המכונית המשפחתית החשמלית הראשונה בישראל הגיעה אלינו לפני קרוב לעשור, מבית היוצר של בטר פלייס מנוחתה עדן. מכונית חשמלית קטנה גם כבר יש לנו, רכבי יוקרה חשמליים נמצאים פה כבר כמה שנים, ואפילו מסחרית חשמלית ראשונה החלה להימכר בישראל בחודשים האחרונים. אבל דווקא בתחום רכבי הפנאי העממיים, הקטגוריה החשובה והגדולה ביותר בשוק הרכב הישראלי, היצע הרכבים החשמליים עדיין דליל: בקטגוריה העצומה הזו מתמודדים בישראל שני דגמים חשמליים בלבד, שניהם ממותגים סיניים GAC GE3 ו-MG ZS. האחרון אמנם רושם בינתיים מספרי מכירות לא רעים, וגם מגיע ממותג שכבר משווק אצלנו כמה שנים, אבל לכולם ברור שהפריצה האמיתית של הרכב החשמלי תוכל להגיע רק כאשר יוצעו כאן דגמים של מותגים מבוססים בסגמנטים משמעותיים. דגם כזה עד היום לא היה כאן.
מבחינת היקפי המכירות בישראל פיג'ו היא עדיין לא יונדאי או טויוטה, אבל ה-2008 החשמלי הוא בהחלט המוצר שהיה חסר בנוף. הוא משתייך למותג שמוכר כאן אלפים רבים של רכבים מדי שנה, והוא חלק מתכנית חשמול מקיפה של היצרן הצרפתי שתביא אלינו לא מעט דגמים חשמליים בתקופה הקרובה.
פיג'ו 2008 החשמלי מציג עיצוב עדכני ומפרט אבזור עשיר, מערכות בטיחות אקטיביות, ביצועים לא רעים וטווח נסיעה מוצהר של 320 קילומטרים - הגבוה ביותר בישראל מחוץ לתחום היוקרה, ונתון שבהחלט מתקרב למה שאתם רגילים לראות על מד המרחק ברכב בין תדלוק אחד למשנהו. מנגד, תג המחיר עומד על 165,000 שקלים, גבוה בכ-30,000 שקלים לעומת גרסת הבנזין המקבילה. האם זאת קניה מוצלחת?
חיצונית, כמו כל דגמי פיג'ו, ה-2008 החשמלית נראית מצוין. היא מוגבהת קלות ונעזרת בפסי גגון, חצאיות וקשתות בתי גלגלים בצבע שחור על מנת להוכיח שהיא אכן רכב פנאי; מנגד היא מציגה סגנון מודרני עם גריל שמקבל כאן את צבע הרכב (אך ורק בגרסה החשמלית), קו חלונות זוויתי ותאורת לד שמציגה מופע מרשים בחשיכה. קשה לזהות שמדובר בגרסה חשמלית: מלבד הגריל הצבוע וסמלי e קטנים אין כאן רמז ליחידת ההנעה השונה. כמובן, גם אגזוזים לא תמצאו פה.
גם מבפנים ה-2008 ממשיכה להרשים עם דשבורד ש"עוטף" את הנהג, מסך צף, גלגל הגה קטנטן, ידית הילוכים אלקטרונית זעירה ולוח מחוונים בעיצוב תלת מימדי מרהיב עם מספר תצוגות מתחלפות. העיצוב הנאה מצליח לחפות על חומרים באיכות בינונית.
תא הנוסעים
למרות שמדובר ברכב פנאי, הכניסה למושב הנהג דורשת התכופפות מסוימת, והרצפה המוגבהת מותירה את רגלי הנהג "באוויר". גם שדה הראיה מעמדת הנהג איננו אופטימלי בשל חלון קדמי צר וקורות עבות. סביב הנהג פזורים תאי אחסון בכמות נדיבה, כולל תא נפתח ובו טעינה אלחוטית לסמארטפון וגם מעמד שמאפשר למקם את המכשיר בצורה יציבה.
המושב האחורי מציע מרווח טוב לשני נוסעים בוגרים, אך התקרה הנמוכה ומפתח הדלתות הצר מקשים על חגירת פעוטות במושבי בטיחות. לשלושה יהיה כאן צפוף מאוד. יושבי השורה האחורית יהנו משני שקעי USB, אך לא מפתחי מיזוג. גם שטח החלונות קטן יחסית, מה שיוצר תחושה חשוכה.
תא המטען דווקא מוצלח יחסית עם נפח של 405 ליטרים - זהה לגרסאות המתודלקות בבנזין ובסולר. כמו בדגמים חשמליים אחרים, אין כאן מקום יעודי לכבל הטעינה. חבל.
מפרט האבזור לא רע, ודומה לגרסאות הפרימיום שמוצעות עם מנועי הבנזין והדיזל: בין היתר ניתן למצוא כאן מצלמת חניה עם תצוגת "מבט על", בלם יד חשמלי, כניסה והנעה ללא מפתח, מראה מתכהה וגם שפע של אביזרי בטיחות: 8 כריות אוויר, בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית וזיהוי תמרורים. מרשים.
מה שפחות מרשים הוא הנדסת האנוש, וזו תלונה מוכרת שיש לנו כלפי דגמים של פיג'ו-סיטרואן. יותר מדי פונקציות מופעלות מתוך מסך המגע ודורשות הסטת מבט מהכביש. מלבד המסך, את בקרת השיוט מפעילים מידית פיקוד שנמצאת מאחורי ההגה ולא קל לזהות את מיקום הכפתורים הקטנים שעליה.
נוחות נסיעה
המשקל העצמי של ה-2008 החשמלי עומד על למעלה מ-1.6 טונות - כבד בכמעט 350 ק"ג לעומת גרסת הבנזין, בשל תוספת הסוללות. והמשקל גובה את שלו בסעיף הנוחות. המתלים הוקשחו מעט בהשוואה לאלו של הגרסאות האחרות, כך ששיכוך השיבושים מעט פחות מוצלח כאן. בנהיגה מהירה יותר הנוחות משתפרת וגם בידוד הרעשים מוצלח בסך הכל, אף כי רעשי רוח חודרים פנימה בנהיגה בין עירונית מהירה.
יחידת הנעה
מניעים. הטווח המובטח הוא כאמור 320 קילומטרים, אך למרות שהסוללה שלנו טעונה במלואה - מחשב הרכב מצביע על טווח של 170 קילומטרים בלבד. הסיבה היא שהחישוב מתבצע על פי אופי הנהיגות האחרונות, וכנראה שמי שנהג ברכב לפנינו לא היה עדין במיוחד. מילא. זה לא משנה את הטווח עצמו, אבל כן משפיע על היכולת לתכנן את הנסיעה: אמנם עם הזמן בעל הרכב כנראה ילמד לצפות את קצב חיסול הטווח, אך כאשר השעון מציג טווח נותר של 41 קילומטרים אנחנו נרצה בכל מקרה להתחבר לעמדת הטעינה, על אף שעברנו רק 197 קילומטרים עד כה וכנראה נוכל להגיע ליותר מ-41 קילומטרים בנהיגה מתונה.
בתנועה עירונית יחידת ההנעה שקטה וחלקה לחלוטין, ורק בהאצות נשמע צליל שריקה חרישי מכיוונו של המנוע. לחיצה משמעותית יותר על דוושת התאוצה מורידה לגלגלים הקדמיים את 136 הסוסים המחושמלים באופן משביע רצון. המומנט הגבוה לפעמים גם מקשה על הגלגלים למצוא אחיזה ויוצר סחרור קל, שנקטע מיד על ידי העזרים האלקטרוניים.
זו לא מכונית שמייצרת דחף בגב כמו ה-GAC GE3, אבל עם תאוצה של 9.8 שניות ל-100 קמ"ש ה-e2008 מרגישה זריזה למדי. גם במהירויות גבוהות נותרות רזרבות של כוח זמין לשעת הצורך ועקיפות מתבצעות בקלות.
אחרי כמה מאות קילומטרים של נהיגה, רובה המוחלט בקצב מתון, הצביע מחשב הדרך על צריכת חשמל של 18.8 קילוואט-שעה לכל 100 ק"מ. המשמעות: בצריכת חשמל שכזו סוללת ה-50 קוט"ש של ה-2008 תתרוקן לאחר 266 קילומטרים, נתון נמוך משמעותית בהשוואה לנתוני היצרן. יתכן שקצב נהיגה איטי מהממוצע ישפר את הטווח, אך נציין כי סגנון המבחן היה הפעם סולידי ורגוע.
למרות מגבלת הטווח, ה-e2008 נהנה מיכולת טעינה מהירה בקצב של 100 קילוואט-לשעה בעמדות DC, מה שמאפשר למלא 80% מקיבולת הסוללה בתוך כחצי שעה. את שאלת הנסיעה לאילת זה אמור לפתור, ואילו עמדת טעינה ביתית אמורה למלא את הסוללה כולה בתוך 5 שעות - מה שיתן מענה גם לרובן המוחלט של הנסיעות השגרתיות, כל עוד אתם מחזיקים בחניה שניתן להתקין בה עמדה מתאימה.
התנהגות כביש
הביצועים מפתיעים לטובה והשלדה המצוינת של פיג'ו מצליחה להתמודד לא רע עם תוספת המשקל. המתלים המוקשחים מצמצמים את הרכינה והיכולת הדינאמית נותרת טובה הודות לאחיזת כביש גבוהה ולהיגוי מהיר (גם אם חסר משקל). רק תחושה משונה בדוושת הבלם, בשל הבלימה הרגנרטיבית שטוענת את הסוללות, ערערה במשהו את תחושת הבטחון.
סיכום
אז בשורה התחתונה? רכב חשמלי יכול לחסוך לרובנו לא מעט כסף. טעינה מלאה של הסוללה עולה כאן 26 שקלים, לעומת עלות של 120 שקלים לנסיעה של מרחק דומה ברכב בנזין ממוצע עם צריכה של כ-12 ק"מ לליטר. בנסיעה של 20,000 קילומטרים בשנה נשלם על החשמל של ה-2008 קצת פחות מ-2,000 שקלים, לעומת 9,000 שקלים שיעלה לנו הבנזין - וזה עוד לפני שחישבנו את החסכון בעלות הטיפולים והאחזקה.
אמנם, פיג'ו e2008 לא חף מחסרונות. הוא לא הרכב הכי פרקטי בסביבה, הנדסת האנוש שלו לא מושלמת וגם לדוושת הבלם תידרשו להתרגל. גם תג המחיר הגבוה ירחיק חלק מהלקוחות.
אבל לרכב הזה יש את מה שצריך כדי לשכנע אותנו לעבור לחשמל: הוא זריז וחסכוני, מאפשר גמישות יחסית הודות לטעינה המהירה, וגם נראה מצוין, בטיחותי ומאובזר היטב. וכשכל זה מגיע מאחד המותגים הותיקים בישראל, שצובר בשנים האחרונות את הפופולאריות שאבדה לו בשני העשורים החולפים, יכול להיות שזו היתה החתיכה החסרה בפאזל הרכבים החשמליים שמתגבש בשוק הישראלי.
לצפייה בכל דגמי פיג'ו בישראל
פורסם לראשונה ב- 21.09.20
למאמר זה התפרסמו 7 תגובות