כמו יצרניות רבות אחרות, במיוחד כאלו שמתמקדות בשוק הרכב האמריקאי, גם שברולט החליטה לצמצם את היצע מכוניות הנוסעים שלה ולהתמקד ברכבי הפנאי. כך פינו את מקומן שברולט קרוז, סוניק ואורלנדו, גם האימפלה עזבה אותנו לאחרונה, ואם לא כוללים את הספורטיביות והמסחריות - אז לשברולט נותרו בצפון אמריקה רק 3 דגמים שהם לא SUV: ספארק, מאליבו ובולט החשמלית. בשווקים מתפתחים מציעה שברולט עוד דגמים רבים, אך אלו לא רלוונטיים למדינות המערב ולישראל.
בתוך היצע דגמי הפנאי של שברולט אנחנו מכירים היטב את הטראוורס הותיק, גם האקווינוקס כבר נמצא איתנו כמה שנים, הבלייזר הצטרף לא מזמן ואילו הטראקס הקטן עזב לאחרונה, על מנת לפנות מקום למחליף צעיר ומעוצב בשם שברולט טרייל בלייזר.
בניגוד לדגם הגדול ששווק אצלנו לפני למעלה מעשור ונשא את אותו השם, הדור החדש של הטרייל בלייזר הוא דגם הכניסה לעולמות הפנאי של שברולט. הוא מציג מימדים של ג'יפון מקטגוריית הביניים, דומה בגודלו למאזדה CX30, ניסאן קשקאי, סובארו XV וסיאט אטקה. הטרייל בלייזר ממוצב מעל לטראקס ונמכר במחיר התחלתי שנושק ל-150,000 שקלים. מה הוא מציע בתמורה?
שברולט טרייל בלייזר נראה מצוין לטעמנו, מזוהה מיד כאח הקטן של הבלייזר. הקווים חדים וזוויתיים, מזכירים במשהו גם את אלו של הקמארו.
יחידות תאורה ב-3 קומות זה מבנה שכבר פגשנו ברכבים לא מעטים; גם מגן הגחון המדומה, פסי הגגון, החצאיות השחורות והקורה האחורית הצפה, כל אלו הם אלמנטים נפוצים בעיצוב של רכבי פנאי כיום. ועדיין, למרות שהוא לא מיוחד, הוא מדבר בשפת העיצוב של שברולט ונראה קשוח ואגרסיבי.
מבפנים הוא כבר הרבה פחות מיוחד, אך עדיין נאה. לוח המחוונים לא דיגיטלי אך הוא ברור וקל יחסית לשימוש. מסך מולטימדיה גדול יחסית, שעטוף בפלסטיק בצבע שחור-מבריק, ממוקם מתחת לפתחי מיזוג צרים, ומתחתיו יש פקדי מיזוג מודרניים ותאי אחסון שימושיים בכמות סבירה. איכות החומרים בסיסית במרבית המקומות, אך באיזורים בהם היד מרבה לגעת - הרמה בסך הכל טובה.
תא הנוסעים
העיצוב הבסיסי של סביבת הנהג מאפשר הנדסת אנוש טובה מאוד. קל להבין מה עושה כל מתג, התחושה מוכרת וביתית ותאי האחסון מסודרים היטב ומאפשרים גישה נוחה לפריטים. עם זאת, נציין כי המתגים שלפני ידית ההילוכים מעט צפופים ולא פעם חלקם נלחצו בטעות, כולל כפתור ניתוק בקרת היציבות שממוקם בסביבה "אסטרטגית".
את הטרייל בלייזר אפשר לקבל בארבע רמות גימור שונות. גרסת ה-LS הבסיסית מיועדת בעיקר לציי רכב ותופיע גם בערוצי ה"אפס קילומטר", ובהתאם היא מציעה מפרט אבזור מצומצם למדי: מסך מולטימדיה בגודל 7 אינץ' עם קישוריות אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, מצלמת רוורס, חיישני חניה, צמד שקעי USB, בקרת שיוט רגילה, בלם יד חשמלי, חישוקי "17 קלים וחלונות כהים מאחור.
גרסת ה-LT פלוס, עם תוספת קטנה יחסית למחיר, משדרגת משמעותית את המפרט. היא מגדילה את המסך ל-8 אינץ' ומוסיפה שני שקעי USB מאחור וגם שקע 230 וולט שימושי (כולל אפשרות לחיבור תקע ישראלי עם שני פינים). בנוסף כולל המפרט בגרסה זו גם בקרת אקלים, מושב נהג חשמלי, חימום למושבים הקדמיים, מראה נגד סנוור, כניסה והנעה ללא מפתח, הנעה בשלט רחוק ופסי גגון.
גרסת ה-LTZ מוסיפה למפרט גם גג שמש פנוראמי ודלת תא מטען חשמלית עם פתיחה בהושטת רגל, ואילו גרסת ה"אקטיב" משדרגת בעיקר את המכאניקה עם הנעה כפולה ותיבת הילוכים שונה, אך גם ברשימת האבזור היא נבדלת מאחיותיה - ומוסיפה למפרט גם ריפוד דמוי עור משולב בד, תאורת לד מאחור, צביעה דו-גוונית וצמד פתחי מפלט.
בכל הנוגע לאבזור הבטיחות, כל הגרסאות זהות. כולן מציעות 10 כריות אוויר, בלימת חירום אוטונומית מבוססת מצלמה הפעילה עד למהירות של 80 קמ"ש ומזהה גם הולכי רגל, תיקון סטיה מנתיב, ניטור שטחים מתים במראות, התרעת תנועה חוצה מאחור ואורות גבוהים אוטומטיים. בקרת שיוט אדפטיבית לא כלולה במפרט.
למרות מימד גובה בולט יחסית, תנוחת הישיבה לא גבוהה באופן מיוחד. אנחנו דווקא אהבנו. אפשרויות הכוונון החשמלי נרחבות, וכוללות גם תמיכת גב תחתון, אך הכסא קצר יחסית ומציע תמיכה מוגבלת בגוף. גם ההגה לא יוצא הרבה לכיוון הנהג.
המושב האחורי מציע מרווח רגליים יוצא מהכלל, אך המושב עצמו קצר ונמוך ולא יהיה נוח לנוסעים בוגרים לזמן ממושך. לילדים, במיוחד כאלה שיושבים בהתקני ריסון, זה כמובן לא יפריע. מרווח הראש מוגבל יחסית (גם בגרסאות ללא הגג הפנוראמי) ורוחב המושב יהיה צפוף לשלושה. הרצפה שטוחה לחלוטין בגרסאות ההנעה הקדמית, ואילו בגרסת ההנעה הכפולה ישנה תעלת הינע קטנה. פתחי מיזוג בולטים בהיעדרם.
תא המטען מציע נפח פנומנאלי של 716 ליטרים, אך צריך לזכור שהמדידה בתקן האמריקאי מתחשבת בנפח עד לגובה התקרה - לעומת המדידה האירופאית שנעצרת בגובה המדף. כך או אחרת מדובר בתא מטען לא רע עבור רכב פנאי מסוגו של הטרייל בלייזר, עם מפתח רחב ונגיש וגם מדף לחלוקת גובה.
נוחות נסיעה
לכל הגרסאות של הטרייל בלייזר יש מידת צמיג זהה, עם רוחב של 225 מ"מ, חתך 60 וקוטר של 17 אינץ'. הצמיג הזה, עם לא מעט "בשר", מאפשר ספיגה מצוינת של השיבושים הקטנים בעיר - ולכך תורמים גם המתלים שמכוילים באופן רך יחסית.
עם זאת, לפעמים מורגשת רכות יתר. הטרייל בלייזר מרבה להתנועע אחרי רצף שיבושים או אחרי פס האטה גדול - עד כדי סגירה של המתלה במקרי קיצון.
על כבישים מהירים הנוחות טובה כל עוד הכביש איכותי. בעיקולים ישנה רכינה בולטת ועל כבישים גליים מורגשת תנודתיות. בידוד הרעשים טוב מאוד, למעט רעשי כביש שנשמעים בעוצמה סבירה.
מנוע ותיבת הילוכים
היצרנית האמריקנית, כך סיפרו לנו נציגי היבואנית, אפשרה לישראלים לבחור באחד מתוך שני מנועי טורבו-בנזין שמוצעים עם הטרייל בלייזר: מנוע בנפח 1.2 ליטרים עם 137 כ"ס או מנוע בנפח 1.35 ליטרים עם 155 כ"ס. האפשרות החזקה יותר היא זו שנבחרה, ולצידה משודכות שתי אפשרויות להעברת הכוח: תיבה רציפה בגרסאות ההנעה הקדמית או תיבת 9 הילוכים אוטומטית בגרסת ההנעה הכפולה.
נהגנו בשתי הגרסאות. בשתיהן הטרייל בלייזר משיג ביצועים טובים מאוד, בעיקר ביציאה מהמקום. מנוע הטורבו הקטן מגיב היטב ומטפס בזריזות לסל"ד גבוה, שם הוא נותר יעיל - שכן שיא ההספק מושג רק ב-5,600 סל"ד, ואילו שיא המומנט, שעומד על 24.2 קג"מ, מגיע כבר ב-1,600 סל"ד ויוצר רצועת כוח רחבה יחסית.
הביצועים זריזים, תגובת הדוושה נמרצת והג'יפון האמריקאי מרגיש נחוש ומאיץ היטב במהירויות ביניים, אך בעקיפות במהירות גבוהה או בעליות ממושכות הורגש לעיתים מחסור בכוח. המנוע פועל בצורה מאוזנת ולא מייצר את הצליל המחוספס שאופייני למנועי 3 צילינדרים, אך יש לו צליל נוכח במאמץ.
תיבת ההילוכים הרציפה פועלת באופן חלק לגמרי בסביבה העירונית, ורועשת במידה סבירה בהחלט במהירויות גבוהות. החלוקה המלאכותית להילוכים לא קיימת - אין כאן מנופים מאחורי ההגה, ובמקומם יש כפתור זעיר על ידית ההילוכים שלא מחלק בין יחסי ההעברה, אלא רק מגדיר "גבול עליון" של יחס העברה מקסימלי.
גרסת ההנעה הכפולה, למרות נתון תאוצה איטי יותר (9.1 שניות לעומת 8.5 בהנעה הקדמית), מצליחה להוריד את הכוח לכביש בצורה יעילה יותר ולפעמים מרגישה לא פחות מהירה. תיבת 9 ההילוכים מעניקה תחושה טבעית יותר מהתיבה הרציפה בנהיגה מאומצת, אך לא תמיד בוחרת בהילוך הנכון לטובת השגת הכוח המירבי. גם היא פועלת חלק בתנאי שגרה.
צריכת הדלק עמדה על 13.3 ק"מ לליטר בגרסת ההנעה הקדמית או 12.6 ק"מ לליטר בגרסת ההנעה הכפולה, כאשר בשני המקרים הנהיגה היתה בין עירונית בקצב סביר.
התנהגות כביש
המתלים הרכים, כפי שכבר ציינו, יוצרים רכינת מרכב בולטת בעיקולים. אלו, יחד עם היעדר התקשורת מהשלדה וההגה, והדיוק המוגבל של זה האחרון, מבהירים כי לטרייל בלייזר אין יומרות גבוהות בתחום הדינאמי - ודאי שלא בהשוואה למתחרות כמו קיה אקסיד, מאזדה CX30 או סובארו XV. אחיזת הכביש טובה בסך הכל, עם יתרון לגרסת ההנעה הכפולה.
סיכום
שברולט טרייל בלייזר מכניס את היצרנית האמריקאית לסגמנט חשוב, שבו עד היום היא לא נהנתה מנוכחות בולטת - לפחות לא בסביבת המחירים הזו. בעוד האקווינוקס ממוצב מול דגמים גדולים כמו טויוטה ראב 4, סובארו פורסטר או מאזדה CX-5, הטרייל בלייזר נדרש להתמודד מול מתחרות זולות יותר ומעט יותר קטנות, רובן עם אוריינטציה אירופאית. בסגמנט הזה הטרייל בלייזר יפגוש במתחרות מעולות, שלא יעשו לו חיים קלים.
הטרייל בלייזר מביא לקטגוריה שלו עיצוב מוצלח, מרווח פנימי לא רע, ביצועים מצוינים, צריכת דלק חסכונית ומפרט אבזור נדיב (למעט בגרסת ה-LS הבסיסית). הוא לא מבריק בנוחות הנסיעה, בעיצוב הפנים או באיכות החומרים, וגם היכולת הדינאמית שלו לא מלוטשת, אבל למרות זאת מדובר לטעמנו ברכב פנאי בהחלט ראוי, שעוד ינגוס בנתח מכובד מעוגת הג'יפונים ההולכת וגדלה. שיהיה בתיאבון.
לצפייה בכל דגמי שברולט בישראל
פורסם לראשונה ב- 03.12.20
למאמר זה התפרסמו 10 תגובות