קיה סיד סטיישן דיזל - מבחן רכב

עיצוב הפנים שומר על הקו של הפונקציונליות, ובמיוחד ברכב המבחן, שהגיע ברמת גימור LX הבסיסית, אין פריטי עיצוב מעניינים או יוצאי דופן. רוב התא שחור, עם מעט נגיעות של שחור מבריק ואפור כדי לשבור מעט את ההגמוניה. במרכז הדשבורד נמצאת מערכת מולטימדיה מקומית גנרית ולא איכותית במיוחד. היא עושה את העבודה, אבל בשנת 2016, קל וחומר כשליבואנית יש מערכת טובה יותר שהיא מתקינה בספורטאז', ציפינו ליחידה מודרנית יותר.

תא הנוסעים

איכות החומרים בתא הנוסעים היא בדיוק מה שציפינו לקבל מקיה. איכותי ונעים אך לא יוצא דופן בשום צורה. ההגה מצופה בעור נעים - אם כי מעט מחוספס, וככל שנעים במורד הקבינה, כך הפלסטיקים הופכים קשיחים וחלולים יותר.

המרווח בסיד סטיישן זהה לזה שבגרסת ההאצ'בק - כלומר טוב מאוד. בסיס גלגלים של 265 ס"מ מספק די והותר מרווח רגליים במושב האחורי, ושני מבוגרים ירגישו שם מאוד בנוח. לשלישי - שוב, כצפוי - יהיה פחות נוח.



רשימת האבזור בגרסה שנבחנה היא הבסיסית בהיצע. היא כוללת מזגן רגיל, מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית עם דיבורית בלוטות' ושקי USB ו-AUX, מערכת ה-Flex Steer המוכרת של קיה שמאפשרת לבחור בין שלוש רמות תגבור להגה (כשמצב ספורט הרגיל כבד מדי, קומפורט הרגיש קל מדי, וכל השלושה הרגישו מלאכותיים מאוד), שש כריות אוויר ועוד.



תוספת האבזור בגרסת EX הבכירה מצומצמת יחסית, וכוללת בקרת אקלים מפוצלת, משענת יד אחורית, כיוון גובה למושב הנוסע ותמיכת גב תחתון לשני המושבים הקדמיים. פער המחירים בין הגרסאות, מצד שני, לא ממש מצומצם, ועומד על מעל ל-20 אלף שקלים, מה שנראה מעט תמוה.

נתון הנפח הלא מרשים של תא המטען של הסיד סטיישן - 528 ליטר (8 ליטר יותר מפיאט טיפו) - הוא בלי ספק, ובהיעדר מילה אחרת, מטעה. בפועל, הוא מרגיש יותר כמו מערה עצומה באחוריה של המכונית, ולא סתם עוד "בגאז' של 500 וקצת ליטר". הסיבה ברורה - הנפח המצוין במפרט הוא הנפח עד למדף הנגלל, אבל המצב בפועל מרגיש כאילו "גנבו" ממנו עוד לפחות 200 ליטרים אם לא יותר.

נוחות נסיעה

תנוחת הנהיגה בקיה סיד סבירה, אך המושבים מעט קשיחים. יש שיאהבו אותם בזכות האיכויות האורטופדיות של מושבים קשיחים, ויש כאלה שלא - אני נמנה על הקבוצה האחרונה, ולכן המושבים היו פחות לטעמי. מה שהפריע מעבר לעניין הטעם, הוא הזווית והאורך (או ליתר דיוק הקוצר) של בסיס המושב, שגרר כאבים מוזרים בחלקה האחורי של הירך אחרי נסיעה ממושכת.

בניגוד מוחלט, בולמי הזעזועים תפקדו נהדר והצליחו לבודד את תא הנוסעים כמעט מכל תחלואי האספלט שהצלחתי להציב בפני הסיד. יוצאי הדופן היחידים היו פסי האטה גדולים במיוחד, שמעבר מעט מהיר עליהם גרר פתיחה של המתלה שלוותה במכה לא נעימה.

בידוד הרעשים מצויין, והמנוע כמעט ולא נשמע בשום שלב. למען האמת, מלבד טרטור דיזלי רחוק ושקט שהיה אפשר לזהות אם ממש (ממש ממש) מתאמצים, לכל מי שישב או נסע ברכב היה קשה מאוד להבחין שבכלל לא מדובר במנוע בנזין.

מנוע ותיבת הילוכים

השינוי הגדול ביותר במסגרת מתיחת הפנים של קיה סיד סטיישן הוא יחידת ההנעה. מנוע הדיזל אמנם נשאר בנפח 1.6 ליטר, אך ההספק שופר מ-128 כ"ס ל-136, והמומנט עלה מ-26.5 קג"מ ל-30. יחד עם השיפור בהספק, הוחלפה תיבת ההילוכים מאוטומטית עם שישה הילוכים לרובוטית כפולת מצמדים עם שבעה.

התוצאה היא שיפור בכל התחומים - המיאוץ למאה קמ"ש קוצץ מ-12.1 שניות ל-10.5 שניות (טוב יותר מלא מעט משפחתיות 1,600 בנזין), קבוצת הזיהום ירדה מ-15 ל-4 וצריכת הדלק הממוצעת (על פי נתוני היצרן) ירדה ל-22.7 ק"מ לליטר במקום 17.8 - אולם בסוף המבחן הראה המחשב 14.3 ק"מ לליטר טובים כשלעצמם, אך פחות מרשימים מנתוני היצרן.

בפועל, אופי הפעולה של המנוע ותיבת ההילוכים מצוין. המנוע מושך ללא שום מאמץ מעמידה ועד למהירויות שיוט, מספק האצות ביניים מרשימות ו"שותה" עקיפות במהירויות בין עירוניות כעניין של מה בכך. תיבת ההילוכים סובלת ממעט רעידות בזחילה איטית בפקקים צפופים מאוד, אך ברגע שעולים מעל 10 קמ"ש הן נעלמות כלא היו.

בסופו של יום, המנוע בסיד סטיישן נעים, חלק, חזק מספיק ולא סובל מאף אחת מאי הנעימויות שמיוחסות בדרך כלל למנועים האלה. אבל יותר מכל דבר אחר הוא מעלה את השאלה "למה אנחנו עדיין דבקים במנועי בנזין בזבזנים, כשקיימת אופציה לא פחות טובה והרבה יותר חסכונית".

התנהגות כביש

התנהגותה של הסיד בכבישים מפותלים כנראה לא תפתיע אף אחד. היא מאוד צפויה, עם מעט תת היגוי על המגבלות ודי והותר אחיזה בתנאי היום יום. אם אתם מחפשים כיף, עדיף שתשכנעו את היבואן לכבד את כבישי ארצנו בקיה פרו-סיד GT.

אם אתם רוצים משפחתית שפויה וממש לא מתכננים לנקות תפוחים ואננסים שנמרחו לכם על הקירות של תא המטען כי החלטתם שבדרך מהסופר מרקט חורכים את נס הרים, תמצאו בסיד סטיישן פרטנרית מצוינת.

סיכום

יש מכוניות, שגם כמה שנים אחרי שהחזרתי את המפתחות שלהן ליבואן, עדיין מעלות בי זכרונות נעימים, ויש מכוניות שכמעט ונשכחות רגע אחרי שסגרתי את הדלת שלהן בפעם האחרונה. את קיה סיד קשה שלא לשייך לקבוצה השניה, אבל רגע לפני שאתם פוסלים אותה על סמך המשפט הזה, תחשבו רגע מה אתם רוצים מהמכונית המשפחתית שלכם - כי זו של קיה עושה את כל (לא כמעט, לא בערך, כל) מה שנדרש ממכונית משפחתית בצורה לא פחות ממעולה.

נכון, היא לא תפרוט לכם על מיתרי הלב או תגרום לכם לקום באמצע הלילה עם עיניים טרוטות ולצאת לנהיגת לילה ספוגת אדרנלין, אבל היא תביא אתכם למחוז חפציכם בכל פעם שתרצו, היא תעשה את זה בנוחות, תספק לכם שפע של מקום להעמיס פחות או יותר כל דבר שתוכלו לחשוב עליו ואפילו לא תשרוף הרבה דלק בתהליך. בכל מה שנוגע ליחסי אדם-מוצר, כמכונה קיה סיד סטיישן היא כמעט שקופה, ואולי זה לא נשמע ככה, אבל קשה לחשוב על מחמאה גדולה יותר.

יש רק בעיה אחת. קיה מעניקה לחלק גדול מדגמיה 7 שנות אחריות (על המנוע ותיבת ההילוכים), אבל הסיד סטיישן דיזל איננה חלק מאותו חלק. הבנזין כן, הדיזל לא. חבל.

לדגמי קיה בישראל - קיה

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות