קיה פורטה - מבחן וידאו

וידאו: נועם ריין

אין כבר דרך פשוטה לבחור מכונית משפחתית. זה הדבר הראשון שחשבתי עליו אחרי שהחזרתי את המפתחות של קיה פורטה החדשה לנציגי החברה. פעם זה היה קל. מכונית יפנית = אמינה, גרמנית = איכותית, צרפתית = נוחה ואמריקאית = מרווחת. אבל בשנים האחרונות הקטגוריה שינתה את פניה, וקיה היא הדוגמא הכי טובה לכך. עד לפני כ-7 שנים החברה ייצרה מכוניות בינוניות, אך כיום מרכזי הפיתוח של קיה באירופה מכתיבים את הטון לחברה שמתקשה לעמוד בביקושים. זה בקצרה הסיפור של קיה בזמן האחרון. החברה אולי קוריאנית, אבל הראש? הוא גרמני.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: קיה פורטה

קיה פורטה, בנזין 1.6, אוטומטית, 130 כ"ס, החל מ-127,000 שקל
יתרונות	חסרונות
מרווח פנים נדיב	בידוד רעשים בינוני
נוחות נסיעה גבוהה	עיצוב פנימי בנאלי
צריכת דלק נמוכה	יכולת דינאמית פושרת

צפייה בתוכן קיה פורטה - מבחן וידאו

״הראש גרמני״ תרתי משמע, כי לאור ההצלחה האדירה שנחלה קיה תחת השראתו של המעצב הגרמני פיטר שרייר מונה האחרון להיות נשיא קבוצת יונדאי-קיה ממש לאחרונה. קיה פורטה, אמנם, היא מכונית שלא פונה לשוק האירופאי אלא דווקא לשווקים יותר מתפתחים כמו רוסיה וטורקיה וגם לארצות הברית. כל השווקים הללו אוהבים מכוניות סדאן, ממש כמו בישראל. אבל למרות שהרכב לא מכוון לאירופה המערבית והאנינה, אחרי נהיגה בו מתחדדת ההבנה מדוע בסיס האם של קיה יושב באירופה.
 
מראה שעל הקיר
 
העיצוב פונה למכנה משותף לא מאוד גבוה או מתוחכם, אך למרות זאת המראה שמתקבל מוצלח. החזית זוכה לאף המחודד של קיה (שנקרא "אף הנמר"). הרוחב של המכונית יחד עם הגג הנמוך מעניקים תחושת יציבות. הצדודית זוכה למראה שהוא יותר דינאמי מבעבר בזכות גג שמשתפל מוקדם לאחור, אבל האיזור האחורי מוכר מאיפשהו. זה נראה כמו זנב של פורד פוקוס. בסופו של דבר, מדובר במכונית נאה אבל בין אלפי מכוניות הליסינג הקיה לא מצליחה להתבלט. היא לא ייחודית כמו הפיקנטו או הספורטז' – שני רכבים שהדגימו לאן יכולה קיה להגיע כשממש משתדלים.


קיה פורטה. החלק האחורי מזכיר את פורד פוקוס, אך מלפנים ברור שזו קיה / צילומים: רונן טופלברג


קוריאנית בתל אביב
 
תא הנוסעים שחור משחור, אבל מי שיתבונן היטב בקונסולה המרכזית יכול למצוא, ללא קושי רב, דמיון לרכבים מבית קונצרן פולקסווגן. גם איכות ההרכבה והגימור טובות, אך איכות הפלסטיקה מסגירה את העובדה שהרכב לא מיועד לשוק האנין של אירופה. מרבית הפלסטיקים קשים ומחוספסים וגם ציפוי העור להגה מרגיש פלסטיקי. לא מדובר בביצוע כושל, אלא בהבנה של קיה שבשווקים אליהם הפורטה מיועדת זה פחות מהותי. ממש כמו מה שפולקסווגן עשתה עם הג'טה המיוצרת במקסיקו.
 
אולי אנחנו לא ממש אוהבים את זה, אבל הטעם האישי של לא מעט רוכשי רכב בישראל דומה להעדפותיהם של נהגים בשווקים מתפתחים אשר במקרים רבים מעדיפים כמות על פני איכות. הכמות, במקרה של הפורטה, באה לידי ביטוי בין היתר באבזור. בשנתיים האחרונות קטגוריית המשפחתיות עברה שינוי קיצוני בכל הנוגע לאבזור: פורד פוקוס בגרסתה הבסיסית ביותר העלתה את הרף, והשאר מנסים מאז להדביק את הפער. כבר בגרסת הבסיס מציעה הפורטה מערכת שמע עם שליטה מההגה, כניסות ל-USB ו-AUX, דיבורית בלוטות', פתחי מיזוג לשורה האחורית ופריט מעניין – כונן קשיח בנפח GB1 למוזיקה במערכת השמע. הגרסה המאובזרת מציעה בנוסף בקרת אקלים מפוצלת וגלגלי מגנזיום בקוטר 16 אינצ'. שפע האבזור, עניין עקרוני אצל ישראלים, מציב את הפורטה בקו אחד עם הטובות שבקטגורייה כך שהתחרות על ליבו של רוכש הרכב הישראלי זזה לכיוון פרמטרים כמו מרווח וחסכון בדלק.


 
המרווח בפנים טוב למדי. לפורטה בסיס גלגלים של 270 ס"מ, הארוך בקטגורייה נכון להיום וזהה לאחות יונדאי i35. המושבים הקדמיים נוחים יחסית גם לנסיעה ארוכה והמושב האחורי מציע שפע של מקום לשני מבוגרים, גם במימד הרגליים וגם בסביבת הראש. העניין עם מרווח הראש מסקרן, מכיוון שהגג של הפורטה משתפל בחדות מה שבדרך כלל מכתיב ליטוף קל לפדחתם של נוסעים גבוהים. כניסה למושב האחורי הבהירה את העניין -  המושב עצמו ממוקם נמוך יחסית וכך מתקבל מרווח הראש המוצלח. מצד שני, בסיס המושב הקצר ותנוחת הישיבה הנמוכה עלולים להפריע לנוסעים גבוהים.
 
בין סיאול וברלין
 
פלאפל, צבא ומנוע 1.6 ליטר עם תיבה אוטומטית הם מאפיינים מאוד ישראליים. במקרה שלנו מדובר במנוע עם 130 כוחות סוס ו-16 קג"מ. בעידן של מנועי טורבו קטני נפח השילוב של מנוע כזה עם תיבה אוטומטית סטנדרטית מרגיש קצת ארכאי. למרות שהכוח זמין כבר ממרכז סקאלת הסל"ד, העסק מרגיש ונשמע מעט מאומץ. הפורטה מפצה  ואוספת נקודות חזרה בסעיף תיבת ההילוכים, שמציגה פעולה חלקה למשעי. בסעיף צריכת הדלק אנחנו רגילים לקבל פער ניכר בין נתוני היצרן למצב בפועל, ולאחר נסיעה ארוכה עם הפורטה אפשר לספר שהפער לא מאוד משמעותי למרות שהמסלול כלל גם נסיעות עירוניות לא מעטות. 14.2 ק"מ לליטר מדווח היצרן בעוד שהפורטה שלנו גמעה כ-12 ק"מ לליטר במסלול משולב. לא רע בכלל.
 
מנועים טובים אפשר לקנות, אבזור אפשר לשים, אבל כיול מתלים הוא המקום בו הכי קל ליפול. במקרה של הפורטה כיול המתלים הוא מהמוצלחים שפגשנו במכונית מבית קיה. אם הייתם נכנסים לרכב עם עיניים עצומות הייתם יכולים לחשוב שמדובר ברכב מתוצרת אירופאית. בכביש המהיר מהמורות קטנות מורגשות, אך כמעט בשום מצב לא הורגש נדנוד בתא הנוסעים, גם לא על גלים בכביש. שיכוך המהמורות מתבצע היטב גם בתוך העיר למרות שכאן הפורטה מתמודדת מעט פחות טוב עם שיבושים חדים או עם בורות גדולים. מאפיין אחר של רכבים אירופאים, בידוד הרעשים, נעשה בצורה טובה אך לא מעולה. רעשי כביש נשמעים וגם רעשי רוח אך רק במהירויות שיוט גבוהות.
הפרק על התנהגות כביש מגיע כדי לציין האם מדובר ברכב בטוח ומצד שני נועד לתת לחובבי הנהיגה שמץ של מידע אודות יכולותיו הדינאמיות של הרכב. מי שמחפש מכונית בטוחה לנהיגה ישמח לגלות שהפורטה היא מכונית צפוייה ואוחזת. יש נטייה קלה לתת היגוי, אבל לא מעבר לזה. חובבי הנהיגה לא יאהבו את ההגה המנותק ואת חוסר הנכונות להענות למשחקי דוושה. את הצד הזה של הפורטה השאירו למפתחים בקוריאה כנראה, והפוטנציאל הדינאמי לא מגרד את היכולות של הפוקוס או הגולף.


 
סיכום
 
קיה פורטה מצליחה לעשות הרבה דברים טוב. היא מרווחת, מאובזרת, חסכונית יחסית, די נוחה ואפילו נראית טוב. ובכל זאת, משהו בה קצת מקשה עלינו לסיים את המבחן נלהבים. אין בפורטה צ'ארם, קסם שיבדל אותה משאר עדר המשפחתיות שנוסעות מדי בוקר למתחמי ההייטק ברמת החייל ובהר חוצבים. את רוב המטלות החשובות היא עושה טוב ממש כמו טויוטה או פולקסווגן, אבל לא מעבר. במחשבה שנייה, זה בדיוק העניין. פעם קיה היתה זוכה לקומפלימנטים בזכות השידרוג שכל דור עבר ביחס לקודמו. המצב הזה השתנה. את הפורטה אנחנו כבר מזכירים בנשימה אחת עם הטובות שבמשפחתיות, ונראה שבדיוק לשם היצרנית הקוריאנית שאפה להגיע.

הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון מרץ-אפריל של מגזין iCar

לדגמי קיה בישראל - קיה