למה זה כל כך משנה לממשלה מה צריכת הדלק של המכונית שלי? אפשר, הרי, כמו בהתלבטות בין טלוויזיות או אריזות קורנפלקס, להשוות בין נתוני מעבדה, נתונים בין חברים - או בפורומים ומחירים, ולהחליט איזו מכונית ארצה לקנות. כן, גם אם היא שותה המון דלק - אם בא לי כוח ואני מוכן לשלם על זה, למה זה צריך לעניין את המדינה?
לא, כי מדינות משקיעות הון בפיקוח ובקרה על צריכת הדלק - ולא רק נטו על זיהום האוויר. ולא סתם משקיעות הון, לכל איזור בעולם שיטות המדידה שלו, לכל אחד היתרונות והנקודות הפגיעות בבחינות ומשרדים שלמים עומדים על הרגליים כדי לבקר את צריכת הדלק. היצרנים מצדם, כך מתברר, משקיעים המון התפלמסות, התדיינות ולעתים אפילו אמצעים בלתי כשרים, כדי לעקוף את הבדיקות או סתם "לצאת טוב" בבדיקות צריכת הדלק וזיהום האוויר.
אז למה למדינה זה כל כך חשוב? מכמה סיבות. ראשית, יש את העניין הבריאותי, או איכות האוויר. באופן מאוד מאוד כללי, מין חוק אצבע שכזה, ככל שמכונית צורכת יותר דלק, כך היא פולטת פליטות לא רצויות. בפליטות ה-CO2 (שאינן זיהום אוויר), זוהי התאמה ישירה לצריכת הדלק - ככל שהצריכה גבוהה יותר, כך פליטת הפחמן הדו חמצני גבוה יותר. המזהמים האמיתיים מתואמים פחות עם רמת צריכת הדלק, אבל מנועים גדולים ובזבזניים יהיו בדרך כלל גם מזהמים גדולים יותר.
שנית, יש את עניין השימוש במשאב האנרגיה החשוב שנקרא "נפט". אם המדינה מפיקה נפט בעצמה, אזי מדובר על שמירת אוצרות הטבע של המדינה. ואם, כמו בישראל, מדובר בייבוא של נפט, אזי מדובר ברצון לשמור על מאזן טוב - להפחית ככל האפשר את התלות בייבוא אנרגיה יקרה, שנרכשת במטבע זר - בעצמו משאב מוגבל.
צריכת דלק גבוהה אינה טובה, לא למשתמש, לא למאזן הכלכלי של המדינה ולא לבריאות הציבור. המדינות השונות, אם כך, משקיעות משאבים לפקח אחרי צריכת הדלק. היצרנים השונים נדרשים לעמוד בדרישות הולכות ומחמירות על היקף צריכת הדלק של הדגמים השונים ואף על צריכת הדלק הכוללת של כלל דגמי היצרן. כך נולדים, אגב, דגמים בלתי שגרתיים של יצרנים שמרבית הדגמים שלהם צורכים הרבה דלק, כמו אסטון מרטין סיגנט, שהתבססה על טויוטה iQ העירונית. הסיגנט אמורה היתה לפצות על ה-DB9 וחברותיה… בדרך כלל היצרנים הללו משקיעים מאמץ בהתאמת מנועים צנומים ויעילים במיוחד לדגמים שהיו רגילים בשימוש במנועים גדולים, חזקים ובזבזניים.
האם אפשר בכלל למדוד את צריכת הדלק האמיתית של מכונית?
התשובה היא לא. חד משמעית לא. צריכת הדלק האמיתית, אם יש דבר כזה, מתייחסת למצב גמיש מאין כמותו. צריכת הדלק מושפעת מאינספור פרמטרים. בואו ניקח אתכם: האם אתם בולמים/מאיצים לפני הרמזור או שאתם נוטים לנהוג במהירות אחידה? האם אתם נוסעים יותר בכבישים עירוניים, בינעירוניים או פרבריים? הרבה פקקים או נסיעות חלקות? עליות או מישור? סביבה מהבילה או יבשה מאוד? האם אתם נוהגים לנסוע לבד ברכב או אוספים טרמפיסטים ובני משפחה? כמה אתם שוקלים? (אתם לא באמת צריכים לענות…) האם אתם נושאים ציוד באופן קבוע? אוהבים לנסוע עם חלונות פתוחים? נוסעים יותר בלילה כשקר או בצהריים כשחם? האם התקנתם מערכות אלקטרוניות מעבר לאלו שמגיעות עם הרכב הבסיסי? עם אורות או בלי אורות? ועוד לא דיברנו על התנאים השונים בין מדינות ואזורים או על עונות שונות בשנה. הנקודה ברורה. לכל נהג או נהגת יש את המאפיינים שלו, שגם הם משתנים תדירות, וכל אלו משפיעים באופן ישיר ומשמעותי על צריכת הדלק של המכונית הספציפית שלהם. האם יכול להתקיים נתון צריכת דלק "אמיתי"?
המדינות משתדלות לפצות על הבעיה הזו באמצעות סטנדרטים של בדיקות צריכת דלק. הבדיקות אמורות לדמות נהיגה בתנאים ממוצעים ומקובלים, כאלו שיתנו תמונה מהימנה ככל האפשר על צריכת הדלק האמיתית.
איך מודדים צריכת דלק בעצמנו?
אם אנחנו רוצים לדעת בעצמנו מהי צריכת הדלק בפועל של המכונית, אנחנו יכולים בהחלט להיעזר במחשב הדרך המובנה ברוב המכוניות שאפשר לרכוש כיום. מחשב הדרך מחובר למחשב המכונית. החישוב הבסיסי מדויק מאוד - בקצה האחד, המחשב קורא את מספר סיבובי הגלגלים וכך הוא יודע את המרחק שעברה המכונית; בקצה השני, הוא מחשב את כמות הדלק שנכנסה אל תוך המנוע. השילוב מייצר נתון אמין. האם היצרנים "מתאימים" מעט את הנתונים כך שייראו אופטימיים יותר? נראה שיש כאלה שכן ויש כאלה שלא. אנחנו מעריכים שבדרך כלל, נתוני המחשב אמינים.
הנתונים הללו טובים לנו כשאנחנו כבר חיים עם המכונית, אבל כדי לדעת מהי צריכת הדלק הרשמית, המדינות והאזורים פועלים לפי השיטות שלהם. השיטה האירופית מכונה "New European Driving Cycle NEDC" והיא משקללת בדיקות מעבדה שמדמות נהיגה הן בעיר והן מחוצה לה. מציבים את המכונית במעבדה שהטמפרטורה בה היא בין 20 ל-30 מעלות, מנתקים את כל מערכות האלקטרוניקה ו"יוצאים לדרך".
מה ההבדל בין בדיקת צריכת דלק אירופאית לבדיקת צריכת דלק אמריקאית?
בבדיקה האירופית העירונית מתניעים את המכונית ממצב של מנוע קר. כעת נוהגים למשך 4 קילומטרים במהירות ממוצעת של 19 קמ"ש, עם האטות והאצות שכוללות עצירות וגם גיחה למהירות של 50 קמ"ש. המבחן הבינעירוני הוא המשך ישיר של המבחן הקודם, בלי לקרר את המנוע. המרחק של הנסיעה הזו הוא כ-7 קילומטרים, המהירות הממוצעת היא 63 קמ"ש. גם כאן ישנן האטות והאצות והמהירות המרבית שמושגת במהלך המבחן היא 120 קמ"ש.
השיטה האמריקאית שונה מהותית, וגם עדכנית יותר מהשיטה האירופית. לא נתיש את קוראינו עם כל פרטי הנהיגה במהלך המבחן, אבל נציין כי במקרה זה הטמפרטורה החיצונית בתנאי המבחן משתנה במקצים השונים כדי לדמות מזגי אוויר שונים, המהירויות משתנות, המרחקים גדולים יותר וישנם שלבים מרובים יותר של האצות חזקות, בלימות, עצירות ונהיגות-שיוט בתנאים בינעירוניים. במבחנים האמריקאיים מופעלות מערכות אלקטרוניות ומערכות בקרת אקלים לפי תוואי מוגדר וכך הדמיון לנתונים האמיתיים אינו רחוק מדי.
אם כן, אפשר לסמוך על הבדיקות הללו שיעניקו תמונה של צריכת הדלק האמיתית, לא?
לא. מחקרים שונים מוכיחים שכיום, בעיקר באירופה (שהתקנים בה משפיעים עלינו יותר מכל שוק אחר) הפער בין נתוני תצרוכת הדלק האמיתיים ונתוני המעבדה הרשמיים הללו, גדול מאי פעם. הסיבות לכך שונות ומשונות - מהלכי המבחנים הללו גובשו לפני 40 שנה ויותר, ומאפייני הנהיגה האמיתיים כיום שונים בעליל; היום ישנו שימוש נרחב באמצעים אלקטרוניים ברכב, הן לבידור והן לבטיחות וניהוג, ובמהלך המבחנים מערכות האלקטרוניקה והתאורה כבויות ועוד.
הסיבה הכי מעצבנת לחוסר ההתאמה בין המבחנים ובין צריכת הדלק האמיתית - וזה נכון הן לשיטה האירופית והן לאמריקאית - חוזרת על עצמה כמעט בכל מבחן שבו צריכים לעמוד יצרני הרכב: היצרנים מתכננים את המכוניות שלהם באופן כזה שיעמדו במבחני צריכת הדלק, ולאו דווקא כך שיהיו באמת חסכוניים. אנחנו לא מדברים על פלילים בסגנון החשדות כלפי פולקסווגן (שהשתילו לכאורה תוכנה שאיתרה מצב ובו נמדדת צריכת הדלק והזיהום ואז נוהל המנוע אחרת מכפי שהוא מנוהל בנהיגה רגילה), אלא על פיתוח מנועים שיהיו חסכוניים במיוחד בתנאים המסוימים של המבחן (עניין מקובל מאוד, למרבה הצער, במבחני ריסוק ובטיחות).
התוצאה היא רצון כן לייצר חלופה שתייצג באופן טבעי יותר את צריכת הדלק. ראשית, בשנת 2017 צפויה להיכנס לתוקף בדיקה אוניברסלית מחמירה יותר, עם תוואי בדיקות שאמור לייצג את השינויים שעברו על המכוניות ומאפייני הנהיגה מאז ועד היום.
שנית, באירופה מתכוננים להפעיל מערך בדיקות - יותר בתחום הפליטות ופחות בצריכת הדלק - שמכונה RDE. ראשי התיבות הם Real Driving Emissions, כלומר - פליטות נהיגה אמיתיות. לא מעבדה. מדובר במנגנוני בדיקה מוזרים שיותקנו על מכוניות שונות, שננהגות בידי מגוון נהגים שאמורים לייצג את מערך הנהגים האמיתי בדרכים. הפליטות ייבדקו לאורך זמן והנתונים שיוצגו צפויים להיות קרובים הרבה יותר למציאות. בהתאם, הנתונים הרשמיים יידרשו להיות קרובים מספיק לנתוני ה-RDE.
.jpg)
אז איך אפשר לדעת איזו מכונית תהיה חסכונית?
אם אתם מתכננים לרכוש מכונית, אנחנו ממליצים בשלב זה לקחת בערבון מוגבל את נתוני צריכת הדלק הרשמיים. אפשר לעתים לקחת אותם כנתונים השוואתיים לעומת נתונים רשמיים של מכוניות מתחרות, אבל גם זה לא מדויק. נמליץ לשוטט ברחבי האינטרנט, בין בלוגים ואתרים אחרים, לשאול חברים ואנשי ציי רכב שמחוברים לנתונים, ולבדוק איתם מה מראות המדידות שלהם. נראה שאלו יהיו הרבה יותר מדויקות מכפי שאפשר לקרוא בקטלוג.
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
