אחרי כל השמועות שהתרוצצו בשנים האחרונות, עכשיו זה רשמי: פרארי מגיעה לישראל. שלחנו את נועם ריין לפגוש מקרוב את פרארי 308GTS, שריד נדיר ויפהפה מבציר 79', כדי לשמוע מה יש לסבתא לספר לקראת בואן של הנכדות
הכתב:ה פורסמה לראשונה בגיליון אוקטובר 2011 של
פורסם 26.01.12
רכב+- מגזין הרכב של עיתון 'הארץ'ו-iCar, המופץ בכ-80,000 עותקים לקוראי העיתון.
מאת נועם ריין
עמוק בתוך מושבי העור של הפרארי, כשרק סנטימטרים בודדים מפרידים ביני ובין האספלט הלוהט של מישור החוף, העולם נראה אחרת. נהגים מכל הכיוונים מוציאים מכשירים סלולאריים ומצלמים את הפלא הנדיר. משאיות נותנות זכות קדימה, רכבי יוקרה עוצרים באמצע כיכר ומניפים יד לשלום. במדינת ישראל של שלהי 2011 פרארי היא מחזה נדיר במיוחד. האם כל זה הולך להשתנות בקרוב? האם תחילת הייבוא הסדיר של רכבי פרארי לישראל (ראו מסגרת) תהפוך את האקזוטיקה האיטלקית למחזה שגרתי יחסית, כמו פורשה 911 בנתיבי איילון בואכה מחלף קק"ל?
פרארי 308GTS. כמו עץ הזית שמאחוריה, הולכת ונעשית יפה יותר עם השנים / צילומים: אוריאל כהן
אני מגרש את המחשבות הטורדניות ומנסה לשמור על קצב ההתקדמות של התנועה הסקרנית שסביבי. מיצובישי לאנסר אפרורית הולכת ומתרחקת מלפנים ואני לוחץ על הדוושה במטרה להדביק את הפער. המנוע שמאחוריי מפהק בעצלות שמזכירה אריה מנומנם הפוער את פיו אל מול מצלמות הטלוויזיה של נשיונל ג'יאוגרפיק והמיצובישי בורחת לי. לרגע נדמה לי שמישהו עבד עלי. לא כך אמורה להרגיש פרארי, גם לא פרארי בת 32.
פרארי 308GTS היא מכונית-על. כמו סופרמן לעומת גולנצ'יק, כמו אייל שני לעומת בורגראנץ', כך גם פרארי לעומת מאזדה. פרארי 308, שיוצרה בין השנים 1977-1985, הייתה בתקופתה אחת מן המכוניות הפשוטות בהיצע של פרארי – אך אם נצטרך להצביע על הגנים שלה בקרב צאצאיה, תיבחר פרארי 458 איטליה כיורשת של ה-308, ולא הקליפורניה ה"עממית". שם הקוד "308" נגזר מיחידת ההנעה, 8 צילינדרים בנפח 3.0 ליטר, ואילו הכינוי GTS מרמז על הגג הנפתח (לעומת גרסת ה-GTB הסגורה).
חדשה או ישנה, באיטליה או בישראל, בעיר או על המסלול - כל פרארי שמכבדת את עצמה צבועה אדום לוהט
בינתיים, על הכביש, סערת רגשות. מצד אחד, תקתוקי הפלאשים מכל כיוון והסוס הצוהל שעל גלגל ההגה מעניקים תחושה של חוויה אמיתית. מצד שני, המיצובישי המתרחקת קצת העליבה אותי ואני בטוח שגם את הפרארי. האם אני נוהג במכונית ספורט עילאית או שמא במוצג מוזיאוני? הורדתי שני הילוכים, ונתתי לגברת הזקנה להשמיע את קולה. מחט הסל"ד התחילה לטפס, המנוע שאג, 5,000-6,000 סל"ד והמהירות עולה. שלא כמו מנועים מוגדשי טורבו בני ימינו, המפליאים בכוחם כבר בסל"ד נמוך, המנוע של פרארי 308 אוהב לעבוד קשה. אז נתתי לו לעבוד קשה. רגל ימין מועכת את דוושת הגז, המחט מטפסת ל-7,000 סל"ד וצליל משכר בווליום של הופעה בפארק הירקון הולך וממלא את תא הנוסעים. על אף הגג הפתוח, רעשי הרוח כמעט ולא מורגשים בתוך סימפוניית המתכת הוירטואוזית שמתנגנת מאחוריי. המחוג מצביע על 7,500 סל"ד, המחט נושקת לקו האדום. את תפקיד הבאסים המטלטלים מבצעים הבק-פיירים שנפלטים מהאגזוזים ולא מאפשרים לרגל ימין שלי להרפות. מטאליקה בהופעה חיה על כביש החוף. אם במכוניות ספורט משובחות הנהג מרגיש שהוא מנגן על המנוע באמצעות הדוושה, אצל פרארי המנוע הוא זה שמפעיל את הנהג. הסאונד המדהים שמפיק המנוע הזה, שממוקם בצמוד לגב המושב, לא מותיר לנהג הרבה ברירות. אני ממסמר את דוושת הגז לרצפה, מקבל בחזרה קיק דאון שמרגיש כמו מסאז' מהסוג שמעניקים לאסירים חדשים בכלא גואנטנמו, ונהנה מכל רגע.
בסל"ד הנכון, התגמול מיידי. 240 כ"ס היו במקור למנוע של פרארי 308GTS, ואליהם הצטרפו 60 סוסים נוספים במהלך השיפוץ שעברה המכונית. 300 כ"ס בסך הכל יש למנוע של הפרארי הזו, שמרגיש נמרץ על משקל של פחות מטון וחצי. הרבה מכוניות ספורט מודרניות היו מתקנאות בנתון כזה, שלפחות על הנייר נראה נהדר. אבל אולי בגלל הגיל, ואולי בגלל האופי של המנוע – הפרארי לא מהירה כמו שאמורה להיות מכונית עם 300 כ"ס. רנו קליאו ספורט קטנה וממזרית תעשה לה בית ספר בביצועים וסובארו אימפרזה טורבו תשאיר לה אבק. מכונית מהירה – בהחלט, חיית ביצועים טורפת – כנראה שכבר לא.
באופן מפתיע, הפרארי היא מכונית נוחה. שלא כמו מכוניות ספורט קשוחות, המקריבות את עמוד השדרה של הנהג על מזבח התנהגות הכביש, הפרארי המזדקנת סופגת ברכות מפתיעה את פגעי הכביש ומגהצת שיבושים כאילו מדובר בג'יפון רכרוכי ולא במכונית עם מרווח גחון של תנין. הנינוחות הזו העלתה לא מעט חששות בנוגע להתנהגות הכביש של הפרארי, אך אלו התבדו מהר מאוד כבר בעיקול הראשון. למעשה, החששות התפוגגו כבר בכניסה הראשונה לכיכר. אחרי הקפת כיכר אחת, שלא נראתה כמו שום דבר שהכרנו קודם, תקפנו שוב את מעגל התנועה הפרחוני במהירות שגרמה לממטרות לסובב את ראשן לאחור. איבוד אחיזה? החלקה קטנה? שום דבר. ואנחנו מדברים על מכונית שעלתה על הכביש עשרות שנים לפני שמישהו חשב על מערכת בקרת יציבות. המנוע המרכזי של הפרארי, שממוקם בין שני הסרנים, מבטיח אחיזת כביש ויציבות. בסיס הגלגלים הארוך ומרכז הכובד הנמוך ממזערים לחלוטין את העברות המשקל בפניה. חלוקת המשקל המדויקת מאפשרת לתקוף פניות בקצב מהיר, בעוד הפרארי נשארת נטועה היטב בנתיב הנסיעה. הרפיית דוושה בניסיון לפרובוקציה עדינה ולהוצאת זנב מניבה אך ורק אנחת אכזבה מכיוון המנוע. המכונית לא סוטה אפילו במילימטר מכיוון ההפניה של ההגה. מדהים.
בסופו של יום, יש משהו בפרארי הזו שמזכיר את שלהי הקריירה של כדורגלנים מצליחים. את הטכניקה, את הדיוק והבנת המשחק אף אחד לא ייקח מהם – וראו את הישגיו של תיירי הנרי בליגה האמריקאית האנונימית או את ביצועיו של רוברטו קרלוס במדיה של קבוצת אנז'י מחצ'קלה הרוסית – אך המהירות והברק כבר אינם. זה מה שהופך את השחקנים הנהדרים הללו, וגם את הפרארי שנהגנו בה, לפריטי אספנות בעלי ערך מרגש ומיוחד במינו – אך ללא יומרות לתעודת הצטיינות בתחומם. פרארי 308GTS היא מכונית נדירה, שמעניקה חוויית נהיגה יוצאת דופן – אך לא כזו שמרמזת במשהו על יכולותיהן של מכוניות הפרארי המודרניות שעתידות להימכר בישראל.
עם אדרנלין מבעבע בוורידים, עצרנו להפסקת קפה וצילומים יחד עם דודי, הבעלים של המכונית. פרארי 308GTS היא גולת הכותרת מתוך אוסף של 12 מכוניות אספנות שמחזיק דודי (כולן במצב נסיעה ועם רישיון תקף). האוסף הזה מכיל גם פורד בייבי משנת 46', מוריס משנת 36', אוסטין הילי ופורד מוסטנג מודל 66' ועוד מכוניות רבות וטובות. הפרארי הגיעה מארה"ב ועברה שיפוץ מקיף מדוקדק - במהלכו שוטט דודי ברחבי אירופה בחיפוש אחר חלקים מקוריים - עד לרמת הסמל שעל הוונטיל. הפרארי של דודי, כפי שהייתה ביום בו יצאה מהמפעל במאראנלו שבצפון איטליה, מאובזרת במיטב הפינוקים והשכלולים של אותן שנים: מזגן, ריפודי עור, חלונות חשמל, תאורה שנדלקת בפתיחת דלת, צ'וק חשמלי, חגורות בטיחות עם מותחנים, חיישן למשאבת הדלק המנתק את אספקת הדלק למנוע במקרה של התהפכות ועוד. אין פה שום דבר שלא תוכלו לקבל ביונדאי i30 של ימינו, אבל בשנת 79' בודדים יכלו לחלום על רשימת האבזור הזו.
הקוקפיט מזכיר מטוס קרב יותר מאשר מכונית ומכניס את הנהג לאווירה המתאימה
את מה שאנחנו יכולים לומר בסיכומו של המבחן על הפרארי של דודי, ניתן לומר גם על המכוניות החדשות של פרארי שיגיעו לישראל בקרוב. יש מכוניות נוחות יותר מהן, יש ודאי מכוניות מרווחות או שימושיות יותר, ויש גם מכוניות ספורט יוקרתיות שעולות הרבה פחות. והביצועים? נו, באמת. מי בכלל צריך דבר כזה בארץ. אבל החייתיות המדויקת שהרגשנו ביום בו נהגנו על ה-308GTS מאפיינת אך ורק מכוניות עם סמל הסוס הצוהל, ולא משנה אם הן ממודל 79' או 2012. זו פרארי.
זו לא הפעם הראשונה שמדברים בישראל על יבוא סדיר של רכבי פרארי. חברת סמל"ת (יבואנית פיאט, לנצ'יה ואלפא רומיאו), שהחזיקה במהלך השנים בזיכיון לייבוא המכוניות, הכריזה פעמים רבות על רצונה לשווקן לישראל – אך למעט מכוניות ספורות שהגיעו במהלך השנים עבור לקוחות בודדים לא בוצע יבוא סדיר של המכונית. בשנים האחרונות עבר הזיכיון לידיה של חברת "אוטו איטליה", ולאחר שזו נרכשה על ידי חברת הליסינג וההשכרה "אוויס" הוכרז באופן רשמי על הייבוא לישראל של רכבי פרארי, יחד עם דגמי מזראטי – יצרנית רכבי ספורט-יוקרה איטלקית. לקראת סוף שנת 2011 נפתח אולם תצוגה ראשון לרכבי פרארי ומזראטי בבית קרדן בתל אביב, כאשר מספר מכוניות כבר הוזמנו על ידי לקוחות. היצע הדגמים שיימכר בישראל (בהזמנה אישית, כמובן) צפוי לכלול את כל המכוניות מתוצרת פרארי ומזראטי. אם אתם מעוניינים באחת, תצטרכו לשלוח את היד עמוק לתוף הכיס: מחירה של פרארי קליפורניה, הדגם הבסיסי של פרארי, צפוי לעמוד על יותר ממיליון וחצי שקל.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
