שברולט קמארו ZL1 - מבחן רכב

"שוב היא"? ה-ZL1 נובחת עלי. אני מתנצל שוב ומבטיח לא לחזור על שמות של מכוניות אחרות כשאני לידה.

בואו נהיה לרגע כנים. ה-ZL1 עולה הרבה פחות משתיהן, כך שגם אם העיצוב לא אוונגרדי - אין ספק שבמבחן של 'שקל לתשומת לב' היא קורעת אותן בלי מלח. גרסת ה-ZL1 לא מוסיפה הרבה ביחס לגרסה הרגילה, אבל שלל תגי ZL1 , ספויילר נוכח מאחור וסוג של ספויילר קדמי שעושה קולות של קרבון מספיקים כדי לחדד מסרים.

תא הנוסעים

צונחים למושב הנהג (או הנהגת) הנמוך וישר עולה המחשבה לראש - מי שעיצב את הקמארו מעולם לא נהג בה. שדה הראיה פחות טוב מצוללת שגדעו לה את הפריסקופ. השמשה הקדמית היא חרך ירי וזה עוד טוב. היא מתוחמת בקורות A עבות, בכיסוי ענק ללוח השעונים, במראות צד (קטנות)  ואפילו בתוספת המקומית של מערכת ה-Movon שמסייעת למנוע סטייה מנתיב (אם היינו רואים את סימוני הנתיבים מהזווית הזאת). הישיבה נמוכה בהרבה מקו המותניים השרירי, השמשה האחורית המיניאטורית נחצית באמצעות ספויילר. מבטים אחורה והצידה פשוט לא רלוונטיים ברכב שכזה –אבל עם 650 כ"ס, ספק אם מישהו יעקוף אתכם כך או כך. 

מבחינת התחושות בתא הנוסעים, קשה להעניק תחושה יותר ספורטיבית ממה שהשברולט הזאת יודעת להעניק. המושב עוטף את הגוף בחיבוק נעים. הוא לכשעצמו נוח מאוד, גם בישיבה ארוכה. עם כוונון חשמלי קל להגיע לתנוחת ישיבה טובה ולשמור אותה באמצעות הזיכרונות. 

אם אתם גבוהים מאוד תגלו שאין לכם הרבה מרווח תמרון לראש. או שתשבו נמוך או שתראו בעיקר את הגג. אם אתם נמוכים, תתוודעו לעובדה שהברקס עמוק מאוד כך שתנוחת הישיבה תהיה קרובה ממה שחשבתם. ההגה עצמו מתכוונן לטווח ארוך, מה שמאפשר להיות תמיד במרחק הנכון. 

ההגה עצמו מרגיש כמו משהו שהגיע ממכונית נאסקאר. הקוטר קטן, הוא עבה ועוטה אלקנטרה. הגודל שלו מושלם בנהיגה מהירה, קל להחזיק אותו והאלקנטרה תוודא שהידיים המזיעות שלכם לא יחליקו. אם יש משהו אחד שאני (והיא כמובן) מוכנים להתחייב עליו, זה שאחרי כמה דקות הידיים שלכם יתחילו להזיע. דרך אגב, יש חימום להגה ולמושבים. אלה האחרונים נהנים גם מאוורור מוצלח. 

פתחי המיזוג גם הם מכניסים לאווירה. הם עגולים כמו טורבינות של מטוס סילון והתפעול שלהם חכם. כל הכפתורים החשובים נמצאים שם בסביבה (למרות שהם קצת קטנים). בכלל, הנדסת האנוש מצוינת. הדברים החשובים באמת נעשים בכפתור פיזי. האייקונים על המסך גדולים ופשוטים ורק רשימת ההגדרות במסך קצת קטנה כשצריך לתפעל אותה בנסיעה מהירה. ברכב שמשייט במהירות של טיל בין יבשתי, הנדסת אנוש טובה הוא עניין של חיים ומוות. רק מי לעזאזל חשב על הזווית המוזרה של מסך המולטימדיה? 

עוד ביקורת? לא הרבה, ובכל זאת. ברכב כזה ציפינו להרבה יותר מערכות בטיחות. יש התרעה על רכב מלפנים (בלי בלימה אוטונומית), התרעה על רכב בשטח מת והתרעת רכב חוצה מאחור פלוס 8 כריות אוויר. בקרת השיוט לא אדפטיבית, בקרת הסטייה מנתיב היא תוספת מקומית. ממטוס עם ארבעה גלגלים ציפינו למעט יותר סיוע. מצד שני, אם אתם לא מרוכזים מאוד – אנא פנו למכונית אחרת, לטובתכם ולטובת שאר משתמשי הדרך. 

אבזור נוסף ששווה לדעת שנמצא: בלם יד חשמלי, מצלמה במראה המרכזית, אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, כניסה והנעה בלי מפתח + הנעה מרחוק (דרך חביבה להפחיד עוברי אורח) וגם שני מושבים מאחור. 

כן, יש מאחור שני אלמנטים שעשויים להחשב למושבים. אנשים בגובה ממוצע בטוח לא יכנסו לשם. מצד שני, הופתענו כמה היו מוכנים להיכנס לשם בשביל הפריווילגיה לנסוע ב-ZL1. מהר מאוד הם התחרטו. נציין גם כי תא המטען מפתיע בגודלו, אם כי קשה להכניס ולהוציא ממנו פריטים גדולים.

נוחות נסיעה

ה-ZL1 נמוכה. 1.8 ס"מ פחות מהאחיות שלה, וכל הגובה הזה מקוצץ מהמרווח בינה לבין הקרקע. כפועל יוצא מהלך המתלה לא ממש ארוך. באופן מפתיע, המתלה עצמו קצת רך ונעים, אבל פשוט אין לו טווח תנועה מספיק ארוך כדי להימנע מסגירות כואבות. לצד זאת יש בולם שהמחוייבות המרכזית שלו היא החזרה של המתלה למצבו המקורי בהקדם ולאו דווקא לספק נוחות נסיעה. יחד עם חישוקי 20 אינץ' עצומים בחתך של כלום ושום דבר מתקבלת נסיעה עירונית קופצנית ודי עסוקה. פסי האטה היא תעבור בקלות כל עוד המהירות תהיה איטית (וזהירות על הפגוש הנמוך) אבל בורות עמוקים או טלאים היא לא אוהבת וגם חובטת היטב אם לא תיזהרו. 

"זה אותך שאני לא מסמפטת", היא זורקת לי. 

מחוץ לעיר מדובר בסיפור אחר. המתלה הקצר, והסתימות שלכם, עשויים לחטוף ברצינות אם תפגשו בור או מהמורה בולטת במהירות גבוהה. בשאר הזמן היא דווקא מצליחה לספוג שיבושים בצורה נאותה. ועדיין, אם לנוחות מפנקת ציפיתם, יש כמה אופציות טובות יותר באולם של שברולט. הספארק היא רק אחת מהן. 

בידוד הרעשים שלה הוא דו קוטבי ממש כמוה (רק שהיא לא תשמע אותי אומר את זה). מצד אחד, עד 100 קמ"ש רעשי הרוח מינימליים, רעשי הדרך נשמעים ברקע ואפילו המנוע חרישי (אם לא עברתם בטעות את ה-2,000 סל"ד). הבידוד הזה גורם לנסיעות מאוד מהירות להרגיש איטיות ולא פעם מצאנו את ה-ZL1 מתגנבת לטריטוריות שכלא בצידן בלי ששמנו לב. במהירויות גבוהות יותר (השם ישמור) רעשי הרוח נוכחים, רעשי הכביש אף הם וכל העסק בפנים מתחיל להרגיש כמו במטוס קרב ופחות כמו ברכב חוקי לכביש.

מנוע ותיבת הילוכים

טראמפ בזמנו ביטל הרבה תוכניות למניעת התחממות של כדור הארץ, אבל פליטות הפחמן שלנו בשלושת ימי המבחן כנראה גרמו הרבה יותר נזק לאקלים של הכדור. 

כי מתחת למכסה שוכן לו מנוע. חתיכת מנוע. נפח של 6.2 ליטרים זה משהו ששמים בטנקים וזה עוד לפני שדיברנו על המגדשים וההספק. 650 כוחות סוס זה כמעט פעמיים הכוח של גרסת ה-3.6 ליטרים של הקמארו, או אם תרצו - ב.מ.וו 340 + פורשה בוקסטר, פחות או יותר. 650 בסוסים זה כמו מיליון דולר במטבעות.

וזה לא הנתון המטורף פה. למנוע הזה יש 90 קג"מ! זה פי 2.25 מהגרסה ה-"בסיסית" ובערך 36% יותר מכפי שמציעה ב.מ.וו M3 (כן, זאת לא טעות). המומנט מגיע לשיאו ב-3,600 סל"ד ויש מישהו שיגיד שאלו טורים גבוהים. זאת כמובן תהיה טעות רצינית. בכל יציאה מהמקום המנוע קורע את הצמיגים בקלילות – עוד קצת מומנט היה טוחן אותם לאבקה עוד לפני שהיינו מגיעים ל-50 קמ"ש. 

המנוע מטפס בקשת הסל"ד בקלילות מפחידה והכוח זמין בכל שניה נתונה. יש פה 10 הילוכים, רובם מיותרים לגמרי עבור נהגים שפויים. הם גם די ארוכים. את המהירות המותרת היא חוצה בנונשלנטיות כבר בסוף ההילוך השני ובהילוך שלישי היא מגיעה למהירות כלא. כפועל יוצא, נדיר להגיע בכלל לשיא ההספק שנמצא ב-6,400 סל"דים לא גבוהים מדי. 

עם כך כל הרבה כוח, המנוע גורם לזנב להרגיש כמו ערס על הכביש. הזנב מנסה לעקוף מימין, מנסה משמאל ופשוט לא מפסיק. רק שכאן התחרות לא מתקיימת בין רכב אחד לשאר הרכבים אלא בין הציר האחורי לציר הקדמי. כשהגלגלים סוף סוף משיגים איזושהי אחיזה, פתאום סיבובים ממהרים לתקוף אותך וישורות מתאדות כמו מים במדבר. מהר מאוד הנהיגה הופכת לסדנת שליטה ביצרים ובהתמודדות עם פחדים. תאמינו לי – להגיע לסיבוב במהירות כפולה ממה שציפיתם, או לצאת להחלקה לא צפויה ב-110 קמ"ש – זה מפחיד. 

לצד כל הכוח, למנוע יש סאונד V8 ייחודי וממכר. כבר בעמידה הוא מגרגר, בשליש הראשון של מד הסל"ד הוא מרעים ברעש בריטוני, בשליש השני מצטרפת שריקה של מגדש הטורבו ולקראת שיא ההספק נדמה שעדר סוסים מסתער עליך. עכשיו תעזבו את דוושת התאוצה ותזכו לרצף פיצוצים מהאגזוזים. הרוק & רול חוזר לבעוט. 

לכל הטוב הזה יש מחיר – והוא מגיע בתחנת הדלק. במבחן הלא מתון שלנו היא צרכה 5.5 ק"מ לליטר למרות שהיא טוענת בעקשנות שהיא אף פעם לא שותה.

התנהגות כביש

על התנהגות הכביש של ה-ZL1 אפשר לכתוב ספרים, אבל אם צריך לסכם אותה במשפט אחד נקרא לעזרה את הנביא הושע: "זרעת רוח ותקצור סופה".

שברולט קמארו ZL1 לא לוקחת שבויים. היא חסרת רחמים ועל כל טעות אתם תשלמו בריבית שתביך את השוק האפור. וזה ברור מהלחיצה הראשונה על דוושת התאוצה, כשהזנב בורח במהירות הצידה ומוריד את הלב לתחתונים. 

לצד הכוח האדיר היא בנויה באופן כל כך שונה, שצריך פשוט לאמץ דרך נהיגה אחרת. אילוף הסוררת Out, אילוף הנהג – In. המנוע הענק והכבד יושב מלפנים ומשנה לחלוטין את יחס המשקל המאוזן שמציעה לדוגמא הקמארו 3.6 ליטרים. החלק האחורי הקליל מקבל את כל הכוח והזנב זז בקלילות בכל מכה של גז. 

ביום הראשון של המבחן, יחס המשקל הלא שגרתי הכתיב נהיגה שונה מכמעט בכל מכונית בה נהגנו. כניסה לאייפקס ויציאה בגז הדרגתי כמעט בלתי אפשרית, כי הפחד מזנב שרוקד לרוחב הכביש (כן, גם עם בקרות) מוחשי מדי. במקום זה מתחילים לאמץ נהיגה בינארית. ברקס בקו ישר, כניסה מאוחרת וחדה לסיבוב, כזאת ששוברת את האינרציה שמייצר המנוע הכבד מלפנים, יישור מלא של ההגה וחזרה לגז חזק. 

אבל ככל שהמבחן מתארך ואנחנו לומדים את צפונותיה, אנחנו מתאהבים בה יותר ויותר. ההגה מציע משקל כבד, הוא מדויק וקצר מאוד מנעילה לנעילה. הקוטר הזה, לצד המשקל, הופכים את התיקונים ברגע שהזנב בורח לקלים ומהירים יותר. בנוסף, לדוושת התאוצה יש טווח עצום כך שאפשר לדייק ברמת המילי-ליטרים את כמות הגז שנכנסת לחיה הרעבה שמלפנים. 

בגלל המשקל הכבד של המנוע מלפנים יש הרבה חשש מתת-היגוי, אבל באופן מפתיע ההפך הוא הנכון. כלל האצבע – תגיעו מהר מדי לפניה ואז תבלמו. כך המשקל מתיישב על הגלגלים הקדמיים, הזנב הופך קל מאוד והקמארו פונה בקלות יחסית. בקלות, אך לא בנחישות. כדי להשיג רדיוס סיבוב קטן ככל שניתן, צריך להוסיף להעברת המשקל קדימה גם הפניית הגה החלטית ומהירה – או אז היא פונה בנחישות. 

החזרה לגז היא תורה וממש לא תלמדו אותה על רגל אחת. התגובה הראשונית תהיה תת היגוי (עדין באופן מפתיע) ומיד אחריו הצמיגים מאחור יתחילו להחליק, והיא תתחיל לזוז כשהזנב עוקב ומשלים את רדיוס הסיבוב. פה דוושת התאוצה הארוכה מאפשרת למנן בדייקנות את כמות הגז. בכלל, הכל פה חייב להיות מאוד עדין. יש מי שמגדירים את זה כ-"סקס של קיפודים". 

בלמים טובים בעלי מהלך ארוך מאוד מסייעים לכל הסיפור וסוף סוף אנחנו מתחילים להגביר קצב ולהרגיש בנוח עם המפלצת הזאת. השיא מגיע כשמאתרים איזה משטח ריק. זו מכונה מושלמת לדריפטים – אם יש לכם זמן ללמוד וכסף לצמיגים. מבסיס הגלגלים הארוך ציפינו לתנועות ארוכות על הצד, אך היא יודעת, כשנוהגים בה נכון, לזוז על צירה באלגנטיות של בלרינה (כבדה והכל, אבל בלרינה).

סיכום

וואוו. קשה לתאר כמה מופרעת, מדהימה ומהנה שברולט קמארו ZL1. לא מדובר במכונית שכיף בה כי נהגתם מהר. היא יוצאת דופן כי היא כמו רכבת הרים מטלטלת, מפחידה ומלאת רגעים עוצרי נשימה, רק שלא צריך לעמוד בתור ולא צריך פסים. אם חיפשתם רכב בטוח לנהיגה, אל תחפשו כאן. אבל אם אתם מחפשים חוויה של פעם בחיים, זאת ללא ספק המכונית. בטח עכשיו, רגע לפני שהחשמליות כובשות את העולם. 

לקמארו ZL1 יש רשימת חסרונות ארוכה יותר מהדרך למאדים. תנוחת הישיבה שלה לא מתפשרת, אין בה מערכות בטיחות אקטיביות, צריכת הדלק תגרום לבואינג 747 להרגיש חסכוני ואפשר עוד להאריך כאן לא מעט. ועדיין, יש בה כל כך הרבה אופי, והברוטליות והאופן חסר הפניות שבו היא עושה את מה שהיא עושה - פשוט משגע. 

מדובר במכונית ספורט של ממש. כזאת שעדיף להעלות על מסלול וליהנות מכל מה שיש לה להציע. יש לה יכולות אדירות, אם אתם מבינים מה אתם עושים. אנחנו שומעים את זה הרבה, אך זאת אחת הפעמים הראשונת שאני יכול להגיד את זה בפה מלא – הכבישים פה קטנים על המכונית הזאת.

"תראי", אני אומר לה, "אני יודע שהתחלנו ברגל שמאל, אבל היה לי ממש כיף. אני אשמח להיפגש פה ושם לסופ"ש ביחד". 

היא מביטה בי במבט מזלזל. "תחזור לעגלה שלך", היא מגחכת. "אני כבר מצאתי מישהו עם מסלול ליד הבית וכסף פנוי לצמיגים".

לצפייה בכל דגמי שברולט בישראל

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות