פורד קוגה - מבחן וידאו

עיצוב

פורד קוגה נראה טוב לטעמנו. יש לו את הקימורים האתלטיים של הפוקוס, שמשדרים אופי ספורטיבי למרות הגובה והמימדים הנדיבים. קל לטעות ולחשוב שהקוגה קטן יחסית, אך הנתונים מלמדים אותנו שהוא דווקא ארוך וגבוה יותר ממרבית מתחריו הישירים. התוספות של חישוקים בעיצוב ספורטיבי, צמד אגזוזים מאחור וניקלים שמפוזרים מסביב לרכב, מעניקים לקוגה נוכחות בולטת. אהבנו גם את הצבע הכחול של מכונית המבחן.

תא הנוסעים

פורד פוקוס, מכירים? אז הקוגה נראית אותו דבר מבפנים, פחות או יותר. ואנחנו מדברים על הפוקוס שלפני מתיחת הפנים האחרונה. בצד החיובי של זה, לפחות לטעמנו, ניתן לציין את תנוחת הנהיגה הספורטיבית, ההגה שיוצא הרחק לעבר הנהג וידית ההילוכים הגבוהה שנופלת בדיוק ליד. גם את לוח המחוונים אהבנו, ובתוכו נציין את המסך הדיגטלי שבגרסת הטיטניום. שלא לטובה, נזכיר את עומס הכפתורים הכבד בקונסולה המרכזית (מי צריך שם מקלדת מספרים?), בקרת האקלים עם הכפתורים הזעירים וגם את מערכת המולטימדיה.

בואו נדבר באמת על המולטימדיה. בפוקוס היבואן דווקא מצא פתרון לא רע בהתקנה מקומית, אך כאן נבחרה מערכת הרבה פחות טובה. בלשון המעטה. קודם כל, היא ממוקמת רחוק מהנהג ודורשת ממנו להתכופף כדי להגיע ללחיצה. שנית, המסך לא קריא בשמש, למרות "גגון" שאמור לייצר הצללה מסוימת. לבסוף ישנה המערכת עצמה, שעליה מותקנת מערכת הפעלה אנדרואידית עמוסת פונקציות, כפתורים וכיתובים, שפשוט לא מאפשרים לתפעל אותה בזמן הנהיגה. צריך יותר מדי לחיצות כדי לעבור מתוכנת הניווט לרדיו, התגובה ללחיצה איטית, ואף פעם לא ברור איך יגיב כפתור כזה או אחר. נדרש שיפור משמעותי בהיבט הזה, ובשל העובדה שהמערכת מותקנת בישראל - השיפור בהחלט אפשרי.

ועכשיו, סיבוב פרסה. אחרי הביקורת על המולטימדיה, נרצה להרעיף מחמאות בעוצמה לא פחותה למושבים הקדמיים, שהם מהטובים שפגשנו לאחרונה במכונית שאיננה יוקרתית. הם רכים ונעימים, מעניקים תמיכה מצוינת לגב ולמותניים, קלים לכוונון ופשוט מונעים מהנהג להתעייף. תענוג אמיתי.

במושב האחורי המרווח לנוסעים טוב מאוד, לפחות לשניים כאלו, שכן השלישי מקבל כסא קטן וקשיח. הספסל עצמו נמוך, מה שפוגע בתמיכה לירכיים, ועדיין לא משפר את המרווח הבעייתי לראש. אם יש לכם ילדים, בטח אם הם בכסאות בטיחות, ספק אם תרגישו בכך. נוסעים מבוגרים יהנו יותר ביונדאי טוסון או במיצובישי אאוטלנדר.

תא המטען של הקוגה, עם פתיחה חשמלית בגרסאות הטיטניום, מציע נפח הטענה מכובד וגם אבזור פנימי לא רע הכולל תאורה, ווים וידיות. את המושב האחורי קל מאוד לקפל עם ידית יעודית.

נוחות נסיעה

בגדול, נוח לנסוע בפורד קוגה. הוא נעים ומרוסן רוב הזמן, וגם מסתדר לא רע עם פגמים בכביש. אם נרד לרזולוציה נמוכה יותר, נוכל בהחלט להעביר ביקורת מסוימת על ספיגה לא אידיאלית של שיבושים קטנים וחדים, בעיקר בגרסאות היקרות שמגיעות עם צמיגים נמוכי חתך. לא משהו ששווה להתרגש ממנו. על שיבושים גדולים יותר, כמו פסי האטה, ריסון הגוף מעניק תחושה של יציבות ומוצקות.

מחוץ לעיר הנוחות הולכת ומשתפרת. הקוגה מגהצת קילומטרים רבים של אספלט ברוגע ובשלווה, ושומרת על פאסון אפילו על כבישים גרועים למדי. בידוד הרעשים מוצלח אף הוא, ביחס לג'יפונים מתחרים. מכוניות מנהלים מקבילות יהיו שקטות יותר בדרך כלל, ונזכיר גם את רעשי הרוח מהמראה השמאלית שקצת עיצבנו אותנו במהלך המבחן.

מנוע ותיבת הילוכים

כבר בחנו את המנוע החדש שקיבל הקוגה בשנה שעברה, וכעת יש לנו הזדמנות ראשונה להתרשם ממנו בגרסת ההנעה הקדמית. מדובר במנוע טורבו מסדרת ה"אקו-בוסט" הנפלאה של פורד. הנפח הוא 1.5 ליטר, ההספק עומד על 182 כ"ס והמומנט הוא 24.4 קג"מ.

נתחיל מהשורה התחתונה: הקוגה הוא ג'יפון חזק למדי, כנראה מהחזקים בקבוצתו. המנוע מספק שפע של כוח כבר בתחילת מהלך הדוושה, אם כי שיא ההספק שלו מגיע מאוחר - סביב 6,000 סל"ד, מה שאומר שכדי לקבל את מלוא הכוח נדרשת לחיצה עמוקה של רגל ימין. לרוב לא תידרשו לכך. עקיפות והאצות מתבצעות בקלות ובסל"ד סביר לחלוטין.

אם נשווה את המנוע הזה למנועי הטורבו של פולקסווגן-סקודה ושות', נוכל אולי להצביע על פער מסוים בתחושת ה"מחץ", הכוח המתפרץ, לרעתו של הפורד. התחושה הזו, שהרגשנו גם בפוקוס, נובעת כנראה מתיבת ההילוכים האוטומטית שמסרסת את כוחו של המנוע, ומעבירה את הכוח דרך פילטרים מקהי תחושות. חבל, כי עם תיבת הילוכים אחרת יכולנו בפירוש להגדיר את הקוגה, וגם את הפוקוס, כרכבים עם אופי לגמרי ספורטיבי.

אותה תיבת הילוכים יצרה כנראה גם את ההשפעה על צריכת הדלק. בשיוט נינוח מדדנו כ-10 ק"מ לליטר, בעוד נסיעה משולבת שכללה גם כמה קילומטרים טובים בשטח, בנהיגה דינאמית ובעיר הניבה נתון של 7.4 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

אם מנוע הטורבו סיפק את הרמזים, והקרבה המשפחתית לפוקוס תרמה את הגנים המשובחים, על הכביש המתפתל הקוגה מוכיח את מה שיכולנו לנחש: יש לו יכולת דינאמית גבוהה מאוד. ההגה מדויק (אם כי קל למדי), השלדה חדה ומעבירה מידע אל הנהג, ה-Turn-In לתוך הסיבוב נחוש ומהיר, והתחושה היא של מכונית קטנה וקלה בהרבה מכפי שהיא באמת. גרסת  ההנעה הכפולה, שנבחנה בעבר, מוסיפה למתכון הזה גם אחיזת כביש גבוהה שתורמת לתחושת הבטחון. כאן האחיזה האבסולוטית מפנה לעיתים את מקומה לטובת זנב ליברלי משהו, מה שיכול לספק מאווים של חובבי נהיגה - אך בפועל יהפוך את הקוגה למעט פחות בטוחה בגרסת ההנעה הקדמית.

שטח

כאן זה היה די ברור מלכתחילה. הקוגה, שמראש לא מיועד למסעות שטח אתגריים, לא עורר ציפיות גבוהות בגרסת ההנעה הקדמית. אמנם, הוא נוח מאוד על שבילים, ויספק תחושת בטחון גבוהה יותר ביחס למכונית נוסעים פרטית, אך ההתמודדות שלו עם אתגרים של בורות קטנים ואפילו קצת בוץ בשטח פשוט לא מספיק טובה. הוא לא שונה בכך מג'יפוני הנעה קדמית אחרים.

סיכום

פורד קוגה מציע מתכון שונה ומעט ייחודי בשוק הג'יפונים, שהולך ונעשה צפוף יותר משנה לשנה. יש לו מנוע טורבו חזק והתנהגות כביש ספורטיבית, שני מאפיינים שקשה למצוא כיום בתחום הזה, וגם בתחומים חשובים אחרים הוא עושה עבודה לא רעה בכלל: הוא נוח מאוד, מאובזר היטב, מרווח ושימושי. עם זאת, הוא לא חף מקצוות חדים, ולעיתים מסגיר את העובדה שהוא כבר די ותיק. זה מתבטא בתפעול המערכות, ובראשן המולטימדיה המקומית, בצריכת הדלק הגבוהה ובתיבת ההילוכים המעט מסרסת. בשורה התחתונה, הקוגה נהנה כעת מתמחור חדש ואטרקטיבי בהרבה, ולא מאבד את היתרונות שלו שהופכים אותו לכלי ייחודי בקטגוריית הפנאי.


לדגמי פורד בישראל - פורד

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות