שעת בוקר מוקדמת במדבר. כביש ארוך סחוף רוחות ואבק, לא מעט סוסים. רק חסר כובע של קאובוי ואקדח "תופי" כדי להרגיש את המערב הפרוע. המערב הפרוע הוא הכי אמריקה שאפשר לדמיין, אבל הרבה מהקרדיט לאתוס של הקאובוי הלוחם צריך להעניק ל"לא אמריקאים" שהפליאו לתאר את התקופה. האיטלקים עשו זאת ב"מערבוני הספגטי" (ש"הטוב הרע והמכוער" הוא המפורסם שבהם), אך השיא שמור לקרל מאי הגרמני שמבלי לדרוך על אדמת ארה"ב הצליח לגרום לקוראיו להרגיש את המערב הפרוע בכל הדרו. בשנה שעברה, בדיוק 100 שנה אחרי פטירתו של מאי, הושקה קדילאק ATS החדשה.
מה הקשר? ובכן, קדילאק רוצה לנקום ולעשות לסדאן היוקרתית שלה את מה שמאי עשה למערב הפרוע. היא רוצה שתרגישו גרמניה כשתטוסו עם ה-ATS האמריקאית בישראל.
קדילאק ATS היא המכונית הקטנה בהיצע של קדילאק. התחרות הישירה של הקדילאק היא מול משפחתיות פרימיום גדולות, ואת הכוונת הציבו האנשי היצרנית האמריקאית היישר על המכונית שמגדירה את הקטגוריה הזו כבר שנים: ב.מ.וו סדרה 3.
העיצוב של קדילאק ממשיך את הקו החד והאסרטיבי למראה של ה-CTS הגדולה. קווים חדים, פנסים רבועים, טרפזים שמזכירים סמלים מהסרט "רובוטריקים" וברכב המבחן גם צבע לבן פנינה שהולם אותו מאוד. העיצוב מכתיב מכסה מנוע ארוך וזנב מעט קצר. במבט ראשון נראה שמדובר במכונית ארוכה, אבל בפועל ה-ATS קצרה ממכוניות משפחתיות כמו פולקסווגן ג'טה או אסטרה ברלינה. תחושת האורך נובעת כנראה מהגובה הנמוך שלה. והגובה הזה מזמן בעיה קלה...
קדילאק ATS. שריף חדש הגיע לדרום / צילומים: יתיר דוידוביץ
כניסה לרכב. ב-ATS הפעולה הבסיסית הזאת לא ממש פשוטה, והח"מ לא נמנה כלל וכלל על הגבוהים שבאנשים. כניסה למושב האחורי תהיה מורכבת באותה מידה ושם גם המרווח לראש מצומצם. מצד שני, מי שיודע מה מחכה לו בתוך הקדילאק יקפוץ פנימה בלי להתחשב בזוויות המפרקים או במתיחת רצועות אפשרית. תא הנוסעים מרשים, נקודה. איכות החומרים מצויינת וזה לא משנה אם מדובר בעור על הדשבורד או בפלסטיק ובד בחלק הנמוך של התעלה בין מושבי העור. אלו האחרונים מעולים, ומציעים אפילו אפשרות להדק את המושב סביב הנהג כך שגם בפניות הוא יאחז יותר (וזה מאוד חשוב כפי שתגלו בהמשך). איכות ההרכבה לא מהגבוהות, וברכב המבחן כבר נמצאו פלסטיקים רופפים פה ושם.
הרצון להידמות לגרמנים פג כלא היה כשמדברים על גאדג'טים ושאר מיני אלקטרוניקה, תחום בו הגרמנים נוטים לגלות חסכנות. ה-ATS מלאה באבזור כבר בגרסת הבסיס. את שלל האינסטרומנטים ריכזו בקדילאק תחת שרביטה של מערכת ה-CUE. המערכת כוללת מסך מגע ענק שבו, בסגנון עדות ה-iPhone, החלקות אצבע מזיזות תפריטים, מפעילות מערכות שמע, בלוטות', בקרת אקלים ושאר עניינים הקשורים לתפעול הרכב. ככל הנראה מדובר באחת המערכות המתקדמות שניתן למצוא ברכב מודרני, אבל בימים בהם רשויות החוק מנסות להדיר מכשירים סלולאריים מהנהג, מערכת שמתפקדת בדיוק כמוהם היא אולי לא הפיתרון הנכון לתא הנוסעים של מכונית. כך או כך, ה-CUE לא מספיק אינטואיטיבית, דורשת תשומת לב מרובה ועדיין סובלת ממחלות ילדות שמקשות על התפעול. כשעוצרים ברמזור זה בדיוק הזמן לגלות עוד ועוד תפריטים ואפשרויות מגניבות חדשות.
בואו נעצור את ההשתפכות ונחזור לגרמניה. בבית הספר הגרמני ללימודי הנדסת רכב נכתב שחור על גבי לבן: מתלים נוקשים זה טוף. והתלמידים החרוצים מארה"ב עקבו אחרי כל תו ואות בספר. התוצאה? מתלים קשוחים שגם אם תחפשו היטב תתקשו למצוא שכמותם ברכבים גרמניים מהדור האחרון. בתוך העיר הקדילאק מעבירה שיבושים בשידור ישיר לנוסעים. פה ושם יש סוגי מהמורות שעוברים באופן נסלח יותר וסגירות מתלה הן עניין די נדיר. אבל נעזוב את העיר הקופצנית ונחזור שוב לתחילת הכתבה, אל אותו כביש מדברי, אי שם בין באר שבע ואילת. זה לא אוטובאן, רחוק מכך, אבל בכביש השומם המהירות גבוהה מאוד והמתלים מחזירים דיבידנד, כאילו שתשובה והאחים עופר יושבים אצלם בדירקטוריון. ריסון המרכב מופלא, לא פחות, והיכולת של האמריקאית הקטנה לבודד את הנוסעים מרעשי הכביש והרוח הופכת את השיחה בתא הנוסעים לעניין נינוח גם במהירויות בהן הקאדילק מזנבת במסוקי חיל האוויר.
מי שמצפה למנוע אמריקאי עתיר נפח וצילינדרים עשוי להתאכזב. 2 ליטר זה כל מה שהיא מציעה, אבל מבקבוק החלב הזה יוצאים 272 סוסים. בתחילת הנסיעה נרשמת אכזבה קלה כשה-ATS לא פורצת מהמקום. להיפך, היא מעט הססנית באופן בו הטון וחצי הללו עוברים מעמידה לנסיעה. אבל מעבר לרף ה-2,500 סל"ד בתחילת הנסיעה או כשמבצעים קיק-דאון בהילוכים גבוהים יותר, התחושה זהה למכת דורבנות בצלעות הסוסים. כניסת הטורבו ברורה והמשיכה הליניארית משם ועד לשיא ההספק מעודדת את הנהג לחזור על הפעולה פעם אחר פעם. באופן מפתיע צריכת הדלק בשיוט דומה לנתוני היצרן הרשמיים ויכולה להגיע ל-12.5 ק"מ לליטר כאשר בקרת השיוט פועלת והקצב רגוע. אולם כשרגל ימין ודוושת הגז מגלות שלשתיהן אג'נדה זהה, הקדילאק מתחילה לשתות דלק בקצב שיגרום גם לטנק מרכבה להרגיש כמו טויוטה פריוס.
צילום: עומר פרלמן
לסיכום - בפרמטרים רגילים של מרחב, נוחות וצריכת דלק הקדילאק לא מצליחה לאיים על ב.מ.וו סדרה 3 או על המתחרות הגרמניות האחרות. אבל באמת חשבתם שנסיים בלי החלק הדינאמי והחשוב במבחן הזה? את הצד הפרוע של ה-ATS תגלו כשהכביש יתחיל להתפתל, בדיוק באותם מקומות בהם ב.מ.וו רגילה להשאיר למתחרות אבק. כניסה עם האמריקאית הזאת לכביש מפותל מהנה לפחות כמו לקבל SMS הכולל שתי אותיות וסימן שאלה באמצע הלילה. ומה שקורה אחר כך? זה עוד יותר כיף. זוויות הגלגול כמעט ואינן קיימות והמידע שהשלדה משחררת לנהג מאפשר לדעת בדיוק לאן היא תגיע ומהן עתודות האחיזה של הסרן האחורי. גמישות המנוע מאפשרת להעלים ישורות אספלט שחורות בקצב בו לינדזי לוהן מעלימה שורות לבנות. ההגה עצמו חסר תקשורת מספקת, אך הוא מדוייק ובעל משקל נכון מספיק על מנת למקם את הרכב בנתיב הנבחר. במידה ותחליטו שבקרת היציבות פולנייה מדי עבורכם, תתכוננו לייבוש ארוך לפני שהקדילאק תסכים להסיר את השמרטפית ההיסטרית.
מה שקורה אחר כך קורה מהר ובאופן מיידי. היינו שמחים לקרוא לה רקדנית, אבל מה שקורה לזנב של ה-ATS כשהבקרה מתחבאת בפינה מפוחדת, יגרום גם לשאקירה להרגיש מגושמת. מהרגע בו המנוע נכנס לתחום היעיל, החלק האחורי פותח במרדף היסטרי אחרי החלק הקדמי. צריך להיות נהג מיומן ובעל ידיים זריזות בכדי לשמור שהזנב לא ינצח בתחרות. רוכשים מאושרים שיחליטו להקריב את צמיגי הבריג'סטון פוטנזה העצומים על מזבח ההנאה יגלו שהקדילאק הקטנה יכולה לפצוח בדריפטים עד שהג'נט יפגוש את הרצפה (עשן לבן יצא הרבה קודם). המשטח היבש בערד ורחמינו על הצמיגים מנעו מאיתנו להביא בפניכם אפילו התרשמות בסיסית של החוויה.
ולשאלת השאלות: האם קדילאק ATS מדיחה את ב.מ.וו סדרה 3 כשהנהיגה הופכת ספורטיבית יותר? קשה לקבוע, וכנראה צריך מבחן משווה מקיף כדי לברר זאת. אנחנו פגשנו לאחרונה אפילו כמה מכוניות הנעה קדמית שהשאירו אותנו עם חיוכים רחבים יותר בסדום-ערד, אך אלו היו מכוניות ספורט בהגדרתן. עצם האמירה שמכונית אמריקאית מצליחה לאיים על מכוניות גרמניות בפיסת האספלט שלהן נשמעת מופרכת לחלוטין באוזניו של כל חובב רכב. אך זה בדיוק המצב. למרות שלא מדובר במכונית מושלמת, היכולות הדינאמיות של ה-ATS יחד עם שלל יתרונותיה האחרים הופכים אותה למתחרה לגיטימית באחת הקטגוריות האריסטוקרטיות ביותר שיש. חובבי הנהיגה שלא יכולים להרשות לעצמם מכונית ספורט מאילוצי תדמית או משפחה, חייבים לקחת את ה-ATS בחשבון.
ה- TRADE OFהידוע והמוכר בין ביצועים, יופי ויוקרה לבין נוחות, שדה ראיה ושימושיות.
הייתי מוותר לה על ה"תחת" והופך אותה להאצ'בק קלאסית עם שלוש דלתות.הרי זה לא באמת שישי מקום או שדה ראיה רחב מאחור.
יופי של מבחן! בתקווה שיהיו עוד מכוניות עם דיפרנציאל ננעל שכזה שנזכה לראות שוב ביצועים יפהיפיים של הכתב המוכשר!
