ליבואנית קיה נוצרה בעיה. הדור החדש של קיה נירו, שנחשף כבר לפני שנה, נראה כמו מוצר בהחלט אטרקטיבי, אבל הוא מתעכב בדרך לישראל. אמנם, לקיה יש לא מעט רכבי פנאי שימלאו את החלל שנוצר - החל מהסטוניק והסלטוס ועד לאקסיד ולספורטז' החדש, על גרסאותיו השונות, אך הנירו היה אחד מרכבי המכר של המותג בשנים האחרונות וחשיבותו רבה.
הסיבות לעיכוב, כרגיל, נעוצות במשבר הייצור של תעשיית הרכב - אך הפעם מתווסף לכך גם מחירו הגבוה של הנירו החדש, שצפוי להיות יקר משמעותית מקודמו. כפתרון ביניים הגיע קיה נירו פלוס: גרסה מוגבהת של הדגם היוצא, שמיועדת בכלל עבור נהגי המוניות אך כאן תשמש כמחליפה של הנירו הותיק, שהפסיק להימכר לאחרונה. ברוח התקופה, גם הוא יקר מהנירו היוצא. פגשנו אותו למבחן בגרסת הפלאג-אין הייבריד.
| קיה נירו פלוס, 1.6 היברידי-נטען, 141 כ"ס, מ-172,900 שקלים |
| יתרונות | חסרונות |
| צריכת דלק | עיצוב שנוי במחלוקת |
| מרווח ראש מאחור | בידוד רעשים |
| מסך מולטימדיה מצוין | מפרט אבזור צנוע |
עיצוב
לא הרבה השתנה כאן לעומת הנירו הותיק והמוכר. גרסת הפלאג-אין מקבלת את הסבכה האטומה של הנירו החשמלית ואת פנסי תאורת היום הכפולים מחליפה יחידה אחת גדולה יותר, גם היא בצורת ראש חץ. אלה פחות או יותר השינויים מלפנים.
מאחור אנחנו פוגשים את התוספת לגובה, שנראית כמו "גיבנת" על זנבו של הנירו. בקיה ניסו כאן את אלמנט הקורה האחורית הצפה, אך התוצאה פחות הרמונית מהרצוי ומזכירה תוספות פרקטיות ופחות נאות שקיבלו דגמים אחרים בעבר - למשל פולקסווגן פולו קלאסיק או רנו סימבול. בסך הכל המראה נותר סולידי מאוד, יותר מיניוואני מאשר ג'יפוני. התוספת לאורך של 3 ס"מ כמעט ולא ניכרת, התוספת לגובה של 8.5 ס"מ מורגשת הרבה יותר. אגב, בקיה גם הגדילו את מרווח הגחון ב-2 ס"מ, מה שלא תרם להקשחת המראה.
תא הנוסעים
מבפנים זהו אותו נירו מוכר, עם צבעים כהים, כפתורים פיזיים רבים וסגנון שמרני, מעט פשוט. הישיבה לא גבוהה יותר מאשר בנירו הרגיל, אך הכניסה נוחה וההתמקמות מיידית. שדה הראיה מוצלח וכך גם היצע תאי האחסון.
מסך המולטימדיה, שגדל מ-8 ל-10.25, הוא השינוי העיקרי שחל בנירו פלוס. המסך ידידותי ונוח לתפעול, תומך בעברית באופן מלא וגם מציע קישוריות אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, האחרונה גם בתפעול אלחוטי. עוד על המסך: מספר תפריטים לצפיה בנתוני המערכת ההיברידית וכן פונקציית "צלילי טבע" שמוכרת מג'נסיס, אך כאן מציעה מבחר צנוע יותר של אפשרויות וגם איכות סאונד בסיסית יותר.
את גרסת הפלאג-אין ניתן לקבל בשתי רמות גימור. ה-LX הבסיסית מיועדת לציי הרכב ומציעה מלבד המסך גם בקרת אקלים מפוצלת עם פתחים מאחור, חישוקי "17 קלים, מצלמת רוורס, כניסה והנעה ללא מפתח, מראות צד עם קיפול חשמלי ובלם יד חשמלי עם פונקציית Auto Hold.
ה-EX שנבחנה ומיועדת ללקוחות פרטיים כוללת בנוסף גם ריפוד משולב עור, חיישני גשם וחניה ומראה מרכזית נגד סנוור. האחרונה נוספה במעבר אל הנירו פלוס, כמו גם פתחי המיזוג החשובים מאחור.
מפרט אביזרי הבטיחות נדיב כבעבר וכולל בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירת מרכז נתיב, אורות גבוהים אוטומטיים, התרעת עייפות וגם תוספת חדשה - התרעה על שכחת ילד במושב האחורי.
ועל אף השדרוגים הקלים, מפרט האבזור מסגיר את גילו של הנירו. היינו שמחים למצוא כאן גם פריטים שקיימים ברכבי פנאי מודרניים יותר כמו גג שמש פנוראמי, טעינה אלחוטית או לוח מחוונים דיגיטלי.
מעבר למושב האחורי חושף את ההבדל הגדול ביותר בין הנירו היוצא לבין הנירו פלוס: התקרה בפלוס הרבה יותר גבוהה. הודות לכך, וגם בזכות הידיות שהותקנו על קורה B, קל יותר להיכנס ולצאת מהרכב וגם קל יותר לחגור פעוטות במושבי בטיחות. מרווח הראש המוגדל יעניק שיפור בתנאי המחיה עבור גבוהי קומה, אך למרבית הנוסעים לא מדובר בשינוי מהותי. היה עדיף, כמובן, לו קיה היתה מרחיבה את הנירו ומשפרת את היכולת להסעת שלושה, או מאריכה אותו ומשפרת את המרווח לרגליים או אפילו מוסיפה שורה שלישית. התוספת לגובה היא הפחות נצרכת, ועדיין יש כאן שיפור מסוים.
גם הוספת פתחי המיזוג מאחור היא שיפור מתבקש, אך עדיין חסרים כאן שקעי טעינה. המושב עצמו נוח יחסית אם כי מעט נמוך, ובין שני מושבי בטיחות ניתן לכל היותר להושיב ילד צנום.
על הנייר, קרה משהו מוזר לנפח תא המטען, שהצטמצם ב-34 ליטרים בגרסה ההיברידית וב-54 ליטרים בגרסה החשמלית; בגרסת הפלאג-אין דווקא הוגדל נפח ההטענה ב-43 ליטרים. כדי להעביר את המידע הזה מעולמות המפרטים אל החיים האמיתיים, לקחנו מטר ומדדנו את תא המטען של הנירו פלוס לעומת נירו פלאג-אין מהדגם היוצא. התוצאה: הרוחב נותר זהה, כך גם גובה המדף, אך למימד העומק נוספו 7 סנטימטרים. לא מעט. בנוסף, הסרה של המדף מאפשרת מעתה העמסה לגובה רב יותר, הודות להגבהת התקרה.
מתחת לרצפת תא המטען מסתתרות הסוללות של המערכת ההיברידית, כך שאין כאן גלגל חלופי.
נוחות נסיעה
כושר הספיגה של הנירו לא השתנה באופן מהותי עם המעבר ל"נירו פלוס". עדיין ישנה נוקשות מסוימת על שיבושים קטנים, כאשר תוספת המשקל מאחור תורמת מעט לריסון המרכב ולמניעת תנודות מיותרות. על כבישים בין עירוניים הנוחות טובה יותר מאשר בעיר.
הגדלת החלל הפנימי של הרכב הגדילה את התהודה, כך שהנירו פלוס איננו רכב שקט במיוחד. גם המדף הדק והנגלל מאחור אינו תורם לבידוד הרעשים. מנגד, רעשי המנוע והרוח כמעט ואינם נשמעים.
מנוע ותיבת הילוכים
הנירו פלוס, כאמור, התייצב למבחן בגרסת הפלאג-אין הייבריד. במפרט: מנוע בנזין בנפח ליטרים ומנוע חשמלי, עם הספק משולב של 141 כ"ס ועם מומנט של 27 קג"מ. הכוח יורד אל הגלגלים הקדמיים דרך תיבת 6 הילוכים כפולת מצמדים. קיבולת הסוללה עומדת על 8.9 קוט"ש. כל הנתונים הללו - ללא שינוי לעומת הדגם היוצא.
הנירו מתחיל להתגלגל באופן חרישי, באמצעות החשמל כמובן. נתוני היצרן מבטיחים טווח חשמלי של 49 קילומטרים, נתון שבמפתיע לא השתנה בדגם הפלוס על אף הפגיעה האווירודינאמית והתוספת למשקל שעומדת על 25 ק"ג. במבחן שלנו הצלחנו להשיג את הטווח המוצהר בנהיגה פרברית, אך שיוט בין עירוני על כביש 6 חיסל את מאגרי החשמל בקצב מהיר יותר.
דרישה לביצועים חושפת כוח מספק לנסיעות יומיומיות, אך לא כזה שמעניק חווית כוח כפי שניתן לפגוש בדגמי פלאג-אין אחרים. בעליות ממושכות הנירו פלוס מתאמץ ולעיתים מרגיש מעט איטי. אם בטויוטה, סקודה או MG ניצלו את שני המנועים כדי להשיג הספקים גבוהים במיוחד, בקיה נשארו בעיקר עם החסכון כמטרה עיקרית.
בקיה גם מדווחים כי המהירות המירבית של הנירו פלוס נמוכה ב-18 קמ"ש מזו של הנירו היוצא ועומדת על 154 קמ"ש. לא בדקנו.
תיבת 6 ההילוכים פועלת באופן חלק ויעיל. הסטה ראשונה של הידית מעבירה את הנירו למצב נהיגה ספורטיבי, הסטות נוספות לפנים ולאחור מאפשרות בחירת הילוכים ידנית ובלימת מנוע יעילה. בלימה רגנרטיבית אין כאן, לא כזאת שמורגשת בצורה כלשהי.
ומה באשר לצריכת הדלק? במסלול של כמה מאות קילומטרים, עם טעינה אחת לסוללה, מדדנו צריכה של 20 ק"מ לליטר. הפלוס לא פוגע בחסכון.
התנהגות כביש
גם כאן אין בשורות מרעישות. הנירו יציב, בטוח וסולידי, לחלוטין לא ספורטיבי באופיו. תוספת המשקל מאחור מורגשת רק במצבי קיצון, ולא לטובה, אך הסיטואציות האלו נדירות. ההיגוי מאולחש כמעט לגמרי, אך הבלמים מגיבים היטב.
סיכום
קיה נירו פלוס לא שונה מהותית מהדגם הותיק של הנירו. התוספת לגובה משפיעה מעט על העיצוב (לטעמנו, לאו דווקא לטובה), משפרת במעט את המרווח מאחור ומעניקה תוספת נפח שימושי לתא המטען. מלבד זאת, מדובר באותו רכב מוכר עם מראה שמרני, נוחות נסיעה סבירה, ביצועים סולידיים, היצע מכובד של אביזרי בטיחות וצריכת דלק חסכונית.
היתרון הברור שלו לא השתנה: למרות העליה במחיר, אין כמעט אף רכב פלאג-אין הייבריד שניתן להשיג במחיר הזה. בתמורה לקצת יותר מ-170,000 שקלים יעניק הנירו נסיעה חשמלית שקטה, ירוקה וחסכונית למרחק של כמעט 50 קילומטרים, וגם יחסוך לא מעט בשווי השימוש החודשי עבור מי שיקבל אותו ממקום העבודה. המתחרה העיקרי נותר כמובן MG EHS, אך לעומתו הנירו ממשיך להיות חסכוני מאוד בדלק גם לאחר שהסוללה מתרוקנת - פרט שעשוי להיות חשוב עבור נהגים שנוסעים למרחקים ארוכים.
לצפיה בכל דגמי
קיה בישראל
למאמר זה התפרסמו 14 תגובות
