פיג'ו 308GTi - מבחן רכב

הגימיק העיצובי מושך המון תשומת לב וזוכה להרבה יחס מהסביבה. אבל מעניין מה יקרה כשתצטרכו תיקון אחרי דפיקה או שריטה של הדלת האחורית... חוץ מזה, אני יכול לדמיין לעצמי את החקירה הנגדית של השוטר בבית המשפט. בכל מקרה, אנחנו אוהבים אותה הרבה יותר בצבע אחד, חמקנית שנראית כמו משפחתית ליסינג תמימה.

תא הנוסעים

תא הנוסעים של פיג'ו 308GTi יותר סולידי, אבל עדיין מתאים למי שבא לתת בראש. בתור התחלה צריך להתיישב במושב הספורט היעודי. הוא עוטף את הגוף, ולעיתים מרגיש שהמקום לכתפיים קצת צר. אל דאגה, מכה ראשונה על הגז והגוף ימצא עצמו עמוק במושב. ידית ההילוכים מחכה בצד ימין עם תפירה אדומה, והסגנון של הפסים האדומים העדינים ממשיך בשאר התא. כחלק מכללי הטקס יש דוושות מאלומיניום או משהו בסגנון, והרבה שחור בתא.

תנוחת הישיבה יותר נמוכה מה-208GTi. גם פה תמצאו את הסידור של ההגה הנמוך שיוצא הרחק החוצה ושל המדף עם לוח המחוונים. ההגה סקסי בטירוף, הוא קטנטן ומתחנן שתסובב אותו. התנוחה הנמוכה יוצרת הרבה שטחים מתים וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את קורות A הגדולות והמראות. ככוח עזר יש מצלמת רוורס שמגיעה ללא חיישנים. מוזר.



שאר הרכב זהה ל-308 הרגילה. גם כאן יש מושב אחורי לא הכי מרווח שלא ממש יפנק מבוגרים לאורך זמן. תא המטען מצידו גדול מאוד ויספיק למשפחה עם עגלה.

מערכת המולטימדיה גם היא אותה מערכת של ה-308 הסטנדרטית. זה אומר שהיא די עשירה באפשרויות ואבזור, אבל מזכירה לנו שוב כמה הנדסת האנוש שלה פחות מוצלחת. בעיקר בחום הישראלי, כשאתה ממש רוצה להוריד כמה מעלות במזגן אבל אתה כרגע על מסך הדיבורית או במצלמת הרוורס.

נוחות נסיעה

בשעות הראשונות של המבחן נסענו על כבישים די נוחים. על כביש 6 אפשר אפילו לחשוב שהפיג'ו היא מכונית נוחה. תכל'ס, גם פסי האטה שפגשנו מאוחר יותר לא שינו את התחושה הזאת. ה-GTi מרוסנת מאוד ובעלת מהלך מתלה קצר אבל היא לא החטיפה לנו.

אבל אז השיבושים התחילו להערם, ובעיקר להגיע בצרורות. הבולמים של הפיג'ו יודעים להתמודד עם הכביש ולהשאיר את הגלגלים קרוב קרוב לאספלט, אבל החזרה המהירה שלהם למצב הבסיס מתחילה להקפיץ את הרכב. באופן מרשים כמות העומס שתזרקו עליהם לא תגרום להם לסגור מתלה ולהתרסק, אבל הרכב יתחיל לקפץ ולרקוד. בכבישים מהירים, אם בא עוד גל גדול, המתלה עלול לחזור למצבו הטבעי מאוד מהר ולהקפיץ את הרכב למעלה ממש כמו טנדר של פעם. זה קרה לנו רק פעם אחת ובדרך כלל הפיג'ו נוחה יותר מהמתחרות. אבל היינו צריכים לספר.

בידוד הרעשים, לעומת זאת, לא מצטיין. ה-308GTi רועשת. בעיקר בגלל הגלגלים הגדולים שמעבירים הרבה רחש מהכביש. יש גם רעשי רוח, אבל הם שוליים ביחס לשאר הרעשים.


 

מנוע ותיבת הילוכים

נראה שלפיג'ו נגמר תקציב הפיתוח. באמת. אחרת, לכו תסבירו למה גם ל-308GTi יש את אותו המנוע שיש ב-208GTI. אותו המנוע, בנפח 1,600 סמ"ק, אבל עם 62 כוחות סוס יותר ששמים את ההספק הכולל על 270 כ"ס. ולא רק זה. ה-308 שוקלת רק 45 ק"ג יותר! מדובר בנתון חריג, כי ה-208 עצמה הייתה מאוד קלה. זה אומר שיחס ההספק-משקל שלה מדהים, עם 224 כ"ס לטון לעומת 180 באחות הקטנה.

לפחות על הנייר, המנוע הזה מדהים. 33.6 קג"מ שמגיעים כבר ב-1,900 סל"ד, סאונד מעולה (אם מצאת את כפתור הספורט ולחצת עליו מספיק זמן), רצועת כוח רחבה ועוד אי אלו מטעמים שבאים כאמור מ-1.6 ליטר בלבד.



בשטח, כמו באומרים בצבא, הדברים קצת שונים. כן, ה-308GTi היא מכונית מאוד מהירה. כן, המנוע הזה יודע לקחת אותה עד למנתק ההצתה בלי בעיה. אבל משהו במנוע מרגיש קצת אנמי. משום מה, מרגיש המנוע כאילו יש לו מדרגת כוח מוחשית ב-3,500 סיבובי מנוע. עד אליהם הוא מתגייס כמו מילואימניק ומשם הוא רץ ברבאק של טירון שיוצא לשבת. העניין מפתיע כי שיא המומנט / רצועת הכוח נמשכים לאורך הרבה מאוד זמן ואין שום דבר שמצביע על הסיבה לאותה מדרגת כוח מוזרה.

המנוע טוב, באמת, אבל כשבסביבה מסתובבים עופות דורסים כמו מנועי ה-2.0 ליטר של סיאט לאון קופרה או של הונדה סיוויק טייפ R, אז המנוע הזה מרגיש טיפל'ה צימחוני. וזה מדהים להגיד את זה על מנוע כל כך חזק, שעושה 0 ל-100 בשש שניות ומגיע ל-200 קמ"ש מאוד מהר (לפי מקורות זרים).

אבל עזבו שטויות, המנוע הוא באמת לא הסיפור כאן. גם לא תיבת ההילוכים החביבה והלא ממש מדוייקת או קצרה. אפילו צריכת הדלק המוצלחת (9 ק"מ לליטר במבחן מאוד תובעני) לא מספרת את הסיפור.



התנהגות כביש
כי את הסיפור מספרת השלדה. כבר סיפרנו שה-308 היא מכונית קלה. מאוד קלה, מה שגורם לה לפנות בקלילות. ההגה הקטן והמהיר מוסיף לחדות הפנייה, וגם העברות המשקל המהירות מברק עוזרות להזיז את החרטום של המכונית. יחד מתקבלת מכונית שאפשר לכוון במצמוצי עיניים. תמצמץ ימינה והיא כבר עמוק בתוך הסיבוב.

הצמיגים הקדמיים של רכב המבחן לא היו ממש חדשים, בלשון המעטה, וזה ממש לא הפריע ל-308 לאחוז בסיבובים בהיסטריה של מישהו עם פחד גבהים שעומד לו בקצה צוק אימתני. ולא שיש פה הנעה כפולה. סתם הנעה קדמית, אבל עם נעילת דפרנציאל מכאנית "טורסן" היא מצליחה לפתור את רוב הבעיות שנוצרות מהעברת הרבה כוח לגלגלים הקדמיים בלבד.

כתוצאה מכך, גם האצה מאוד חזקה או מאוד מוקדמת בסיבוב לא תגרור תת היגוי. למעשה, לעיתים ההתערבות של הדיפרנציאל יכולה להיות הפוכה ולגרום לרכב למשוך לפתע פנימה לתוך הסיבוב.



אז קיבלנו רכב שנכנס לסיבובים בשמחה ויוצא בששון. אבל את זה גם סיאט לאון קופרה עושה בצורה טובה מאוד. מה שהופך את ה-308 לחוויית נהיגה כל כך מהנה, היא הנכונות של השלדה לתת לנהג לשחק עם הזנב. לא מדובר בזנב שקל להוציא וצריך פרובוקציה כדי לשלוח אותו לטיול, אבל הרפיית דוושה ברגע הנכון גורמת לזנב להדק את הסיבוב. קוראים לזה Rotation – הרכב למעשה מסתובב סביב צירו ומפנה את החרטום לכיוון הרצוי.

המינוס לרוב הנהגים הוא הפלוס של הנהג המיומן. מי שמבין עניין, יצליח בקלות יחסית להביא את המכונית לקו הרצוי, מבלי להתעסק בהעברות משקל מסובכות או להסתבך עם עודפי כוח. מצד שני, נהג לא מיומן עלול להכריח את הרכב לפנות ולזכות לתגובות קיצוניות מידי של השלדה. מעט מאוד מכוניות כיום יכולות להיות חדות כל כך בהרפיית דוושה ואף לשחרר את הישבן עד כדי החלקת זנב וספין. לכן, הבנה בסיסית של מעשה הנהיגה תהיה רצוייה כדי לממש את כל מה שה-308GTi יודעת לעשות.

אל הסיפור מצטרף הגה קטן שמצליח לתקשר קצת עם הנהג, בעיקר תחת עומס ועל משטחים חלקים. הוא לא טוב כמו ההגה של ה-306GTi, לצורך העניין, אבל ביחס למה שמוצע היום בתעשייה מדובר בהגה טוב מאוד.

כל המכלול הזה הופך את ה-GTi למכונית שכיף לנהוג אותה בכביש סדום-ערד הרחב והמהיר, ובמקביל ליהנות ממנה בהרי ירושלים הצפופים והמפותלים (כל עוד רוכבי האופניים לא מתנחלים במרכז הנתיב). היכולת הזו נדירה ואפשר למצוא אותה בטובות שבמכוניות הנהיגה. היא לא שובבה כמו ה-208GTi, חסרה לה היכולת על המגבלות שמציעה מאזדה מיאטה ואין לה את משחקי הזנב של סובארו BRZ, אבל היא שילוב מרשים בין יכולת מעולה לנהוג בקווים "נקיים" לצד נכונות להתמסר לנהיגת ראלי-כביש שובבה פה ושם.

סיכום

פיג'ו 308GTi היא מכונת נהיגה, מהטובות בקבוצה. היא מתנהגת באופן נפלא ומציעה שלדה שקשה שלא להרעיף עליה סופרלטיבים. היא אולי לא מכונית הספורט הכי טובה, כי יש סובארו BRZ ומאזדה MX5 בסביבה, אבל לפחות עד שנעשה לה מבחן השוואתי מקיף, אנחנו יכולים להעריך שזאת מכונית הנהיגה הכי מהנה בקבוצה.

זה לא הופך אותה למכונית מושלמת. בהיבטים יום יומיים יש הרבה מכוניות שמבצעות את המטלות באופן יותר מוצלח ובעיקר יותר שקט ונוח. זה שיקול משמעותי עבור רכב שרוב היום יבלה בפקקים ובכבישים מהירים. גם הביצועים לא הפילו אותנו מהכיסא, למרות שהם טובים מאוד לכל מי שלא נוהג כדרך קבע במכוניות עם למעלה מ-300 כ"ס. 

אז למי היא מתאימה? למי שאוהב לנהוג וגם יודע לנהוג. עבור אלו, ה-308GTi תהיה בילוי של קבע מבלי להתפשר על שני מושבי בטיחות ומקום לעגלה.

לדגמי פיג'ו בישראל - פיג'ו

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות