פולקסווגן פאסאט (2.0 ליטר, מתיחת פנים) - מבחן רכב

נכנסים פנימה והתחושות זהות. הכל גדול, מכובד ומרשים. שום דבר לא מפתיע או חדשני במיוחד. במובן מסוים אפשר להגיד שהיא מאופקת באופן מוגזם. את עיקר תשומת הלב מקבל פס שנראה כמו אלומיניום שרץ לרוחב התא ומעליו פתח שנראה כמו פתח מיזוג, שגם הוא רץ מלוח המחוונים ועד לפתח המיזוג צדדי של הנוסע. 

איכות החומרים גבוהה עם פלסטיקה רכה וכפתורים שמישהו בדק אחד אחד כדי לוודא שהם משמיעים את ה"קליק" הנכון בכל סיבוב או לחיצה. מסך המולטימדיה מעט נמוך אבל גדול וברור ולוח מחוונים דיגיטלי גדול מעניק את הנופך הטכנולוגי. את לוח המחוונים הדיגיטלי לא פגשנו בגרסאות הבסיס. הוא ברור, נוח לשימוש ואפילו כולל פקודות ניווט מתוך מערכת הניווט של היצרן (לא ווייז). בהחלט מדובר בתוספת מתבקשת למכונית שעולה 230 אלף שקלים, והיינו שמחים לפגוש אותה גם בגרסאות זולות יותר.

באופן כללי, למרות שבחנו את גרסת האלגנס הבכירה, האבזור לא מרשים באופן חריג. למעשה אוורור למושבים הוא אולי הפריט היחיד שלא נמצא במתחרות זולות בהרבה. כל יתר הפריטים ברשימה, ביניהם תא מטען נפתח ונסגר בהושטת רגל, מושבי עור בעלי כוונון חשמלי, גג שמש לא גדול, חישוקי 18 אינץ' או טעינה אלחוטית לסלולארי, פשוט לא מעמידים את הפאסאט מספיק גבוה מול התחרות. 

מערכות הבטיחות נמצאות כאן במלואן ופועלות באופן אלגנטי ויעיל. יש משהו נינוח בתהנהגות של המערכות השונות שהופך את השיוט האוטונומי מאחורי רכב אחר, או את תיקון הסטיה למשל, לאירועים שלא ילחיצו את היושב מאחורי ההגה. בסעיף הזה הפאסאט מקבלת ציון גבוה. 

תפעול כלל המערכות נעשה באופן פשוט להפליא. נכון, על ההגה יש הרבה כפתורים והם לא הכי נהירים. אבל מעבר לזה הכל מתבצע באופן אלגנטי עם חיוויים ברורים. 

תנוחת הישיבה מאוד נמוכה, ממש כמו מכוניות מנהלים כמו שהן נהגו להיות. בזמנו האורך קבע ולא הגובה. נו, שיהיה. היום זה קצת שונה ועדיין הפאסאט מרגישה ענקית. היא אמנם לא מרגישה עצומה כמו הסופרב, אך עדיין גדולה. מצד שני, יש משהו די מרשים באופן בו היא מתכווצת סביב הנהג באופן אלגנטי. מושב הנהג גדול מאוד ונוח מאוד ונסיעה של מאות קילומטרים ביום לא ממש הזיזה. לחובתו נציין שפונקציית המסאז' לא מתעלה לרמות של המתחרה הצרפתית. 

המושב האחורי גדול מאוד ורחב. 2 מבוגרות (רזות אמנם) ותינוקת חמודה (בכסא עצום) הסתדרו שם בנסיעה ממושכת. המושב האמצעי לא מפנק כמו שני האחרים ויש פער רציני בינו לבין שני אלו שבצדדים. מאחור נמצא פתחי מיזוג, ידית נפתחת ובה מחזיקי כוסות, ותעלת הינע לא גדולה מדי ובאמת שאין סיבה טובה לא להעביר שם את הזמן אם אתה זה שיכול לשתות ולא לנהוג. מרווח לרגליים או לראש באמת שלא חסר. 

תא המטען גדול מאוד ויש לו מבנה רבוע. פתח ההטענה יכול היה להיות הרבה יותר גדול ובטח שדלת חמישית היתה מתקבלת בברכה. מנגד, לא התקשינו להכניס פנימה עגלת תינוק גדולה, מזוודה וכמות נכבדת של שקיות ותיקים. 

נוחות נסיעה

הפאסאט בגרסת האלגנס היא מכונית יקרה באופן יחסי וגם אבסולוטי. לאור הנתון הזה ציפינו לקבל ברכב המבחן בולמים אדפטיביים, במיוחד כשנזכרים שלצידה של הפאסאט ניצבת האחות סקודה סופרב, ומציעה מערכת מתלים אדפטיבית כבר ברסאות הזולות בעשרות אלפי שקלים מהפאסאט הנבחנת. 

ואחרי הפתיחה הארוכה חייבים להודות, הפאסאט היא מכונית נוחה מאוד עם או בלי מערכת הבולמים האדפטיביים. הנוחות מתבטאת בספיגת מהמורות עירוניות טובה מאוד. היא אמנם לא סופגת ורכה באופן קיצוני אך היא מספיק רכה כדי להתמודד היטב עם שלל מריעין בישין. המתלה לא מאוד ארוך ולעיתים הוא מגיע לסוף מהלכו, אבל גם אז הפאסאט לא נשברת או מתרסקת - אבל מעבירה מסר ברור לנהג שקצה גבול היכולת הגיע או שנהיגתו היתה לא מספיק אלגנטית עבורה. 

מחוץ לעיר היא ממשיכה בקו יחסית מהודק, גם אם לא ממש נוקשה או מרוסן. יש לה נטיה לזוז מעט על המתלים, אך בסך הכל מכונית המנהלים הגרמנית מצליחה להישאר נוחה יחסית גם במהירות גבוהה. 

בידוד הרעשים מצוין. מכוניות מנהלים נדרשות לאיכות שכזאת והאחות הצ'כית פחות מבריקה שם. בכל שאר המדדים היא מבודדת היטב ונינוחה, גם במהירות גבוהה.

מנוע ותיבת הילוכים

הגרסה החזקה ביותר של הפאסאט לא חזקה באופן יוצא דופן. למכונית יש מנוע 2.0 ליטר טורבו עם 190 כוחות סוס בלבד. למה בלבד? כי למתחרות ברמת מחיר דומה יש יותר, אפילו הרבה יותר. ביחס לגרסת ה-1.5 ליטרים הפערים לא ממש דרמטיים. יש כאן כ-7 קג"מ יותר, 40 כוחות סוס נוספים, רצועת הכוח מעט יותר רחבה והמיאוץ ל-100 קמ"ש התקצר במעט, מ-8.7 שניות ל-7.5. 

בסופו של יום גם המנוע הזה לא מרגש, על אף שהוא מאפשר לפאסאט להיות מהירה מאוד. לוחצים על דוושת התאוצה והמנוע צובר קצב בהחלטיות. 

כפועל יוצא, הרכב תמיד מרגיש אותו הדבר, בין אם אתם משייטים במתינות ובין אם אתם יוצאים לעקיפה עם דוושה ברצפה. מעבר ל-S בתיבת ההילוכים אולי נותן תחושה יותר נמרצת מצד ה-DSG אך המנוע נותר גמיש, חזק וקצת אנמי באופיו. בכל מקרה, הפאסאט החזקה תעקוף בקלות ותתמודד ללא קושי גם בעליות עם רכב מלא.

התיבה, כאמור, פועלת באופן מהיר והחלטי במהירויות בין עירוניות. בהתאם לאופי הנינוח של הרכב גם התיבה מרגישה יותר "עגולה" ביחס למכוניות אחרות של הקונצרן. כך, בתוך העיר היא אולי מעבירה הילוכים באופן פחות אלגנטי אך היא רועדת פחות מחברותיה למותג.

צריכת הדלק זהה לחלוטין לגרסת ה-1.5 ליטרים שבחנו לפני מספר חודשים. הנתון בנסיעת המבחן, שהייתה למרחקים ארוכים אך עם הרבה פקקים וגם כמה קטעים דינמיים לא קצרים, עמד על 13.5 ק"מ לליטר מרשימים באופן חריג. באמת שלא ציפינו לצריכת  דלק כל כך חסכונית ממכונית עם ביצועים מעולים ומימדים שכאלו.

התנהגות כביש

למען האמת בסעיף הזה אפשר לעשות "קופי – פייסט" מהמבחן הקודם לפאסאט. הפולקסווגן הגדולה מתמודדת עם הכביש באופן מצוין. היא אוחזת מעולה, היא צפויה ואין לה "קצוות חדים" שזה נוגע לנהיגה. ההגה עצמו יכול להיות קצת יותר מהיר ומדוייק – לא שלזה אנחנו מצפים ממכונית מנהלים של פולקסווגן. גם יותר משקל בהיגוי היה עוזר. לפאסאט החזקה יש מעט יותר רכינת מרכב ואולי טיפה יותר תת היגוי עדין שלא זכרנו מגרסת ה-1.5 ליטרים. בכל היבט אחר הפאסאט מדויקת מאוד, לא נבהלת מהעברת משקל ונותרת בטוחה מאוד. 

סיכום

על פניו, כמעט בכל סעיף במבחן הזה אפשר לציין שהפאסאט בגרסת ה-2.0 ליטרים דומה מאוד לאחותה התאומה עם המנוע הקטן יותר. היא מרווחת מאוד, הביצועים טובים אך לא מרגשים, צריכת הדלק נמוכה, ההתנהגות צפויה ובטוחה, האבזור קצת דל (אך עשיר מהגרסה הזולה) והתפעול טוב ברובו. במילים אחרות – הפאסאט היא ההוכחה שמי שמחפש איכויות גבוהות ינהג בחוכמה אם ישקול קניה של מכונית מנהלים. 

ולמרות כל אלו, המסקנה שלנו אחרת לגמרי מזו שהסקנו בסוף המבחן לגרסת הבסיס, מכיוון שהפאסאט הבכירה לא מציעה תמורה שונה כל כך מאחותה הבסיסית, והפער במחיר עומד על 47,000 שקלים. במחיר של הפאסאט 2.0 ליטרים אפשר לקבל את הסופרב בגרסאות חזקות ומאובזרות יותר, או אפילו לעבור למכונית מנהלים של אחד ממותגי היוקרה או לרכב פנאי גדול במיוחד. קחו זאת בחשבון.

לצפייה בכל דגמי פולקסווגן בישראל

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות