פיאט קובו היא מכונית נטולת כריזמה. אין בה משהו שעושה חשק לנהוג, היא לא תגרום לכם להשוויץ בה גם אם הוצאתם לא מעט כסף עבורה, ולמרות הצבע הירוק החינני של מכונית המבחן קשה להשתחרר מהתחושה שמדובר במכונית מסחרית. זה בסדר גמור, אגב. לא כל מכונית צריכה להיות יונדאי ולוסטר. אבל במקרה של פיאט קובו הסיטואציה מעניינת: זו מכונית שעולה כמו סופר מיני, אבל מסוגלת לעשות הרבה יותר גם עבור לקוחות משפחתיים וגם עבור בעלי עסקים. כדי להבין מה היא מציעה צריך קודם כל להשתחרר מהסטיגמות, לבוא בראש פתוח ולשמוע מה יש לה לומר. בואו נעשה את זה שלב אחרי שלב.
עיצוב, סגנון ואבזור כמו ששמתם לב, פיאט קובו היא לא מכונית יפה במיוחד. הצבע הירוק מבטל אמנם חלק מהמראה המסחרי והופך אותה למכונית חמודה למדי, ואליו מצטרף הפגוש הקדמי שנמתח לפנים ושובר את המבנה הקופסתי, אבל בסך הכל יש לנו פה טנדרון. מיני ברלינגו אם תרצו, וגם פריטי אבזור כמו פנסי ערפל וחישוקים קלים לא משנים את תמונת המצב המסחרית. בתוך תא הנוסעים תוכלו להתרשם מעיצוב מסחרי ופרקטי, ללא יומרות מיוחדות. דווקא רשימת האבזור מפתיעה: בגרסת הבסיס אמנם לא תמצאו יותר ממחשב דרך (עם תפעול גרוע), מזגן ו-2 חלונות חשמל, אבל הגרסה הבכירה לא עולה הרבה יותר ומוסיפה לתפריט גם מערכת עם שליטה מההגה, דיבורית בלוטות', חיבורי USB, חישוקים קלים ועוד.
תא נוסעים כפי שתוכלו להתרשם מהסרטון, הפרקטיות היא אולי היתרון הגדול ביותר של פיאט קובו. תאי האחסון מסודרים בדיוק כמו שצריך להיות, ומציעים מקומות ייעודיים לסלולארי, למטבעות, תא כפפות ענק ואפילו מקום מיוחד לניירת במדף שנמצא מעל מערכת השמע. הנדסת האנוש הנהדרת מתבטאת גם במיקום המעולה של אביזרי התפעול: המשענת של יד ימין מגישה את ידית ההילוכים היישר לתוך כף היד ודלת שמאל מספיק רחבה כדי להניח עליה את היד גם מבלי לפתוח את החלון. תודו שזה חשוב יותר מעוד ציפוי דמוי עור שתמצאו במכוניות אחרות. למרות שהקובו היא מכונית קצרה מאוד - 10 ס"מ פחות מהפונטו - היא מציעה שפע של מקום לנוסעים. מלפנים ניתן למצוא זוג מושבים גדולים עם שפע של אפשרויות כוונון, כולל אפילו תמיכה לגב התחתון. למרות זאת קשה להגיע לתנוחה המתאימה, בשל העובדה שהזווית הגבוהה דורשת ישיבה קרובה להגה בכדי להגיע לקלאץ'. הכניסה והיציאה מהרכב מתבצעות בקלות. המושב האחורי אף הוא מרווח מאוד, בעיקר לרגליים ולראש. גם פה מימד הגובה משחק תפקיד, ומאפשר לנוסעים לשבת זקוף ובכך לא מצריך מקום רב לרגליים. במימד הרוחב חסרים עוד כמה סנטימטרים כדי לאפשר ל-3 נוסעים לשבת יחד. הגובה העצום של המכונית מאפשר להורים לחגור את ילדיהם כמעט בלי להתכופף, ודלת ההזזה תאפשר לעשות זאת בקלות גם בחניות צרות וצפופות. כל כך פשוט וכל כך יעיל. פיאט קובו. תעצרו את העיר... / צילומים: יתיר דוידוביץ
תא מטען הבגאז' של פיאט קובו מצריך התייחסות נפרדת. מחד, הוא גדול מאוד ושימושי. עד לגובה המדף המתקפל ניתן להכניס עגלה גדולה או מזוודה, וכשמורידים את המדף ניתן להכניס עוד הרבה חפצים שיסודרו לגובה. בקיפול המושבים או בהסרתם ניתן להשתמש בקובו כמכונית מסחרית לכל דבר ועניין, ולהנות מחלל הטענה עצום. החסרונות הם בתפעול: דלת תא המטען כבדה ונפתחת לגובה רב, מה שעלול ליצור בעיה בשטחים צפופים. קיפול המושבים ובמיוחד ההסרה דורשים הפעלת כוח רב, ואם אתם מתכננים לעשות את זה מדי יום בתום העבודה - כדאי שתחשבו שוב. תמרון עירוני ונוחות נסיעה אחד מהיתרונות הבולטים של הקובו, שהוא בעצם המשך ישיר להנדסת האנוש והתפעול הנוח, הוא היכולת המופלאה שלו לתמרן בתוך העיר. מידות קצרות ותנוחת ישיבה גבוהה הם המפתחות העיקריים שמסייעים לו בזה, וניתן לצרף לחבילה גם את מראות הצד הענקיות והחלון האחורי שנפרש מול עיני הנהג בהסטת ראש קלה. מזמן לא היה לנו קל כל כך לבצע רוורס במכונית מודרנית. הפן המסחרי של הפיאט, שמושפע גם מבסיס הגלגלים הקצר, הוא נוחות הנסיעה הבינונית. אין לקובו כל רצון או יכולת לסנן שיבושים - לשם כך הוא היה צריך מתלים רכים, אבל אם היו לו כאלה היינו מקבלים בפניות רכב עם נטיית מרכב של אופנוע. התוצאה, בכל מקרה, היא קופצנות מתמדת על כבישים משובשים. המצב אמנם טוב ממסחריות רבות שנוקשות הרבה יותר מהקובו, אבל לעומת מכוניות נוסעים מודרניות הפיאט נמצא במרחק של שנות אור.
מנוע וביצועים נתחיל מהחלק הקל: אין ביצועים. באשר למנוע, כנראה שהוא שם - אחרת לא היינו מגיעים מתל אביב לירושלים במהלך יום המבחן - אבל התחושה בנסיעה היא של מנוע בגמלאות. המנוע הזה, בנפח 1,400 סמ"ק, פותח במקור עוד בשנות ה-80 ושימש מאז את פיג'ו 205 ואחיותיה. כיום הוא נמצא בפיאט קובו, פיג'ו ביפר וסיטרואן נמו, והוא למעשה זה שאפשר את המחיר הנמוך של המכונית. על כך מגיעות לו מחמאות, אבל כאן נעצרים הפרגונים. מדובר במנוע חלש מאוד, שמצריך סבלנות מהנהג עד ליצירת קצב התקדמות סביר. התאוצה דורשת משיכת הילוכים דרסטית, מה שהופך את הנסיעה למאומצת וקולנית וגם לא מספיק חסכונית: בנסיעת המבחן נמדדה צריכה של 9.7 ק"מ לליטר, בעיקר בגלל שהמנוע פשוט עבד קשה. זוהי כנראה נקודת התורפה העיקרית של פיאט קובו, ועם מנוע הדיזל המוצלח הוא פשוט עולה הרבה יותר - וזה כבר נושא לדיון אחר.
סיכום אי אפשר להתלהב מפיאט קובו. היא פשוט לא מאפשרת את זה. זו מכונית שקונים עם הראש ועם הארנק ולא עם הלב, ואחרי יומיים של מבחן נדרשנו לעשות רשימה מפורטת של יתרונות וחסרונות כדי להחליט אם ניתן להמליץ על קניה של אחת כזו. מהר מאוד עמודת היתרונות הלכה והתארכה, וברשימת החסרונות נמצא המנוע כמעט לבדו. ניצחון מזהיר? נסתפק בניצחון. זו מכונית עם כל כך הרבה יתרונות פרקטיים, ובמחיר של 83 אלף שקל היא מעניקה למשפחות ולעסקים יותר מכל מכונית אחרת. אם אתם מספיק אמיצים כדי להתעלם מ"מה יגידו", קנו לעצמכם אחת כזו.
