המשפחתית של פיג'ו עברה מתיחת פנים לא מזמן, וכבר הספיקה להיבחן אצלנו בגרסת הבנזין. לגרסת הדיזל, שהצטרפה להיצע במסגרת המתיחה הזו, יש רלוונטיות לא מבוטלת לשוק הישראלי ובכלל. למרות רוחות איכות הסביבה המנשבות באירופה, הדיזל עוד חי וממשיך לעשן גם שם.
ה-308 בדור האחרון הקסימה אותנו מהרגע הראשון, במיוחד בגרסת הסטיישן. מנוע הדיזל הוא תוספת מתבקשת למכונית שאמורה להוביל נוסעים וציוד רב בנוחות ונינוחות. רנו הוכיחה בשנים האחרונות שיש קהל לא קטן שרוצה מכוניות כאלו, וגם הצליחה לשבור כמה סטיגמות על מכוניות צרפתיות בזכות אותו מנוע מוצלח. כאן, במקרה של ה-308, מדובר בדיוק באותו מנוע שקיים ב-3008 וגם מנייד שבעה נוסעים בפיג'ו 5008 הגדולה. הפעלנו מונה ויצאנו לסיבוב שרבי לבדוק האם יש צידוק לקיומו של מנוע הדיזל בתקופה ההיברידית בה אנו חיים.
עיצוב
גרסת הדיזל של ה-308 סטיישן זהה לחלוטין לגרסת הבנזין - שתיהן מגיעות באותה רמת גימור המכונה אקטיב, וכתוצאה מכך הן גם זהות לחלוטין במראה, מבחוץ ומבפנים. ההבדל היחיד בין גרסת הבנזין שבחנו לגרסת הדיזל הנוכחית הוא הצבע, ובאופן מפתיע דווקא גרסת הדיזל שהגיעה בצבע לבן (הלו, מונית!) בלטה יותר במראה שלה, בזכות שילוב מוצלח בין הלובן הבוהק של הפח עם הפלסטיקים השחורים והחישוקים הקלים, המעוצבים בגוון כפול מושחר/כסוף.
הזדמנות נוספת לבחון את הפרונט, שעבר את העדכון המשמעותי העיקרי במתיחת הפנים, אפשרה להחליט סופית שהמתיחה מוצלחת וה-308 מעט נאה יותר מקודמתה בעלת החוטם המחודד והמעודן.
על תא הנוסעים חולש שטח גדול של פלסטיק שחור, אך איכות החומרים ושילובי נגיעות המתכת במקומות הנכונים יוצרים תא נעים לעין שמשדר איכות וסולידיות. אנחנו אוהבים את העיצוב וגם את איכות החומרים, שברובה היא טובה מאוד.
תא הנוסעים
בפיג'ו כמו בפיג'ו, המושבים נוחים ותומכים. הכוונון הקליל מאפשר להגיע לתנוחת נהיגה אופטימלית. המושבים יחסית נוקשים אך לאורך זמן של נהיגה זה מתגלה דווקא כיתרון. הם נשארים תומכים היטב בכל הנקודות החשובות של הגוף.
כל נהיגה נוספת באחד מדגמי פיג'ו החדשים מוכיחה לנו שקל להתרגל למבנה של לוח שעונים מעל ההגה. תפעול מערכות הרכב דרך מסך המגע לא אידיאלי כידוע, אך לאחר שמתרגלים זה הופך לעניין פשוט יותר.
מבחינת האבזור ניתן למצוא כאן בקרת סטייה מנתיב עם תיקון היגוי אקטיבי, זיהוי תמרורים, מערכת מובילאיי, בקרת אקלים מפוצלת, חישוקים קלים בקוטר 17 אינץ', חיישני גשם ותאורה ומערכת מולטימדיה מרשימה (ונחמדה באיכות הסאונד). מצד שני, אין כאן מצלמת רוורס, כניסה ו/או הנעה ללא מפתח, גג שמש חשמלי ו/או פנורמי, וגם בלימת חירום אוטונומית או בקרת שיוט אדפטיבית היתה מתקבלת בברכה.
המושב האחורי מציע מרחב טוב מאוד. מרווח הרגליים נדיב גם עבור גבוהים. מרווח הראש טוב מאוד ושלושה מבוגרים יוכלו לשבת שם זמן סביר לפני שיתחילו לסבול ממרחב כתפיים מוגבל, כשהיושב במרכז גם יצטרך לפשק רגליו עקב תעלת ההינע שעוברת שם. אך שלישיית נוסעים ממוצעים ומטה, ובטח ילדים, ירגישו נוח גם לאורך זמן.
תא המטען אותגר הפעם יותר ונאלץ לבלוע לתוכו ציוד של משפחה (שהחליטה משום מה לפקוד מתחם קמפינג בשבוע הכי חם של השנה) - והתוצאה מושלמת. תא המטען העצום, בנפח 599 ליטרים, בלע הכל ללא מאמץ ואף אפשר לגלול מעל את הכיסוי העליון ללא מחאה.
.jpg "פיג'ו 308 SW")
נוחות נסיעה
למרות תוספת המשקל, בעיקר על החלק הקדמי, לא נרשמו הבדלים מבחינת נוחות. ה-308 מציעה גם כאן איכות נסיעה גבוהה בכל המובנים. רעשי המנוע משוככים היטב, וגם פעולת המתלים כמעט אינה נשמעת. רחשי הכביש מורגשים קצת יותר במהירויות גבוהות, ובמהירויות שיוט ממש גבוהות נשמעים גם רעשי רוח מכיוון המראות.
יש יתרון מסוים לנוחות בתוך העיר לעומת כבישים בינעירוניים מהירים, אך הוא שולי. ה-308 סטיישן מכונית נוחה, והיא מצליחה למתן את רוב השיבושים בצורה נעימה שכמעט אינה מורגשת בתא הנוסעים.
ההיגוי מעט כבד במשקלו בעיר אך הוא מלא תחושה ומספק תפעול המתאים יותר אל מחוץ לעיר. גם ממד האורך מקשה מעט על עניין התמרון בעיר.
מנוע וביצועים
כאן טמון ההבדל היחיד בין גרסת הבנזין לדיזל. מנוע הדיזל בנפח 1.6 ליטר מוגדש ומספק 120 כוח סוס. אך העניין כאן הוא המומנט: 30.6 קג"מ זמינים כבר ב-1,750 סל"ד נמוכים. המשמעות: הרבה כוח שמגיע ממש מהר.
במציאות זה קצת מורכב יותר - גם כאן התיבה היא פלנטרית שישה הילוכים תוצרת אייסין - זו תיבה בסך הכל טובה ונעימה, אך תגובותיה לעתים מעט איטיות. בתאוצה מהמקום זה מורגש ולפעמים גם בדרישה לקיק דאון.
כל זה נכון כל עוד לא בוצעה לחיצה על כפתור מצב הספורט (חבל רק שהמעבר בין המצבים לא כל כך נוח בגלל מיקום הכפתור). במצב הספורטיבי תגובות הגיר הופכות מיידיות יותר ומאפשרות למנוע להראות מה הוא יכול - והוא יכול.
לא מדובר כאן במערכת הנעה ספורטיבית. ההתנהלות מאפיינת מנוע דיזל אך בעיקר בפן החיובי של העניין. מומנט כזה מאפשר לדחוף את המרכב קדימה בכל מצב ובקלילות, גם אם זו עלייה מאתגרת. זה לא כוח שמתפרץ בברוטליות אלא כזה שנבנה מהר, בלינאריות ובהחלטיות.
בתוך העיר, במצב הרגיל, המערכת עלולה להרגיש מעט עצלה. הצד הפחות חיובי של מנוע הדיזל הוא בלימת מנוע מורגשת, שבעיקר באה לידי ביטוי בתנודות מרכב משמעותיות יותר בהתאם ללחץ הרגל על דוושת הגז (מורגש אף יותר במצב ספורט).
לפחות הסאונד שמייצר המנוע לא מסגיר את היותו מהזן הדיזלי. רק במצב עמידה בניוטרל ובעמידה מחוץ לרכב מזהים שזה דיזל. מערכת ה"עצור וסע" פועלת בצורה בלתי מורגשת לחלוטין.
צריכת הדלק במבחן עמדה על ממוצע של 15.6 ק"מ לליטר, נתון בהחלט טוב בהתחשב בתנאי המבחן המאתגרים.
התנהגות כביש
כאן הורגש מעט הבדל מול גרסת הבנזין, ככל הנראה בגלל המשקל הנוסף על החרטום ותוספת המומנט. ההיגוי כבד מעט ממה שזכרנו מגרסת הבנזין, ובקטעים הדינמיים גם בלימת המנוע המשמעותית בתוספת המשקל מדגישים מעט את הנטייה לתת היגוי. ועדיין, מדובר במכונית דינמית ואף מהנה לנהיגה.
ההגה של ה-308 קטן מידות, פחוס מלמטה ובעיקר מתקשר למדי ובעל משקל מצוין. גם עוביו מדויק והעור המצפה אותו נעים למגע ואחיזה. מערכת הבלמים שותפה יעילה גם היא, בזכות רגישות מדודה ותגובה מהירה אך לינארית כראוי.
לסיכום
פיג'ו 308 סטיישן היא מכונית משפחתית מוצלחת - את זה כבר אמרנו על גרסת הבנזין. אמנם חסר לה הסקס-אפיל של הג'יפונים למיניהם, אך מי שמעריך איכויות נסיעה, דינמיות ופרקטיות, יוכל ליהנות ממנה עד הסוף.
גרסת הדיזל יקרה רק ב-3,000 ש"ח ביחס לגרסת הבנזין, והיא מביאה עמה, מעבר לחיסכון בדלק, גם ביצועים מרשימים יותר. חסרונות הדיזל כמעט לא מורגשים כאן. המסקנה היא שגם למי שלא נוסע מעבר לממוצע, שווה בהחלט לשקול את ה-308 SW בגרסת הדיזל. הוא ירוויח חבילה פרקטית, נוחה, מאובזרת לא רע ובעיקר חסכונית וביצועיסטית.
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות
