פורד אדג' ST - מבחן רכב

עיצוב

מתיחת הפנים שמרה על המראה האלגנטי של האדג'. גרסת ה-ST מוסיפה גריל שחור ואגרסיבי, בתי פנסי ערפל עם כונסי אוויר מחודדים ומושחרים, חישוקים יפהפיים וגם צמד יציאות מפלט אנכיות.

בפנים הרכב השינויים פחות בולטים. הקונסולה שבין המושבים קיבלה מיקום חדש למחזיקי הכוסות (המוארים) וידית הילוכים זכתה לעיצוב חדש א-לה לנדרובר. בנוסף ישנם גימורי כרום ושחור מבריק שתורמים למראה היוקרתי, אך נגיעות ספורטיביות היו חסרות. יש ריפוד גג שחור, תג ST בגלגל ההגה, הטבעת הלוגו במושבים הקדמיים, פס קרבון מעל תא הכפפות - וזהו. בדרך כלל מקובל למצוא בגרסאות ספורטיביות תוספות כמו תפרים אדומים, גימורי אלומיניום ופריטים נוספים להשלמת האווירה.

תא הנוסעים

המושבים הקדמיים נוחים לכשעצמם, והם אפילו מחוממים ומקוררים - שזה כבר נכס של ממש כשמדובר במושבי עור שחור בקיץ הישראלי. הריפוד במרכז המושב עשוי בד נעים. המרווח מלפנים עצום, אבל דווקא את המושב אי אפשר להוריד מספיק למטה כך שמתקבלת תנוחה ישיבה גבוהה מאוד, ודאי עבור רכב עם אוריינטציה ספורטיבית. שדה הראיה סביר בלבד: קורות ה-A רחבות ולמרות מראה מלבב של מכסה מנוע שרירי, לא רואים את קצה הרכב.

ליושבים מלפנים יש שני שקעי USB בתוך תא ייעודי לפני ידית ההילוכים, שקע 12 וולט בצד הנוסע, תא חביב בראש הדשבורד וחלל אחסון פתוח בסגנון וולוו מאחורי הקונסולה. יש גם ידית אחיזה גם לנהג ומשענת היד כוללת תא ענק ומואר שבתוכו שקע 12 וולט נוסף. הגג הפנורמי נפתח בלחיצה, הוילון נפתח ונסגר בלחיצה, אך הגג עצמו דווקא לא נסגר בלחיצה אחת. מוזר.

המרווח מאחור מרשים גם הוא. המושב עצמו לא קצר או נמוך מידי, מרווח הראש נהדר ואפשר אפילו להישען על משענת היד שבדלתות. היושב במרכז יתמודד עם תעלת הינע לא גבוהה מדי, אך הוא לא יוכל להניח עליה את הרגליים עקב מרווח שנגזל על ידי חלקה האחורי של הקונסולה המרכזית.

לנוסעים מאחור יש ידיות אחיזה, וויי תלייה, תאורה תקרה נפרדת, משענת יד בין המושבים עם שני מחזיקי כוסות, תא קטן בדלתות, תאים בגב המושבים ותא קטן מתחת לפתחי המיזוג. בנוסף ישנם שקעי 12 וולט ו-230 וולט וחימום למושבים. מרשים.

האדג' המחודש מגיע ב-4 רמות גימור, עשירות למדי, כאשר זו של ה-ST דומה  ל"טיטניום פלוס" הבכירה. המפרט כולל פריטים כמו כניסה והנעה ללא מפתח, תאורת לד מלאה, מושבים קדמיים מתכווננים חשמלית עם זכרונות, תא מטען נפתח חשמלית ללא מגע יד, חיישני חניה היקפיים, מצלמת רוורס עם מערכת שטיפה, חניה אוטומטית ועוד. גרסת ה-ST מוסיפה מערכת אקטיבית לנטרול רעשי חוץ.

נציין כי רק שני החלונות הקדמיים אוטומטיים וכמקובל ברכבים אמריקאיים המראות אינן מתקפלות חשמלית. כאשר התחברנו למערכת המולטימדיה באמצעות אנדרואיד אוטו, המערכת פעלה ללא דופי פרט לזיהוי קולי מעט איטי.

בתחום הבטיחות תמצאו את מערך Co-Pilot 360 assist+ (הקיים בכל הגרסאות פרט לרמת הגימור SEL Plus) אשר כולל בקרת שיוט אדפטיבית עם יכולת שמירה על מרכז הנתיב והתחמקות אקטיבית ממכשול, בלימת חירום אוטונומית, מערכת לבלימה משנית לאחר תאונה, התרעת סטייה מנתיב כולל התערבות אקטיבית בהיגוי, התרעת רכב בשטח מת, התרעת תנועה חוצה מאחור ומעבר אוטומטי לאורות גבוהים.

בקרת השיוט האדפטיבית טובה. היא אינה בולמת בחדות לקראת עצירה או בהתקרבות לרכב איטי, אלא מאיטה בצורה הדרגתית.

הנדסת האנוש טובה אבל לא מצטיינת. המראה נקי יחסית, הכפתורים בקונסולה המרכזית ברורים ונגישים ומערכת המולטימדיה קלה לתפעול. מצד שני, על ההגה ספרנו 22 כפתורים, שאומנם נוחים לתפעול אבל לא פעם ולא פעמיים היה צורך להסיט מבט לעברם. גם מחשב הדרך החביב מצריך למידה עקב עומס המידע והתפריטים השונים.

איכות החומרים טובה וגם הפלסטיקה הפשוטה שבחלקו התחתון של תא הנוסעים מרגישה חסונה, אם כי חלולה. העור במושבים ובדלתות נעים למגע.

תא המטען עצום עם נפח של 1,110 ליטרים (וזו לא טעות). לתא עצמו סף העמסה גבוה אך המפתח רחב. בנוסף ישנו שטיח גומי שמקל על הניקוי, שני ווים נשלפים בצדדים, שקע 12 וולט וכפתורי קיפול מושבים, אבל רק תאורה צידית אחת ודי נמוכה. מדף החלוקה מסתיר גלגל חלופי ועוד כמה תאים סביבו.

נוחות נסיעה

כבר בתחילת הנסיעה פורד אדג' ST, מפגין יכולות ספורטיביות ברורות, אבל כרגע זה מתבטא בעיקר בכך שהוא לא מרשים בנוחות הנסיעה ומרגיש עסוק. מרבית שיבושי הכביש עוברים באופן ישיר אל תא הנוסעים, וברצף שיבושים רעשי בולמים חודרים גם הם אל תא הנוסעים. הריסון לאחר פס האטה דווקא טוב והפורד המגודל לא מתרסק. בנסיעה בין-עירונית הנוחות משתפרת והאדג' ST נותר יציב עם תנודות מרכב מינימליות. בידוד הרעשים טוב בסך הכל.

מנוע ותיבת הילוכים

עד להגעתו של פורד אדג' ST, הגרסה החזקה ביותר של האדג' בישראל עשתה שימוש במנוע אטמוספרי בנפח 3.5 ליטרים ובהספק של 285 כ"ס. הגרסה הספורטיבית מצויידת במנוע בנפח 2.7 ליטרים, כפול מגדשים עם הספק של 330 כ"ס ומומנט אדיר של 54.5 קג"מ.

זה חתיכת רכב חזק. את ההאצה ל-100 קמ"ש מסיים האדג' ST ב-6.8 שניות - נתון שלא רחוק ממכוניות הוט האצ' ספורטיבית וקלילות. היציאה מהמקום מלווה בנהמה אבל גם בהשהייה. ברגע שכל שש הבוכנות וצמד המגדשים מתאפסים על עצמם, הם מדביקים את הנהג למושבי העור בנחישות ודוחפים קדימה את הרכב הכבד בקצב מרשים בהחלט. גם בזמן תאוצות ביניים קיימת השהייה מורגשת לצד משיכה מרשימה – לא צריך למעוך את הדוושה, אבל כדאי להזכיר לו מידי פעם שאנחנו ב-ST ולא ב"סתם" אדג'.

המנוע אינו גמיש במיוחד, כך שכמעט תמיד יש צורך בהורדת מספר הילוכים כדי לשמור על הקצב. המנוע מספק תחושה בשרנית, אבל לא כזו שגורמת לך להוציא את הילד הרע או להיזכר במכוניות שרירים של פעם. גם הצליל לא מצליח לעורר את החושים.

תיבת ההילוכים האוטומטית החדשה זוכה לתוספת של שני הילוכים, שמונה בסך הכל. התיבה איטית בהורדת הילוכים ומזל שיש מנופי שליטה מגלגל ההגה. פעולתה בנסיעה שגרתית חלקה ונעימה.

צריכת הדלק בנסיעה שגרתית (אם תצליחו לעמוד בפיתוי ולא לצאת לעקיפות בקיק-דאון עצבני), עומדת על כ-10 ק"מ לליטר. ברגע שתפגשו בעומסי תנועה תעברו לצריכת דלק חד ספרתית ובנסיעה ספורטיבית תגרדו את ה-6 ק"מ לליטר מלמטה.

את ימי המבחן סיימנו עם 7 ק"מ לליטר. לא מזהיר, אבל הגיוני ביחס לנפח המנוע ולמשקלו הרב של הרכב.

התנהגות כביש

צמד האותיות ST על רכב ששוקל למעלה משני טון (2,121 ק"ג לפני נהג אם תרצו לדייק), זה בחזקת "צלם בהיכל". איך מצליחים לדבר בכלל על התנהגות כביש של רכב שמתיימר להיות ספורטיבי עם משקל גבוה שכזה? כדי לענות על השאלות, וגם כי זה כיף לא נורמלי, החלטנו לצרף לנהיגה גם פורד פוקוס ST (ואם כבר רכב ספורטיבי למשפחה, אז שיהיה סטיישן) ולבחון את התנהגות הכביש בתוואי זהה.

פורד אדג' ST לא אתלטי. הוא לא מדלג בין אייפקסים כמו מתעמלת קרקע וצריך לזכור שהעברות משקל של מעל 2 טון מזכירות שגם הטיטאניק לא הצליחה לסיים את המסע שלה.

מצד שני, האחיזה מרשימה בזכות הנעה כפולה וצמיגים רחבים. שלא תטעו, לעומת הפוקוס שכמעט סובבת על צירה, לאדג' נטייה ברורה לתת היגוי.

זווית הגלגול מינימלית וסבירה בהחלט, השלדה טובה ואפילו מתקשרת (למרות שהיא קצת מתקשה עם הגודל) אך לא חדה בתגובותיה כמו זו של הפוקוס. גם להגה היזון חוזר, אבל הוא מגיע רק בשלבים מאוחרים של תת ההיגוי.

בנסיעה ספורטיבית לא חסר כוח, אבל לא תמצאו פה גמישות וכמעט תמיד תאלצו להעיר אותו ולהוריד הילוך או שניים (עם תיבה שלא תמיד סרה למרותכם) כדי לספק כוח שיוכל להוציא את הבהמה המגודלת הזו מסיבוב. כל זה רק כדי לגלות שהיא תטיס אתכם קדימה רק אחרי שתתיישרו.

הבלמים הם סיפור אמביוולנטי. מצד אחד, בנסיעה מנהלתית לדוושה מהלך ארוך והבלמים חסרי תחושה, כשלא ברור עד כמה בדיוק הקליפר (החד בוכנתי) לופת את הדיסק. וברכב במשקל שכזה, זה בהחלט חשוב. מצד שני, בנהיגה ספורטיבית כש"יורדים" על הדוושה, הבלמים חותכים מהירות בצורה משכנעת מאוד ומאטים את האדג' באופן מרשים. גם אחרי כמה וכמה סשנים הם לא איבדו מיכולתם.

אז מה היה לנו פה? רכב מהיר, אוחז ויעיל, אבל כבד ונוטה לתת היגוי. בתוך המגבלות האלו, שנובעות מהיותו של האדג' רכב פנאי גדול, הוא דווקא לא רע; אבל מי שמצפה לחווית נהיגה ספורטיבית מושחזת, בוודאי אם הוא רגיל למכוניות כביש ספורטיביות ועל אחת כמה וכמה אם הוא נהג אי פעם בפוקוס ST, עלול למצוא את עצמו מאוכזב.

סיכום

פורד אדג' ST הוא כמעט מתמודד יחיד בקטגוריית רכבי הפנאי הספורטיביים העממים (לפחות עד שיגיעו שברולט בלייזר על 305 סוסיו וקופרה אטקה). אודי SQ5, למשל, עולה 185,500 שקלים יותר.

האדג' ST מאובזר בכל טוב, הוא מרווח ושימושי, נראה מצוין וגם יודע לנסוע מהר. מאוד. מצד שני הוא לא נוח במיוחד, התנהגות הכביש לא ספורטיבית כמו שהיינו רוצים וצליל המנוע אנמי יחסית למנועי V6 אחרים.

אז למי הוא יתאים? אם אתם אוהבים את רכב הפנאי שלכם גדול, מרווח, מאובזר וחזק, האדג' ST הוא רכב ששווה לקחת לסיבוב. כבונוס תקבלו עיצוב חיצוני שיסובב לא מעט ראשים.

לצפייה בכל דגמי פורד בישראל

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות