונית שהיא בעצם אקססורי.

לדגמי סמארט בישראל - סמארט