שוק המשפחתיות הקטנות מתנהל על מי מנוחות. למרות שמרבית היצרנים מחזיקים דגמים כאלו (לא כולם משווקים בארץ), מרביתם לא ממהרים לעדכן ולהשיק דגמים חדשים בתדירות גבוהה. לרוב מדובר בדגמים המיועדים למדינות מתפתחות, ומציגים מפרטים פשוטים יחסית - כאלו שהוכחו כאמינים ועלות ייצורם נמוכה. בשוק המקומי הקטגוריה הזו פורחת בעיקר בציי הרכב, ועבור מי שמקבל רכב צמוד ממקום העבודה הם מהווים סוג של פשרה המשלבת יכולות משפחתיות סבירות לצד שווי שימוש נמוך ביחס למכונית משפחתית "אמיתית".
לפני זמן לא רב החל בארץ שיווקה של קיה ריו סדאן בדור הרביעי. הנתון הראשון שצד את עניינו היה המחיר, שגבוה ב-18,000 שקלים תמימים מגרסת ההאצ'בק - זו שהפעם מיועדת במוצהר ללקוחות פרטיים. האם תוספת המחיר המשמעותית טומנת בחובה יותר מאשר אפשרות הנחה לציי הרכב? והאם הריו היא המכונית שמומלץ לבחור ברשימה שמקבלים מקצין הרכב? בואו נתחיל.
עיצוב
העיצוב החיצוני בקיה ריו סדאן החדשה מוצלח. בחזית נמצא "אף הנמר" שעבר עדכון וקיבל שבכה בצבע שחור מבריק, ולצידיו בתי פנסי הערפל המעוצבים ככונסי אוויר. חלקה האחורי של הריו סדאן התחדש בפנסים בעיצוב שונה ובפגוש אחורי חדש.
גם עיצוב הפנים התעדכן בהתאם. הדשבורד, ההגה והקונסולה המרכזית - כולם בעיצוב מזמין ונעים לעין.
לאחר שקיה ריו הקודמת הציגה קפיצת מדרגה בכל הקשור לעיצוב, נראה כי כעת שפת העיצוב התמתנה ומצאה קו אחיד וברור יותר. ובאופן כללי, הריו סדאן היא מכונית נעימה לעין - גם אם לא מיוחדת כמו מאזדה דמיו, למשל.
.jpg "קיה ריו סדאן")
תא הנוסעים
לעומת עיצוב הפנים הנאה, איכות החומרים לא גבוהה - כמקובל בקטגוריה. לרוב נמצא פלסטיקה מחוספסת בעלת תחושה חלולה. תחושה זו בולטת בעיקר בדיפוני הדלתות שמשמשים גם כמשענת יד. איכות ההרכבה לעומת זאת טובה מאוד ונראה ששום דבר לא יזוז כאן בקרוב.
גווני אפור ושחור שולטים ברחבי תא הנוסעים, ומעט מסגרות בצבע שחור מבריק ניסו להציל את המצב. בניגוד לגרסת ההאצ'בק שקיבלה מושבים בהירים, כאן אנו נאלצים להסתפק במושבים בצבע שחור.
המושבים עצמם נוקשים מעט, אבל נוחים בסך הכל, גם לאורך זמן בו בילינו בפקקים. חסרה להם תמיכה צידית, אך אפשרויות הכיוונון למושב הנהג ולהגה (גובה ועומק) מאפשרות מציאת תנוחת ישיבה נוחה.
המושב האחורי נוח ומציע מרווח סביר, כמו בגרסת ההאצ'בק. מרווח הרגליים טוב וכך גם המרווח לראש. מנגד, שילוב בין כיסא בטיחות בצד אחד, מבוגר בצד השני וילד במושב האמצעי, יצרו אווירה צפופה. מימד הרוחב הוא ההבדל העיקרי ביחס למשפחתיות "אמיתיות".
נפח תא המטען בריו סדאן עומד על 480 ליטר, המהווים צמיחה של 91 ליטר לעומת הדור הקודם. תא המטען בעל מפתח רחב והוא שטוח ועמוק, אך גובה המפתח צר יחסית, כך שפריטים מסויימים היינו צריכים להכניס בזווית. את תא המטען ניתן לפתוח רק באמצעות לחיצה ארוכה בשלט או משיכת מנוף ליד רגלי הנהג. אין לחצן פתיחה על תא המטען עצמו, דבר שהצריך בכל הגעה לרכב הנחה של השקיות ושליפה של השלט.
האבזור בקיה ריו סדאן הוא נקודת החולשה של הדגם. לסדאן רמת גימור אחת בה נקבל הגה מצופה עור נעים (למגע ולאחיזה), רדיו עם שליטה מההגה, דיבורית בלוטות', 2 שקעי מצית, שקע USB ואחד מאחור, ובאופן מפתיע – מראות מתקפלות חשמלית וחיישני אורות.
לעומת זאת, בגרסת ההאצ'בק (וגם אצל מרבית המתחרות) נקבל גם מערכת מולטימדיה עם מצלמת רוורס, בקרת אקלים וחישוקי סגסוגת.
בתחום הבטיחות, הגרסה המקומית נעדרת מערכות בטיחות אקטיביות ובמקומן יש מערכת מובילאיי בהתקנה מקומית.
הנדסת האנוש טובה מאוד, לא רק בשל מיעוט האבזור. כל הכפתורים נגישים, גדולים דיו ונוחים לתפעול, כמו גם פקדי השליטה על גלגל ההגה.
נוחות נסיעה
הריו סדאן החדשה מציגה שיפור ברמת הנוחות לעומת הדור הקודם. היא עוברת שיבושים בצורה טובה יותר גם לעומת חלק מהמתחרות. מעבר פסי האטה מתבצע בצורה טובה והריו לא מתרסקת או חובטת חזרה. מנגד, דווקא שיבושים עירוניים נפוצים מורגשים בתא הנוסעים.
מחוץ לעיר היא מצליחה ליצור ריסון טוב. הרכב אינו מתנדנד יתר על המידה והנוחות טובה גם ליושבים מאחור. מנגד, בידוד הרעשים אינו מצטיין ונשמעו רעשי כביש גם במהירויות נמוכות. תחת מאמץ חדר רעש המנוע לתא הנוסעים.
שדה הראייה לפנים טוב, אך הראות לאחור מוגבלת. שטח השמשה האחורית קטן יחסית וגם במראות קשה לראות את קצה הרכב. הופתענו מהיעדרם של חיישני רוורס, אך התקנה מקומית לא אמורה להיות יקרה מדי.
מנוע ותיבת הילוכים
המנוע בקיה ריו סדאן החדשה זהה לזה של ההאצ'בק. מנוע בנזין בנפח 1.4 ליטר המספק 100 כ"ס. אלו הם 9 כ"ס פחות מהדגם הקודם, אך נתון המשקל פחת גם הוא בכ-100 ק"ג. המנוע עובד בצורה חלקה, אך הוא חלש ולא פעם נדרשה לחיצה בריאה על דוושת הגז כדי לזנק קדימה. במצב הזה הוא גם מייצר רעש נוכח. אין ספק שהוא יתקשה להתחרות במנוע הקטן והמוגדש של סקודה ראפיד, למשל, או במנוע הדיזל של דאצ'יה לוגאן.
תיבת ההילוכים, בעלת 6 יחסי העברה, פעולת בצורה חלקה ונעימה. היא מסייעת למצות עד כמה שאפשר את כוחו של המנוע.
צריכת הדלק שנמדדה במהלך המבחן, שרובו היה בנהיגה מתונה למדי, עמדה על 10.3 ק"מ לליטר. זהו לא נתון מזהיר. מנגד, בשיוט בין עירוני המצב משתפר מאוד.
.jpg "קיה ריו סדאן")
התנהגות כביש
קיה ריו סדאן, כמו גם ההאצ'בק שנבחנה אצלנו, משדרות התנהגות צפויה ונשלטת. היא מגיבה היטב לפקודות הנהג, ההגה מדוייק יחסית ובעל שטח מת קטן במרכזו והתחושה הכללית בטוחה.
סיכום
קיה ריו סדאן עושה את עבודתה נאמנה. היא משפחתית קטנה שחפה ממגרעות אקוטיות, אם מתעלמים מהיעדרן מערכות בטיחות מתקדמות - לצערנו מאפיין נפוץ של הקטגוריה הזו. אין בה אלמנטים משונים כמו מתגי החלונות בפיג'ו 301, היא לא מרגישה פשוטה כמו דאצ'יה לוגאן או רועשת ומתאמצת כמו מיצובישי אטראז'. היא מצליחה להציע סביבת נהג נעימה יותר מזו של יונדאי i25 ומרווח עדיף על זה של מאזדה דמיו.
אם בכל מקרה בחרתם בקיה ריו ואין לכם ממש צורך בתא המטען הנפרד, העדיפו את גרסת ההאצ'בק המאובזרת והזולה יותר. תמורת ויתור על 180 ליטרים מתא המטען תקבלו דלת חמישית שימושית, אבזור עדיף, תחסכו 18,000 שקל והיא תעשה בדיוק את אותה העבודה.
אך אם אתם מקבלים רכב ממקום העבודה והקטגוריה הזו היא הסביבה שבה אתם נמצאים, הריו היא אחת הבחירות המוצלחות שבה. סקודה ראפיד אמנם תתן יותר בביצועים, באבזור ובמרווח, אבל מלבדה קשה לחשוב על מכוניות מגובשות ו"נורמליות" יותר מקיה ריו. כאלה שלא מתפשרות באופן קיצוני באף סעיף, אלא פשוט מצליחות לשנע את המשפחה בפשטות, ביעילות ובלי דרמות מיוחדות.
לדגמי קיה בישראל -
קיה
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
