סקודה אוקטביה היא אחת המשפחתיות היותר מוערכות בקרב הקהל הישראלי. לאורך השנים היא הציעה תמורה מוצלחת של מימדים למחיר וגם העניקה ביצועים מוצלחים ואיכות נסיעה גבוהה. הדור הנוכחי, זה שהגיע לכאן בשלהי אוגוסט 2020, הספיק להרשים גם במבחן השוואתי שערכנו.
לפני מספר חודשים הצטרפה להיצע גרסה היברידית-נטענת, לראשונה בשיווק סדיר, אחרי שכבר הספיקה להופיע בערוצי הייבוא המקביל. מה ההבדלים לעומת גרסאות הבנזין, מה קרה לתא המטען, עד כמה היא חסכונית והאם היא שווה תוספת של 35,000 שקלים לעומת גרסת הכניסה (נכון לנובמבר 2022)?
סקודה אוקטביה, 1.4 ליטרים, היברידי-נטען, 218 כ"ס, מ-178,900 שקלים |
יתרונות | חסרונות |
יחידת הנעה | הנדסת אנוש |
מרווח | בידוד רעשים |
נוחות עירונית | טווח חשמלי רחוק מהמוצהר |
עיצוב
גם כאשר הדור הנוכחי הופיע לראשונה, הוא היה מזוהה מיד כאוקטביה. כיום העיצוב שלו נותר אלגנטי אך גם הפך "שקוף" על הכבישים הישראליים, במיוחד בצבעים הבהירים. רכב המבחן הגיע בצבע נאה של כחול "לבה" (לתומנו חשבנו שהיא בצבע כתום) ולא החצין את עובדת היותו היברידי-נטען. ההבדל היחיד מגרסאות הבנזין והדיזל הוא תגית iV צנועה בדלת תא המטען. עיצוב הפנים גם הוא זהה לחלוטין לשאר הגרסאות – מודרני, עם מראה נקי.
תא הנוסעים
המושבים הקדמיים נוחים, תומכים וקל למצוא תנוחת נהיגה מתאימה. גם המרווח ושדה הראייה טובים.
מאידך, בהנדסת האנוש יש כמה פאולים. מילא שמסך המולטימדיה ממוקם נמוך, אך פתחי המיזוג ממוקמים עוד מתחתיו. גם זה השמאלי ממוקם באופן כזה שמקשה על כיוון מדויק. למזלנו, המזגן עצמו חזק וימי המבחן החמים עברו בנעימים. ביקורת נוספת על בקרת האקלים היא על התפעול מתוך מסך המולטימדיה, עם "כפתורי" מגע קטנים יחסית.
כדי לדעת מה מצב האורות לא תוכלו להביט אל לוח המחוונים, אלא תצטרכו להסתכל בפאנל השליטה בצידו השמאלי והתחתון של ההגה. לא משהו שמומלץ לעשות בזמן נהיגה.
גרסת הפלאג-אין משווקת בשתי רמות גימור, "אמבישן" ו"סטייל". זכינו לקבל את גרסת הכניסה, והיא לא מרגישה בסיסית כלל. יש כאן את כל מה שצריך וקצת יותר – תאורת לד מלאה, חיישני ומצלמת רוורס, כניסה והנעה ללא מפתח, בלם יד חשמלי עם "אוטו-הולד", חישוקי "17 ועוד. לעומת גרסאות ה-1.0 וה-1.5 ליטרים, ההיברידית-נטענת מקבלת גם לוח מחוונים דיגיטלי, מסך מולטימדיה בגודל "10 (לעומת "8.25) ותאורת אווירה נאה (עם אפשרות בחירה של שני צבעים במקביל).
תמורת 10,000 שקלים נוספים תשודרגו לגרסת ה"סטייל" שמוסיפה משטח טעינה אלחוטי, תאורת מטריקס-לד, חיישני חניה קדמיים, שליטה על בקרת האקלים מאחור וחישוקי "18.
בבטיחות ישנה בלימת חירום אוטונומית ותיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת עייפות ובלימה בנסיעה לאחור במהירות חניה (מבוסס חיישני רוורס). ב"סטייל" מתווספים מעבר אוטומטי לאורות גבוהים, התרעת רכב בשטח מת והתרעת תנועה חוצה מאחור. והערה אחת על בקרת השיוט האדפטיבית – היא מגיבה באיטיות בגמר עקיפה למשל, וממשיכה להאט עוד כמה קמ"שים למרות שאין כבר רכב מלפנים.
איכות החומרים וההרכבה טובה ותואמת את הציפיות. למשל חלקו העליון של הדשבורד עשוי גומי עבה כמו גם הדלתות הקדמיות שמציעות שילוב דיפון דמוי עור וכמובן פלסטיקה, בעוד באלו האחוריות נעדר הגומי העבה מדיפון הדלתות.
במושב האחורי מרווח מספיק גם לשלושה. מרווח הרגלים והראש טוב מאוד ליושבים בצדדים, אך היושב במרכז יתמודד בכל זאת עם תעלת הינע גבוהה מאוד ומרווח סמלי מהמושב אל הקונסולה המרכזית, כך שישיבה בפישוק מתבקשת.
האבזור מאחור ינעים את האווירה עם פתחי מיזוג כמובן, 4 ווי תליה (שניים מהם על הקורה המרכזית), תאורת תקרה נפרדת, 2 שקעי USB, משענת יד עם פתח מגלשי סקי, מחזיקי כוסות ועוד מעמד לטאבלט למשל, תאים צנועים בגב המושבים עם תא ייעודי לטלפון נייד (שממוקם נמוך מאוד. בהונדה ג'אז למשל הוא ממוקם במעלה גב המושב).
תא המטען בנפח 450 ליטרים והוא שימושי מאוד. למרות נחיתות של 103 ליטרים לעומת גרסאות הבנזין, העמסנו בקלות 2 מזוודות גדולות ועוד נותר שפע של מקום לתיקי הגב. השימושיות נותרה דומה מאחר והליטרים שהופנו למיקום הסוללה נלקחו מתחת לרצפת תא המטען ולא כגיבנת בתוך התא עצמו. התוצאה היא שלאוקטביה פלאג-אין עדיין יש תא מטען עם מפתח רחב ותא עמוק ושטוח לגמרי שגם נהנה מדלת חמישית שמקלה על ההעמסה. זאת בנוסף לשני תאים גדולים בצדדים ועוד תא גדול מתחת לרצפה לכבל הטעינה, משולש האזהרה ועוד כמה חפצים. יש פה גם לא פחות מ-6 ווי תליה, 2 תאורות לד חזקות ושקע 12 וולט.
נוחות נסיעה
האוקטביה פלאג-אין מרגישה רכה. לא רכה כמו גרסת הדיזל אותה בחנו בעבר, שכן מורגש שנעשתה עבודה טובה יותר בכיול המתלים להתמודדות עם תוספת משקל של 265 ק''ג, ולבטח לעומת הסופרב פלאג-אין שהרגישה "מפוזרת" קמעה. אומנם הריסון לא מושלם וישנו נדנוד קל אחרי מעבר פס האטה, אך הנסיעה נעימה. גם התמרון בעיר טוב מאוד.
הנוחות הבין-עירונית ממשיכה את הקו הרך, עם תנודות קלות בכביש גלי. בידוד הרעשים טוב, אך לא מעבר. בידוד צליל המנוע תחת מאמץ מבוצע היטב וגם רעשי הרוח סבירים לגמרי, אך רעשי כביש נשמעים כמעט בכל מתאר.
מנוע ותיבת הילוכים
בדומה לסופרב פלאג-אין, גם לאוקטביה המחושמלת מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.4 ליטרים הפועל בשיתוף מנוע חשמלי, אך ההספק נמוך במעט ועומד על 204 כ"ס (14 כ"ס פחות) והמומנט מתייצב על 35.7 קג"מ (5.1 קג"מ פחות). דף הנתונים גם מספר שהיא זריזה מהאחות הגדולה בעשירית השנייה ומאיצה ל-100 קמ"ש ב-7.6 שניות. הגיוני ביחס לפער משקל של מעל 100 ק"ג בין השתיים.
התיבה כפולת מצמדים ולה 6 הילוכים. אופן פעולתה מזכיר את זה של הסופרב, עם תגובות זריזות בנסיעה ובעקיפה, אם כי בנסיעה איטית ובזחילה בפקק מורגשת פעולתה לא תמיד באופן נעים.
הביצועים מספקים מאוד עם תחושות זריזות מאוד ובכל מצב. ביציאה חזקה מהמקום תסחררו צמיגים הודות לזמינות הכוח המיידית מהמנוע החשמלי, עקיפות יסתיימו בקלילות והמעבר בין הנעת החשמל, המשולבת או מנוע הבעירה הפנימי, מבוצע בצורה חלקה.
הסוללה בגודל 13 קוט"ש מבטיחה טווח נסיעה חשמלי של 68 ק"מ. בפועל הושגו 44 ק"מ בלבד, זהו פער לא מבוטל של 35%, למרות ששמרנו על נהיגה חסכונית ככל שניתן ובמתאר משולב. מאכזב, אך לא מפתיע בהתחשב בהיכרותנו עם דגמים נטענים וחשמליים אחרים של קבוצת פולקסווגן.
אחרי שצברנו מאות קילומטרים, סיימנו את המבחן עם צריכת דלק של 18.3 ק"מ לליטר, וללא טעינה נוספת.
התנהגות כביש
התנהגות הכביש של האוקטביה הרכה לא ששה אלי קרב, ובכל זאת אפשר לפתח איתה קצב מהיר הודות לאחיזה טובה, הגה מדויק ותגובות מרכב שיאותתו לכם מה המגבלות.
אין ממש תחושות מההגה והבלמים, אך הדבר אינו פוגע בתחושה הבטוחה שהאוקטביה מקנה לנהג ולנוסעים בה.
סיכום
סקודה אוקטביה פלאג-אין היא עוד גרסה מוצלחת של המשפחתית הפופולרית. היא ממשיכה להציע שימושית גבוהה וכמעט חסרת תחרות בקרב המשפחתיות האחרות, האבזור מכובד וגם מערך הבטיחות, הנוחות בעיר טובה וביצועי יחידה ההנעה המחושמלת טובים מאוד.
היא פחות מצטיינת בבידוד הרעשים ולא תתאים לנהג חובב הנהיגה. גם טווח הנסיעה החשמלי רחוק מהמוצהר וצריכת הדלק (ללא הטענה יומית) כמעט מצליחה לאתגר את ההיברידיות כדוגמת יונדאי אלנטרה, מה שמוביל אל סעיף העלויות.
נתון צריכה ריאלי של כ-15 ק"מ לליטר בגרסאות הבנזין ופער של 35,000 שקלים מגרסת הכניסה עם מנוע 1.0 ליטר או 29,000 שקלים מגרסת ה-1.5 ליטרים, מוביל לפער גדול למדי שייקח 4-5 שנים להדביקו (בהתחשב בעלות דלק של 6.37 וממוצע נסיעה של 17,000 ק"מ בשנה). לעומת רכבים חשמליים לגמרי, כאן לא תחסכו בעלות הטסט או בטיפולים השוטפים.
אם תקפידו להטעין את הרכב בכל יום ביומו, תהנו מצריכת דלק עדיפה שתסייע לצמצם את הפער, אך אם אתם מקבלים את הרכב מהעבודה, כאן כבר תהנו מהטבת שווי שימוש ותשלום נמוך אף יותר מזה של גרסת ה-1.0 ליטר הבסיסית.
אך לצד התחשיבים הכלכליים, יהיו לקוחות שיבחרו בגרסה הנטענת גם משיקולים נוספים - יתרון הביצועים, חוויית הנסיעה השקטה או השמירה על איכות הסביבה. את אלו קשה לכמת בכסף.
לצפייה בכל דגמי
סקודה בישראל
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות