ריינג' רובר וולאר - מבחן רכב

עיצוב

לטעמנו, הוולאר הוא הרכב היפה ביותר בליין-אפ של ריינג' רובר. יש בו שילוב מוצלח בין הגישה החצופה והעתידנית של האיווק הקטן לבין המכובדות הרשמית והכבדה של הריינג' רובר הגדול. השיפוע העדין מטה של הגג לצד שיפוע תואם מצד הגחון למעלה מעניקים לחלק האחורי מראה שכאילו עוצב בנגיעת מכחול. החזית עתידנית עם קסנונים צרים ושבכת חלת דבש מבריקה.

שילוב צבעים של לבן לגוף הרכב ושחור לגג נראה מעולה בתמונות, וכמעט טוב באותה מידה במציאת. תעיפו מבט גם על אותו הרכב בגרסאות כסופות שהופכות אותו לתכשיט נוסע. קשה למצוא רכבים בקטגוריה ובכלל שמציעים עיצוב כל כך שלם ומגובש.

תא הנוסעים

תא הנוסעים מנסה לרקוד על החתונות השונות. הוא שואף גם להיות מאוד קשוח ולנדרוברי (כלומר, ריינג' רוברי) וגם טכנולוגי. היינו מוותרים על ההגה העצום לטובת משהו יותר ספורטיבי וקטן, אבל לחברה חשוב היה להעביר פה מסר - אנחנו נשארים נאמנים למסורת. גם שילוב הצבעים והקווים הרוחביים עוד מזכירים קצת את העבר של החברה, אך משם כל העסק תופס כיוון מאוד ברור: טכנולוגיה וקידמה.

מערכת המולטימדיה מצריך הרבה יותר מכמה מילים. אל מול הנהג אין מסך מולטימדיה אחד, אלא לא פחות משלושה. המסך הראשון הוא המסך שמחליף את לוח המחוונים. המסך ענק, ואפשר להתאים אותו בכל צורה - סקאלת מחוונים בעלת מד אחד או שניים, או ריכוז כל נתוני הנהיגה (מהירות, טווח, וכו') בצד וניצול כל רוחב הלוח להצגת מפה או להצגת מערך הבטיחות של הרכב.

לצידו שוכן מסך מערכות הבידור. זה המסך הכללי מכולם וניתן לראות בו כל פונקציה אפשרית שקשורה לרכב ואינה נוגעת ישירות לנהיגה עצמה. יש שם את הניווט, מערכות השמע על שלל אפשרויותיהן, בלוטות', מצלמות היקפיות, ערכת נהיגה בשטח חיישני חנייה ועוד ועוד. גם במסך הזה אפשר להגדיר תצוגות באופן מותאם אישית תוך קסטומיזציה של המסך ממש כמו בנייד שלכם עם שלל האפליקציות השונות.

המסך האחרון נמצא נמוך יותר. ממנו אפשר לשלוט על מערכת בקרת האקלים ועל מערכת ה-Terrain Response לקביעת מאפייני הנהיגה בכביש ובעיקר בשטח. אם ממש רוצים אפשר להוסיף כאן גם שליטה על הרדיו והנייד.



מבחינת עקרונית, מדובר באחת המערכות המתקדמות והמרשימות שפגשנו אי פעם ברכב נוסעים. כמות האפשרויות עצומה והיכולת להציג את המידע באופן מותאם באופן אישי ומדוייק תצליח להרשים אפילו את מי שהתנסה במערכות המוצלחות מבית וולוו ואודי.

אבל יש גם ביקורת. ראשית, המסך שמחליף את לוח המחוונים פועל בצורה איטית, וכשרוצים לשנות משהו תוך כדי נהיגה זה ממש לא לעניין. אבל זה עוד כלום לעומת שאר בעיות הנדסת האנוש של הרכב. במקומות רבים הכפתורים משתנים בהתאם לפונקייצה המופעלת באותו רגע. הכפתור של הטלפון על ההגה הופך לשניים כשמתנהלת שיחה. גלגלת שינוי הטמפרטורה במצב המזגן משתנה לשליטה על עוצמת המאוורר אם הכפתור שלו לחוץ, וזה עוד טוב כי אם אתם בטעות בתפריט "מצבי נהיגה", אותה גלגלת בדיוק תשלוט על מאפייני הרכב, כך שבמקום להגביר טמפרטורה תעבירו בטעות למצב Rock. הגלגלת גם קרובה מאוד לידית העברת ההילוכים, שגם היא עגולה, כך שלא פעם חיממנו את הרכב בניסיון להעביר לרוורס. הבנתם את הבעיה?

וזה לא נגמר כאן. כי עומס הפונקציות שרוכזו במעט כפתורים אולי הפכו את הרכב לנקי יותר מבחינת העיצוב, אבל זה גם עלול לפגוע בבטיחות הנהיגה. באודי ובוולוו פתרו את הבעיה בשילוב מערכות בטיחות אקטיביות המאפשרות לנהג מרווח בטחון בהסטה של המבט מהכביש לטובת התפעול של הפונקציות במסכי המולטימדיה. הגרסה בה נהגנו של הוולאר מגיעה בלי מערכות אקטיביות כמו בקרת שיוט אדפטיבית וכך הנהג חייב להסיט את המבט מבלי שאין שום דבר ששומר עליו.

מלבד בקרת שיוט אדפטיבית, חסרו ברכב המבחן גם בקרת סטייה מנתיב אקטיבית והתראה על רכב בשטח מת. תרצו אותן? תוסיפו את הסכום הבלתי מבוטל ושדרגו לגרסת ה-HSE.

למעט החיסרון האקוטי באבזור הבטיחות, רשימת האבזור של הרכב עמוסה לעייפה ומרשימה בפני עצמה.

המרווח לנהג ולנוסע מעולה. אפשרויות הכוונון מגוונות ותנוחת הישיבה מצוינת עם ראות טובה קדימה ולצדדים, וקצת פחות לאחור. מי שמצפה ללנדרובר קלאסי עם שליטה מלאה במבט על מיקומו של כל גלגל ותצפית לקצה החרטום, עלול להתאכזב. לא נראה שזה יפריע להרבה אנשים.

המרווח מאחור פחות מוצלח, בעיקר בסעיף הרגליים. נוסעים גבוהים עלולים להתלונן על מרווח מוגבל. שלושה נוסעים יכולים לשבת מבחינת הרוחב, אבל לכפות הרגליים יהיה קצת פחות מקום בגלל תעלת הינע משמעותית במרכז.

תא המטען בעל הפתיחה החשמלית גדול ומאפשר להכניס המון ציוד. פתח ההטענה אמנם שטוח אבל הוא גבוה מאוד. בגרסאות עם מתלי אוויר הרכב יכול להנמיך את הזנב כדי להקל על ההעמסה, אך זה לא קיים בגרסה בה נהגנו. 

נוחות נסיעה

כמו בדגמים אחרים של הקונצרן הבריטי-הודי, גם בוולאר איכות הנסיעה טובה והריסון מצויין. בכביש הבין עירוני הוא בולע בדממה את המהמורות השונות ולאורך ימי המבחן כמעט ולא הצלחנו למצוא פגע רע של בוני הכבישים בארץ שהוא התקשה להתמודד איתו. בתוך העיר הוא מרגיש מעט רך, ועדיין ספג את מרבית השברים והתלוליות באופן משביע רצון, למעט מקרים חריגים פה ושם. כשאיזושהי מהמורה מצליחה להסתנן פנימה האצבע המאשימה פונה באופן מיידי לצמיגי ה-20 אינצ' נמוכי החתך.

בידוד הרעשים הוא לעילא, וארבעה נוסעים ניהלו ברכב שיחה רגועה במהירויות לא כל כך רגועות.

מנוע ותיבת הילוכים

רכב המבחן הגיע בגרסת 2.0 ליטר בנזין, כאשר לוולאר יש עוד כמה אופציות. הבסיסית ביותר היא מנוע 2.0 ליטר דיזל עם 180 כוחות סוס, אחריה מגיעה הגרסה שלנו, עם 250 כ"ס. מעליה ניצבת גרסת דיזל נוספת עם 240 כוחות סוס ובנזין נוספת עם 300 – כולן מנפח 2.0 ליטר. צמד הגרסאות הבכירות מגיעות עם מנועי 3.0 דיזל ובנזין – 300 ו-380 כ"ס בהתאמה.

על הנייר הנתונים של הגרסה הנבחנת נראים לא רע – 6.7 שניות למאה קמ"ש ורצועת כוח של 4,300 סל"ד. בפועל העסק קצת פחות מרשים. עם משקל של 1.8 טון המנוע הצנום לא שש להזיז את הבריה הכבדה. הוא עולה במעלה הסל"ד בקצב מספק אבל אל תבנו על עקיפות מהירות כשד או על מכה בגב בעליות תלולות. באזור שיא ההספק המנוע מתחיל לאבד קצב וצריך לעבור להילוך הבא.



למרות הביקורת הקלה, בסופו של יום, מי שלא צפוי לנסיעה הררית קבועה ומהירה ימצא את המנוע כשותף מספיק טוב לדרישות היום יום. לא מדובר ברכב חלש והיכולת שלו לשייט במהירות גבוהה ולהעפיל הלאה במד המהירות תהיה מספקת בדרך כלל.

תיבת ההילוכים חלקה לגמרי, וזאת ביקורת מאוד חיובית כי בעבר זכינו ממנה להתנהגות פחות אלגנטית. הידית העגולה חמודה למדי אך כבר התלוננו על הקרבה היתרה לכפתורים עגולים אחרים בתא הנוסעים.

בימי המבחן, שלא תבעו מהרכב יותר מנסיעות ארוכות ורגועות, צריכת הדלק נעה בין 8.5 ל-9 ק"מ לליטר. יחד עם מיכל דלק לא עצום, היינו מוותרים על פשיטות מדבריות ארוכות.

התנהגות כביש

בכבישים הפתוחים והמהירים יחסית של הדרום, הוולאר אוחז מעולה. התגובות שלו להרפיות דוושה ולפקודות הגה מהירות באופן מפתיע. ההגה עצמו לא ממש מדוייק והקוטר המוגזם שלו לא הופך אותו לשותף אידיאלי. ככל שהכבישים הופכים מפותלים כך הוא רוכן יותר וצריך יותר משקל על הציר הקדמי כדי לפנות.

כדי להגיע למגבלות האחיזה שלו תצטרכו להיות ממש נחושים. שם אולי תגלו שהנטייה של הרכב לתת היגוי צפויה ופרוגרסיבית. האח התאום שלו, יגואר F-pace, כנראה יצלח את הכביש קצת יותר מהר, אבל הוא כנראה לא יכול לדגדג את הוולאר בשטח.

שטח

לצערנו לא יכולנו לבדוק את התחום הזה כראוי, שכן יבואנית הרכב דרשה כי נימנע מנסיעה בשטח עם הרכב.

סיכום

ריינג' רובר וולאר הוא רכב יוקרה מבריק. הוא נראה מעולה, נוח ומתנהג טוב מאוד ביחס למתחרים שלו. תא הנוסעים שלו הוא מהמיוחדים והמפתיעים שמוצעים כרגע בשוק. אך למרות היתרונות הגדולים, הוא גם מציג כמה חסרונות בולטים. לנו הפריעה במיוחד העובדה שלא כל הגרסאות מקבלות מערכות בטיחות קריטיות. גם המחיר לא זול: כ-150 אלף שקל מפרידים בין גרסת הבסיס של הוולאר לזאת של היגואר המקביל.

כנראה שימצאו רכבי פנאי יוקרתיים משתלמים ממנו, ועדיין, הוולאר מביא לקטגוריה משהו שונה וייחודי. גם בין הרכבים של היצרנית קשה למצוא רכב שמצליח לשלב טוב כל כך בין המימדים ההגיוניים (יחסית) לבין עיצוב קליל ויוקרתי. שווה? לא בטוח שזאת ההגדרה המדויקת, ועדיין היינו שמחים לראות אחד כזה חונה ליד הבית.

לדגמי לנדרובר בישראל - לנדרובר

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות