כמו שוק הסלולר או הטלויזיה בכבלים, גם עולם הרכב בנוי על חבילות בסיס ושדרוגים. מי שמעוניין לשדרג את המכונית הקטנה, יוכל לבחור במשפחתית קומפקטית או במכונית קטנה יוקרתית. לקוחות הרכבים המשפחתיים יוכלו לשדרג למכונית מנהלים או ג'יפון, בעלי רכבי המנהלים פוזלים לעיתים לתחום רכבי היוקרה, ולקוחות המיניוואנים? ובכן, שם הסיפור מעט יותר מורכב.
סכום של כ-160,000 שקל עבור מיניוואן קומפקטי הוא ממילא די גבוה עבור משפחות עם 4-5 ילדים. אלו שכבר יכולים לשלם 200,000 שקל ולשדרג את המיניוואן, לרוב לא יסתפקו במיניוואן גדול יותר נוסח סיאט אלהמברה או סאנגיונג רודיוס, שנותנים יותר בפרקטיקה אך לא מעניקים את הרושם והתחושה המתבקשים ממכונית יקרה. לקוחות אלו בדרך כלל יבצעו את המעבר לרכב פנאי-שטח עם 7 מקומות ישיבה. שם, בטווח המחירים הרחב שבין 180 ל-230 אלף שקל, מחכה להם פחות או יותר רכב אחד: קיה סורנטו.
קיה סורנטו מבין היטב את תפקידו. הדור הראשון שלו היה רכב שטח מסוקס, אך הדור השני ביצע את ההתאמה ועבר לתחום הסעת הנוסעים. הדור השלישי והחדש, אותו פגשנו למבחן, ממשיך בגישה הזו ולכן הוא ארוך, נמוך ורחב מהדגם היוצא. האם זה אומר שהוא מתאים יותר למשפחה?
עיצוב
פיטר שרייר, מעצב העל של קיה (שחתום גם על יצירות מרהיבות כמו אודי TT הראשונה), אחראי ללא ספק לחלק ניכר מההתקדמות של היצרן הקוריאני. המכוניות המשמימות והאפרוריות הוחלפו בכאלו עם עיצוב נועז ולא שגרתי, וההצלחה לא איחרה לבוא. כיום, אחרי דור אחד של עיצוב מוחצן (הספורטז' היוצא והסיד הנוכחית הם דוגמה טובה לקו הזה) – מתקדמת קיה שלב נוסף ועוברת לסגנון מתון יותר, מעודן ואלגנטי.
קיה סורנטו שלפנינו מייצג נאמנה את הגישה הזו. השינוי במימדים שהוזכר לעיל תרם ללא ספק לעידון, אך גם הקווים החדים של הדור היוצא הוחלפו באלמנטים מעוגלים ורכים יותר – מבלי לוותר על הנוכחות המרשימה. אנחנו מעדיפים באופן ברור את הגישה הבוגרת הזו.
תא הנוסעים
כניסה לתא הנוסעים של הסורנטו ממשיכה את הרושם החיצוני שיצר הג'יפון הקוריאני. מסגרות אליפטיות לפתחי המיזוג ולמערכת השמע מזכירות את הנעשה בחוץ (ואולי צריך לומר "מתכתבות"?), והתחושה הרמונית ונעימה. ועדיין, לא קשה לשכוח שמדובר במכונית מתוצרת קיה: הפן החיובי של זה הוא הנדסת האנוש הפשוטה והברורה, אך בצד השני של המטבע ישנה איכות חומרים לא אחידה וגוונים כהים וקודרים משהו. הבן-דוד יונדאי סנטה פה משכנע יותר בתחושת היוקרה שהוא מעניק.
רשימת האבזור לא קצרה, אבל אין בה שום פריט שהפיל אותנו מהרגליים. ברכב שמתחיל ממחיר של כמעט 200 אלף שקל היינו מצפים לפגוש מושבים חשמליים והנעה ללא מפתח כבר בגרסאות הבסיס, שלא לדבר על מערכות בטיחות שקיימות כיום בסקודה פאביה ומאזדה 2. וזה עוד לפני שדיברנו על מערכת המולטימדיה, שלא קיימת במפרט הרשמי, מצורפת כמתנה לרוכשים הפרטיים (בהתקנה מקומית ובאיכות ירודה) ולא מוצעת כלל ללקוחות הליסינג.
.jpg)
בדרך להפוך מרכב שטח למיניוואן משפחתי, קיה סורנטו התאבזר בכמה פריטים שינעימו את הנסיעה עם הילדים. תאי אחסון מפוזרים בנדיבות ברחבי המכונית, ולצידם ניתן למצוא גם כמות מכובדת של שקעי טעינה לסמארטפונים, מחזיקי כוסות ופתחי מיזוג. ועדיין, הפערים לעומת מיניוואנים "אמיתיים" כמו טויוטה סיינה קיימים: באלו האחרונים מקובל למצוא גם דלתות הזזה ומגירות מתחת למושבים ולרצפה. בשביל זה נחכה לקרניבל.
שורת המושבים השניה בסורנטו מציעה מרווח נדיב במיוחד, ולא רק: ניתן גם לכוונן את המושבים למרחק, להזיז את משענת הגב וליהנות מרצפה שטוחה לחלוטין. בשורה השלישית, שבדרך כלל מתאימה לילדים בלבד, הופתענו למצוא מרווח טוב מהמקובל. הכסאות עדיין נמוכים, כך שלמבוגרים לא יהיה נוח בהם לאורך זמן, אך היא עדיפה על מרבית המיניוואנים הקומפקטיים.
תא המטען של קיה סורנטו מציע נפח טוב גם כאשר כל המושבים בשימוש, ובמצב הזה הוא יוכל לאכלס עגלת תינוק בינונית או מזוודה. קיפול של המושבים יאפשר גם מעבר דירה במידת הצורך.
נוחות נסיעה
עידון היא המילה שבה השתמשנו כדי לתאר את התהליך שעבר על העיצוב של הסורנטו, ונדמה שזו גם המילה המתאימה לתיאור נוחות הנסיעה. המתלים לא משככים לחלוטין ולא מנתקים את הנהג מפגעי האספלט, אך הם בהחלט הופכים את צלקות הכביש לנסבלות הרבה יותר. הסורנטו "מעגל" את הקצוות החדים של בורות הביוב, לא מתרגש מפסי האטה, ובאופן כללי שומר על ריסון מרכב מצוין.
מחוץ לעיר עלול להופיע נדנוד קל במעבר על כבישים גליים, אך גם כאן נוחות הנסיעה הכוללת טובה מאוד. בידוד הרעשים משביע רצון, למעט תהודה הכרחית שנובעת מהחלל הפנימי הגדול של הרכב.
מנוע ותיבת הילוכים
דווקא בתחום הזה, שבו קיה מעולם לא הפגינה הצטיינות יתרה, לא נרשמו שינויים של ממש. באגף הבנזין ניתן למצוא את אותו מנוע, 2,400 סמ"ק, עם הספק של 188 כ"ס. כוח אמנם לא חסר לו, וגם הפעולה שלו חלקה בדרך כלל, אבל אין לו גם את התחכום והעוצמה המתפרצת של מנועי הטורבו המודרניים. הוא לפעמים עלול להרגיש מעט חלש בסל"ד נמוך, דורש בעיטה הגונה בדוושת הגז על מנת לסיים עקיפה כראוי, וגם קצת צורם ברעש מתכתי בתחומי הסל"ד הגבוהים.
תיבת ההילוכים האוטומטית מחולקת ל-6 יחסי העברה מעט ארוכים מדי, אך היא פועלת באופן חלק ונעים כמעט תמיד.
צריכת הדלק של קיה סורנטו בגרסת הבנזין עמדה על כ-9 ק"מ לליטר בתנאי המבחן הרגועים.
לסיכום הסעיף הזה, נציין כי מנוע הדיזל, אותו כבר פגשנו בעבר, מציע יתרונות של ממש בביצועים ובצריכת הדלק. למרבה הצער, המחיר היקר הופך אותו לבחירה לא רלוונטית עבור לקוחות רבים.
התנהגות כביש
יכולת ספורטיבית לא תמצאו מאחורי ההגה של קיה סורנטו, וזאת כנראה לא הפתעה גדולה. ההגה קל מדי ורכינת המרכב מוחשית. מצד שני, תגלו כאן אחיזת כביש מצוינת (גם בגרסת ההנעה הקדמית) ותחושת בטחון של רכב קטן בהרבה, ואת זה לא תוכלו למצוא במיניוואנים האמריקאים המגודלים נוסח טויוטה סיינה או קרייזלר גרנד וויאג'ר.
סיכום
קיה סורנטו הוא שדרוג מוצלח למיניוואן הקומפקטי, וזו שורת סיכום קצת משונה למכונית שעד לפני שנים בודדות התמקדה בנהיגת שטח קשוחה. הסורנטו החדש מציע מראה עדין ונעים לעין אך גם מרשים ובעל נוכחות, מרווח פנימי מצוין ונוחות נסיעה גבוהה. ממש בקרוב אמור להתחיל השיווק של המתחרה הכי גדול שלו – קיה קרניבל החדש, שיקח את השימושיות שלב אחד קדימה על חשבון הנוכחות הג'יפית. האמת? כרגע הסורנטו נראה לנו כמו שילוב מצוין בין התפיסות האלו.
לדגמי קיה בישראל -
קיה
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
