היא יפה, חמודה ואפשר לספור דרכה כוכבים. אבל רק רגע, האם פיאט 500 קבריולה יודעת גם לנסוע? יצאנו לבדוק
"איזה דיכאון", חושב לעצמי בזמן שאני פוקח עיניים מרעש טיפות הגשם. דווקא ביום שאני צריך לקחת פיאט 500C למבחן? חוזר לישון עוד קצת בתקווה לשיפור וזה עוזר: השמש מפציעה מבין העננים. המבוגרים היו אומרים שהחיפזון מהשטן. אחרי שחיכינו לפיאט 500 ה"רגילה" יותר משנתיים לאחר השקתה בשנת 2007, הגרסא הפתוחה שהוצגה ב-2009 הגיעה די מהר כדי לכבוש את תואר המכונית הפתוחה הזולה בארץ. זולה הוא מושג חמקמק במכוניות נישה, בהתחשב בעובדה שהגרסא הזולה של ה-500C עולה כמו הגרסא היקרה ביותר של ה-500 הסגורה.
אז כמה זה עולה לנו? החבר'ה מסמל"ת מציעים אותה בשלוש גרסאות: 1.2 ליטר (69 כ"ס, עם תיבה ידנית או רובוטית, 120 או 140 אלף ש"ח, בהתאמה) וגרסת ה-1.4 ליטר אותה בחנו (100 כ"ס, רובוטית בלבד, 160 אלף ש"ח). עכשיו נשאר להם רק להשלים לנו את התמונה עם גרסת האבארט ויבוא לציון גואל. אם שומאכר הסכים לנהוג בה למשך תקופה מסוימת (אולי בשביל לפרגן למעסיק שלו באותה תקופה, לכו תדעו), כנראה שיש בה משהו. אז אחרי שפטפטנו מעט על הקטנטונת הזו, נעצנו בה מבטים בשלטי החוצות הענקיים וחיכינו שהשמש תפציע, הגיעה הזמן לנהוג בפיאט 500 קבריולה.
| פיאט 500 קבריולה, 1.4 בנזין, רובוטית | |
| יתרונות | חסרונות |
| עיצוב | איכות חומרים |
| אופי משובב נפש | היגוי |
| הקבריולה הזולה בארץ (בגרסתה הבסיסית) | גיר רובוטי הדורש הסתגלות |
פיאט 500 קבריולה. מבט אחד מספיק כדי להתאהב / צילומים: טל ברונפר
הקטנה ממתינה במגרש חנייה פתוח, לובשת שחור אלגנט עם גג חום בהיר: שיקית לגמרי. דלת נהג רחבה וכבדה נפתחת לעולם יפה יותר. פיאט 500 מציעה תא נוסעים מקסים גם בגרסא הסגורה, אבל העיצוב הפנימי בגרסת המבחן מקבל את התואר אקסטרה-שיקי: ריפודי עור אדומים במושבים ובדלתות, משענות ראש עגולות לבנות ופלסטיקת קונסולה-מרכזית מבריקה בצבע שחור, כמו הצבע החיצוני. טאצ'ים עיצוביים נוספים כמו ידיות ניקל מבריקות וכיסויי רמקולים יצירתיים משובבים את הנפש. גרסת ה-1.4 הזו מאובזרת לעילא, פרט למערכת בקרת אקלים חסרה: גג נפתח חשמלי, ריפודי עור, חישוקי 15" קלים מקוריים ומערכת מדיה (שמע/דיבורית) בשם blue & me. בעולם יפה יותר, הכל היה אמור להיות מושלם. אבל זה לא המצב: הלוואי שה-500 הייתה בנויה כמו שהיא מעוצבת. רוב החומרים הפלסטיים קשים ולא נעימים למגע, ידית בלם הידית חשה משוחררת, כפתור הגג החשמלי וכפתורי מערכת המיזוג רוקדים במקומם. עם זאת, למרות ההמתנה בגשם השוטף, אין עדויות מיוחדות לגשם שהיא ספגה, שלא לדבר על טפטופים פנימה. אלמנטארי.
דווקא ביום המוזר הזה שהחל בגשם והמשיך בשמש, הגיעו קרובי המשפחה מחו"ל. אוטו פתוח הוא הדרך הכי טובה לחוש את הסביבה ולספוג את הריחות (כולל אלו שהיינו מעדיפים לוותר עליהם). מעצם היותי בחור חמד, התנדבתי לעשות את הגרנד-טור-אוף-תל-אביב. איזה יופי, אפשר להושיב ארבעה מבוגרים פול-סייז בקבריולה הזו ולהוציא אותם לטיול בעיר. על הכביש ה-500C לא שונה מאוד מאחיותיה הסגורות. היא קשיחה מעט, תכונה שמשווה לנסיעה אופי שובב. למרות שכיול הבולמים קשיח מעט במהלכם הראשוני, הכבישים השבורים כמותם ניתן למצוא בקלות בארצנו לא מוציאים את הקטנה מדעתה. הנוסעים במושב האחורי לא מתלוננים, אלא אפילו נהנים מהחוויה ומצלמים כל מה שהם יכולים דרך האין-גג. הבעיה היחידה של התיירים היא ביציאה החוצה מתוך המושב האחורי. לא קל לצאת משם. דלת תא המטען הקטנה והמדליקה נפתחת בדיוק כמו ב-500 המקורית, כל המצרכים שהם רכשו בשוק נאספים החוצה והמשימה הושלמה בהצלחה.
בשלב מסוים השמש החלה לשחק מחבואים עם העננים וגם החל לטפטף קלות. צריך לסגור קצת את הגג. גג קופסת-הסרדינים נפתח בשני שלבים ובלחיצת כפתור אחת לכל שלב פתיחה: גג פתוח ללא קיפול החלון האחורי ופתיחה נוספת עם קיפול החלון. השלב הראשון מומלץ בעיקר לנסיעה עירונית, מאחר ומעבר למהירות של 80-90 קמ"ש הדהוד הרוח נעשה בלתי נסבל.
המצב השני מאפשר נסיעה עם גג פתוח במהירות גבוהה יותר ללא אותם רעשי רוח. הבעיה היא שהגג המקופל מסתיר את שדה הראיה לאחור, כך שניתן לראות את מי משאירים מאחור כמעט רק דרך מראות הצד, המצוינות לכשלעצמן. הגג עצמו עשוי מבד ומעניק בידוד טוב מרעשי הסביבה. הבעיה היחידה עם הגג היא שצריך לדאוג לו. מכונית המבחן עברה בסה"כ 8000 ק"מ אך הגג הבהיר היה מוכתם בכתמים שחורים ממקור לא ידוע. גגות בד כאלו זקוקים לטיפול וניקוי תקופתי עם חומרים ייעודיים. בנוסף, כניסה למכונות רחיצה מאוד לא מומלצת עם מכוניות פתוחות, בעיקר עקב החשש לחדירה מים וסתימת מרזבי ניקוז. אין מה לעשות, זו מכונית שצריכים לאהוב.
זו ה-500 השלישית שעוברת תחת ידיי. הראשונה הייתה 1.4 ידנית והשניה הייתה 1.2 רובוטית. אף אחד מהגרסאות הללו אינה מהירה מדי, אך שלושתן יכולות לספק קצב התקדמות מספק. בדומה לדגמי פיאט אחרים, דוושת התאוצה דורשת לחיצה הגונה כדי להעביר את הפקודה לגלגלים. התיבה הרובוטית היא עדות טובה למעבר הגורף לתיבות כפולות-מצמדים. היא אינה גרועה, אך היא דורשת הסתגלות ראשונית: המעבר בין ההילוכים מורגש מאוד וצריך להקפיד על מינון הלחץ על הדוושה הימנית כדי למנוע זעזועים לנוסעים או יציאה איטית מדי מהמקום. ליטוף קליל מדי יבלבל את החייל הרובוטי מתחת למכסה המנוע. האפשרות להתערבות ידנית בבחירת ההילוכים ללא הסטה למסילה אחרת בעת פעולה אוטומטית היא מצוינת. לחצן ספורט במרכז הקונסולה מכביד את ההגה החשמלי הקליל, משחיז את תחושת דוושת התאוצה ומזרז את החלפות ההילוכים ע"י קיצור משך הזמן שאותו חייל רובוטי לוחץ על המצמד בשבילכם, אם תרצו. הפונקציה נחמדה אך היא לא הופכת את ה-500C למכונית ספורטיבית. למרות מימד הגובה ועם ארבעה גלגלים בפינות המרכב, ל-500C יש בסיס דינאמי טוב. היא לא מראה סימני סבל בעת כניסה מהירה לפניות ותודה לצמיגים המשובחים של דגם המבחן.
פיאט 500C רחוקה מלהיות מכונית מושלמת. המחיר לגרסא הזו גבוה (דגם ה-1.2 הידני מסתמן כתמורה טובה יותר למחיר, ב-40 אלף ש"ח פחות), איכות ההרכבה הבינונית, תיבת ההילוכים שדורשת הסתגלות וסימן השאלה שמרחף על העמידות בשנים הבאות. אבל למרות כל אלו, ל-500C יש נשמה. היא מכונית שאפשר (וצריך) לאהוב. זו מכונית שנכנסים לתוכה ונוהגים עם חיוך מרוח על הפנים, במיוחד בגרסת הקבריו. כמאמר המפרסם, היא באמת הופכת את הכבישים ליפים יותר. "איזה דיכאון", אני חושב לעצמי כשאני מנתק את מפתח הפיאט מצרור המפתחות שלי.
פורסם לראשונה ב- 05.04.10
צילומים יפים-טל כתיבה מעניינת -דניאל
וואו...מכונית סקסית בטירוף
וכתיבה שעושה חשק לנסיעת מבחן,אעדיף במקום גשם איזה יום אביבי על כביש 2 עם ים ליד.
3. כתבה יפה
מוישי , 15-04-2010
צילומים יפים וכמובן כתבה מענינת -:)
4. כתבה מעולה !
אדי, 15-04-2010
כתיבה ענינית וכייפית לקריאה !
עושה חשק למכור את ה slk 55 amg שלי ולקנות 500 ....
5. יופי של כתבה
מיכל דגן, 15-04-2010
נהנתי מכל רגע,
ממש עושה לי חשק לעבוד לידך.
תודה דניאל.
074-799-1900 
קבלו ייעוץ מומחה
