קמפינג למפונקים: טיול עם קרוואן

אספנו את הדי-מקס באיזור המרכז, העמסנו את המשפחה והציוד ויצאנו לאסוף את הקרוואן באחד המושבים בשרון. עוד לפני הגרירה, היתרון בטנדר הוא כמובן יכולת ההעמסה הכמעט בלתי מוגבלת: הכנסנו לארגז מזוודות, שקיות, עגלת ילדים ואינספור פריטים אחרים שלקחנו בלי לדפוק חשבון. 

רתימת הנגרר קלה יחסית. בעזרת גלגלת מרימים את הקרוואן לגובה המתאים, מכניסים את הרכב כשתפוח הגרירה מתחת לנגרר ומורידים בחזרה. מאבטחים את הנגרר באמצעות שתי שרשראות, מחברים את כבל החשמל ואפשר לצאת לדרך.

במטרים הראשונים אנחנו נוסעים לאט, מנסים להתרגל למימדים. בנוסף לאורך של הרכב הלא-קטן, שעומד על 5.26 מטרים, יש מאחורינו קרוואן באורך של 7.6 מטרים - ובסך הכל אנחנו מסיעים רכב באורך של כמעט 13 מטרים, כמו אוטובוס ממוצע.

אנחנו לומדים מהר מאוד שצריך לבצע פניות בזהירות ובקשת רחבה, תוך מבט קפדני במראות הצד על מנת לוודא שאנחנו לא פוגעים בעצמים סמוכים. בנסיעה ישרה הנהיגה קלה יחסית, והדי-מקס לא מתקשה להתמודד עם המשקל הכבד. הדור החדש של הטנדר מצויד במנוע טורבו-דיזל בנפח 1.9 ליטרים, עם הספק של 163 כ"ס ומומנט של 36.7 קג"מ. הנתונים האלה מאפשרים לו להאיץ בקלות ולנסוע יחסית מהר גם כשהוא גורר. על כביש 6 אנחנו מגלים שלא כדאי לעבור את ה-100 קמ"ש, בשל הרגישות של הקרוואן הגדול לרוחות צד. מאוחר יותר אנחנו מגלים שגם את העליות לצפת מסוגל הדי-מקס לעשות על 100 קמ"ש, עם הנגרר. מרשים.

נקדיש גם כמה שורות למה שקורה ברכב עצמו: החיים עם הדי-מקס מתגלים כנוחים למדי בהתחשב בעובדה שמדובר בטנדר. הנסיעה נוחה יחסית, ספיגת השיבושים מוצלחת ובידוד הרעשים טוב. גם המרווח הפנימי מצוין עבור משפחה עם צמד כסאות בטיחות גדולים, כאשר באופן די נדיר יש כאן גם פתחי מיזוג מאחור. 

בגרסת ה-LS פרימיום שפגשנו, כמעט הכי בכירה, מפרט האבזור כולל בין היתר מערכת מולטימדיה מקורית בגודל 8 אינץ' עם קישוריות אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, מושבי עור עם כוונון חשמלי לנהג, חיישני חניה מלפנים ומאחור, כניסה והנעה ללא מפתח וגם לא מעט מערכות בטיחות אקטיביות.

בדרך צפונה אנחנו עוצרים להתרעננות ושכשוך במעיין שנקרא עין נון, ונמצא בסמוך לכנרת, בין מגדל לגינוסר. המעיין גדול יחסית אך לא עמוק - המים מגיעים לגובה הברכיים של אדם מבוגר. מסביב נמצאת מדשאה גדולה ועצים שנותנים צל נעים. השטח מסביב גדול מספיק כך שניתן להחנות בו את הטנדר עם הקרוואן, ומכיוון שאפשר לצאת מצידו השני של שביל הגישה - חסכנו את הצורך בתמרוני רוורס מייגעים. החלפת הבגדים אחרי הרחצה היא כמובן הרבה יותר נוחה וקלה כשמאחורי הרכב חונה קרוואן סגור ופרטי...

היתרון הגדול בקרוואן מגיע בסוף היום. במקום לחזור הביתה בפקקים מייאשים שנמשכים שעות ארוכות, ה"בית" פשוט נמצא איתנו. את חניית הלילה עשינו בחניון קרוואנים חדש יחסית שנמצא במושב ספסופה, בסמוך למירון ולצפת. החניון מציע לכל קרוואן חיבור מים וחשמל, ובמתחם יש תאורה, שירותים ומקלחת, שולחנות וכסאות, עמדות מנגל ואפילו בריכת שחיה. עלות החניה עומדת על 250 שקלים ללילה.

בבוקר שלמחרת אנחנו קמים מאוחר יחסית, מכינים ארוחת בוקר זריזה בזמן שהילדים משחקים בחוץ ויוצאים לטיול משוחרר יותר, עם הרכב בלבד ובלי קרוואן כבד מאחור. היעד הראשון הוא "שביל הפסגה", מסלול הליכה שמקיף את פסגת הר מירון, מוצל בחלקו הגדול ועם נקודות תצפית יפהפיות לכל ארבע רוחות השמים. משם המשכנו להפסקה קצרה בגלידה "בוזה" המשובחת שבקיבוץ סאסא, וירדנו מזרחה לכיוון המג'רסה - מסלול מים קריר ומרענן בסמוך לחופה המזרחי של הכנרת. מכיוון שמדובר באתר מוסדר של רשות הטבע והגנים, יש להזמין מקום מראש.

את הנסיעות בכבישי הצפון המפותלים עושה הדי-מקס בצורה משכנעת. אחיזת הכביש גבוהה, הביצועים מצוינים ואין לו שום בעיה להסתדר עם עקיפות בכביש הררי. בפקקי התנועה של כביש סובב כנרת פעלה בקרת השיוט האדפטיבית בצורה יעילה.

בערב חזרנו ללינה של לילה נוסף בקרוואן. בתוך כמה דקות הוצאנו מהמקרר (שנותר פועל במהלך היום) את המצרכים לארוחת הערב, ואחרי זמן קצר כבר היתה לילדים ארוחה מוכנה. אחרי יום הטיול והשעות הרבות בשמש ובמים, הילדים נרדמו במהירות ואנחנו יכולנו לשבת קצת בחוץ ולהתחבר לאווירה. מסתבר שחניוני קרוואנים מייצרים דינאמיקה מוצלחת ומהנה בין קרוואניסטים, ובתוך זמן קצר מצאנו את עצמנו יושבים לבירה עם אנשים שלא הכרנו עד לפני זמן קצר. חלקם, אגב, רכשו לעצמם קרוואן פרטי במהלך שנת הקורונה, כתחליף לטיולים בחו"ל. הרוב הגדול שכרו אותו מאחת החברות הרבות שפועלות בתחום.

למחרת התארגנו ליציאה מהחניון ורתמנו את הקרוואן בחזרה לאיסוזו, אך מצאנו את עצמנו מתמודדים עם תמרון מורכב ביציאה מהחניון. הנסיעה לאחור עם נגרר איננה פשוטה, במיוחד לא עם נגרר ארוך וגדול כל כך. למזלנו, בעל החניון המנוסה סייע בהכוונה, כך שאחרי כמה תמרונים הצלחנו לצאת משם בבטחה. 

הדרך חזור היתה מעט יותר מאתגרת: ירדנו לכיוון צומת נחל עמוד דרך מירון, אמירים ופרוד, בכביש מפותל ותלול. במרבית הזמן הצלחנו לשמור על קצב תנועה סביר כל עוד בחרנו בהילוך השלישי במצב הידני, מה שחסך את מרבית השימוש בבלמים.

בהמשך עצרנו באחד מישובי הגליל לטובת הצטיידות בקפה ומאפים לדרך, ומצאנו את עצמנו מתמרנים ברחובות צרים בין מכוניות חונות. לא עניין פשוט עם קרוואן ברוחב של 2.3 מטרים, שחוסם גם חלק משדה הראיה במראות הצד. יצאנו משם ועלינו על כביש 77 לכיוון דרום, ומשם לכביש 6 דרך יקנעם בדרך להחזרת הקרוואן באיזור השרון.

את ימי הטיול סיימנו עם צריכת דלק של 9.4 ק"מ לליטר, לעומת נתון של 10.8 ק"מ לליטר שהשגנו עם הדי מקס במבחן קודם. ההשפעה של הקרוואן הכבד, במשקל טון וחצי, לא היתה דרמטית מבחינת צריכת הדלק.

מסקנות? טיול עם קרוואן הוא חוויה אדירה למשפחות עם ילדים. החיבור לטבע ותחושת האלתור המהנה דומים לאלו שמקבלים בקמפינג, כאשר המהדרין יוכלו גם להעביר את הלילה מסביב למדורה, למשל. התנאים הרבה יותר נוחים מאלו של קמפינג באוהלים, בזכות מקלחת צמודה, מקרר, שירותים, כיריים ובעיקר מזגן. בימים של קורונה, הקרוואן מאפשר אפילו להעביר תקופת בידוד בצורה חוויתית (אם תבחרו בחניון מבודד, כמובן). 

חניוני קרוואנים ניתן למצוא כמעט בכל מקום - לאורך החופים ישנם חניונים מוסדרים באשקלון, מכמורת, נהריה, אכזיב, בצת ועוד. ישנם גם חניונים של רשות הטבע והגנים באתרים כמו מעיין חרוד או חורשת טל, חניונים נוספים ממוקמים מסביב לכנרת ויש גם חצרות קטנות במושבים שניתן לשכור בהם קרקע פנויה להחנות עליה את הקרוואן, יחד עם חיבור לחשמל ולמים. חפשו המלצות בקבוצות הייעודיות.

איסוזו די מקס החדש היה שותף ראוי למסע. הוא גורר את הקרוואן בקלות, נוח לנסיעה משפחתית ומסוגל גם לקחת את המשפחה לטיולי שטח מאתגרים כאשר הקרוואן נותר בחניון.

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות